ט"ו בשבט המופת של הבעש"ט בט"ו בשבט (1 צופה)

[אחד יחיד]

רבינו הבעש"ט קיבל פעם הזמנה מיוחדת מחכמי הקלויז בעיר ברוד, קלויז שבראשו עמד הגאון רבי חיים הכהן ראפאפורט, ובהזמנה נאמר שמבקשים ממנו לבוא לפני הבי"ד שם כדי להסביר את שיטתו – את דרך החסידות.

בדרך הצטרף אליו גם תלמידו המובהק, הרה"ק רבי זאב וואלף קיצעס.

הדרך היתה מכוסה בשלג, והם נסעו דרך יערות במשך שעות ארוכות.

זה היה ביום חמשה עשר בשבט, ורבינו הבעש"ט הצטער שלא היו עמו פירות לברך עליהם שהחיינו.

הוא נגש לאחד האילנות והוא אמר: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו".

מילים מתפילת ראש השנה.

ולפתע הם רואים שיש תמרים על העץ.

הבעש"ט ותלמידו בירכו עליהם שהחיינו.

ר' וואלף קיצעס שליווה את הבעש"ט חשב בלבו: הנה יש עכשיו הזדמנות נפלאה להוכיח בפני הבי"ד של בראד את כשרותו וגדלותו של הבעש"ט.

הנה הבעש"ט הוציא תמרים מאחד העצים.

ר' וואלף קיצעס ידע שבאותה תקופה בשנה אין שם תמרים לחים, והנה הוא יביא להם תמרים, ועל כרחם הם יודו בגדלותו של הבעש"ט.

הוא אסף מהתמרים והניח אותם בקופסא על מנת להראות אותם בבראד.

כשהגיעו להבי"ד בבראד, פתח ר' וואלף את הקופסא ולא מצא בה רק מים.

ברוב בהלה הוא שאל את הבעש"ט מה פשר הדבר: להיכן נעלמו התמרים?

וענה לו הבעש"ט: אנחנו לא רוצים לנצח בבית דין ע"י אותות ומופתים, וגם בשמים אין רוצים בזה, ויש דרכים אחרים כדי להוכיח צדקת מעשינו. (הגרמ"מ פומרנץ)