הלכות ברכות הסח הדעת בברכה אחרונה

[יהודי וזהו]

מי ששכח לאכול אפיקומן ואמר הב לן ונבריך אינו היסח הדעת דאנן אתכא דרחמנא סמכינן. [תוס' בברכות מב. ד"ה אתכא]
ולפי זה נראה לומר: שהוא הדין אם אדם אכל או שתה כשיעור שספק אם הוא מספיק כדי לברך ברכה אחרונה, והסיח את דעתו מלהמשיך, שאין זה הסחת הדעת מאותה הסברא.

 

[יהודי וזהו]

רק יש להעיר שלגבי שתית מים לכאורה לא יעזור להמשיך לשתות כיון שאם שותה שלא לצמאו אין מברך ברכה אחרונה

 

[הצעיר שבחבורה]

ולפי זה נראה לומר: שהוא הדין אם אדם אכל או שתה כשיעור שספק אם הוא מספיק כדי לברך ברכה אחרונה, והסיח את דעתו מלהמשיך, שאין זה הסחת הדעת מאותה הסברא.

לחץ כדי לכווץ...

אין הדמיון עולה יפה כלל, שבאפיקומן הרי הוא מחוייב באכילה זו, אבל כאן אינו מחוייב לאכול כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה, ופשוט.

 

[יהודי וזהו]

אין הדמיון עולה יפה כלל, שבאפיקומן הרי הוא מחוייב באכילה זו, אבל כאן אינו מחוייב לאכול כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה, ופשוט.

לחץ כדי לכווץ...

אתה מתכוון שהוא לא מחויב מצד זה שספק ברכות להקל? או שאין לזה גדר חיוב אכילה?

 

[הצעיר שבחבורה]

אתה מתכוון שהוא לא מחויב מצד זה שספק ברכות להקל? או שאין לזה גדר חיוב אכילה?

לחץ כדי לכווץ...

שניהם כאחד נכונים, וזה אינו סותר את זה.
ובוודאי שאין לדמותו ללא מקור לאפיקומן, שכיון שאתכא דרחמנא סמכינן, ורחמנא חייבנו לאכול את האפיקומן, הרי נחשב כטעות ולא כהיסח הדעת, מה שלא שייך כאן.

 

[יהודי וזהו]

שניהם כאחד נכונים, וזה אינו סותר את זה.
ובוודאי שאין לדמותו ללא מקור לאפיקומן, שכיון שאתכא דרחמנא סמכינן, ורחמנא חייבנו לאכול את האפיקומן, הרי נחשב כטעות ולא כהיסח הדעת, מה שלא שייך כאן.

לחץ כדי לכווץ...

אז דבר ראשון כתב במעשה רב סימן עד
לא יאכל לכתחלה דבר שהוא שליש ביצה שהוא בספק ברכה אחרונה. ואם אכל חובה עליו להוסיף עוד לאכול עד שיהא כביצה (ר"ל ביצה דידן שהוא חצי ביצה שבדורות חז"ל לפי מה שנמדד לפניו ז"ל שיעור חלה לקמן סי' ק"ה) לברך אחריו וכן בברי' נמי דינא הכי (עיין ש"ע סי' ר"ט סעי' א' וסי' תפ"ו סעי' א') ואין סברא שיוציא אותו אחר שאין מוציאין בברכת הנהנין כ"א בור וזה לא דמי לבור שיכול לקנות ולאכול עד שיהי' בו כשיעור:

ודבר שני אם חייב להשלים לשיעור אז זה גם כן נחשב טעות.

 

[הצעיר שבחבורה]

אז דבר ראשון כתב במעשה רב סימן עד
לא יאכל לכתחלה דבר שהוא שליש ביצה שהוא בספק ברכה אחרונה. ואם אכל חובה עליו להוסיף עוד לאכול עד שיהא כביצה (ר"ל ביצה דידן שהוא חצי ביצה שבדורות חז"ל לפי מה שנמדד לפניו ז"ל שיעור חלה לקמן סי' ק"ה) לברך אחריו וכן בברי' נמי דינא הכי (עיין ש"ע סי' ר"ט סעי' א' וסי' תפ"ו סעי' א') ואין סברא שיוציא אותו אחר שאין מוציאין בברכת הנהנין כ"א בור וזה לא דמי לבור שיכול לקנות ולאכול עד שיהי' בו כשיעור:

לחץ כדי לכווץ...

דבר ראשון, חובה זו, אין צריך לפנים שאינה חיוב גמור, אלא להסתלק מן הספק.

ודבר שני אם חייב להשלים לשיעור אז זה גם כן נחשב טעות.

לחץ כדי לכווץ...

דבר שני, פסק לו פסוקו והלך לו.