מעשה ב'אור שמח' (כמדומני), שבא אליו 'משכיל' וביקש הסכמה על ספרו (שעסק כל הנראה בדקדוק..).
האור שמח רפרף בספר, ומצאו כלי ריק, אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו, וסירב לחתום על ההסכמה.
טען לפני ה'משכיל': "והלא רבנים רבים כבר חתמו לי, ומדו הרב נמנע מכך?"
השיב לו ר' מאיר שמחה, "והלא אומרים אנו בכל יום, שאנו מסכימים והם מסכימים, אנו מסכימים לדברי תורה, והם מסכימים לדברים בטלים"...
 
מעשה ב'אור שמח' (כמדומני), שבא אליו 'משכיל' וביקש הסכמה על ספרו (שעסק כל הנראה בדקדוק..).
האור שמח רפרף בספר, ומצאו כלי ריק, אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו, וסירב לחתום על ההסכמה.
טען לפני ה'משכיל': "והלא רבנים רבים כבר חתמו לי, ומדו הרב נמנע מכך?"
השיב לו ר' מאיר שמחה, "והלא אומרים אנו בכל יום, שאנו מסכימים והם מסכימים, אנו מסכימים לדברי תורה, והם מסכימים לדברים בטלים"...
ומה באת לבטאות???
 
שה'מסחרה' של רבנים שנותנים הסכמות 'לכל ספר', מבלי להכיר את הכותב ואת הנכתב, ממש לא נשמע טוב..
ברור שהסכמה כזו פחות מתקבלת בציבור,
אבל כמו שכל חתן צריך שמישהו ידרוש בשבע ברכות,
כך כל מחבר ספר צריך שיתנו לו הסכמה.
 
כך כל מחבר ספר צריך שיתנו לו הסכמה
אם מדברים כאן בענין הסכמות- רציתי להוסיף דבר שחשוב לדעת בענין הסכמות על ספרים מה שראיתי מביאים בזה.
דהנה מבואר בשו"ת חתם סופר (חחו"מ סימן מא) שכתב שם, שכל מי שיראת ה' נוגע בליבו לא יקח שום ספר לביתו בלי הסכמות מרבנים מובהקים ביראת ה'. ע"ש. ודברי החת"ס הללו ודעתו דעת עליון להקפיד שלא לקחת שום ספר חדש אם אין עליו הסכמת רב גדול ומובהק, וראה מש"כ ע"ז גם בשו"ת משנה הלכות ח"ב (סימן נג אות א) ובח"ג (סי' עד וסי' עח), ובשו"ת דברי ישראל לגר"י וועלץ חאו"ח (סימן י אות ה). ע"ש. ובענין ההסכמות ראה עוד בדברי הגאון רבי יצחק בלאזר בשו"ת פרי יצחק (בהקדמה ד"ה וע"ד) שכתב, ועל דבר ההסכמות אף כי עתה לא נראו עוד מעל ראשי הספרים, בכ"ז אמרתי מבלי לפרוץ הגבול שגבלו ראשונים [שחובה לקחת הסכמה מרב מובהק], והנני לשום בזה מאשר נמצא איתי שנים רבות וכו'. ע"ש.
 
אם מדברים כאן בענין הסכמות- רציתי להוסיף דבר שחשוב לדעת בענין הסכמות על ספרים מה שראיתי מביאים בזה.
דהנה מבואר בשו"ת חתם סופר (חחו"מ סימן מא) שכתב שם, שכל מי שיראת ה' נוגע בליבו לא יקח שום ספר לביתו בלי הסכמות מרבנים מובהקים ביראת ה'. ע"ש. ודברי החת"ס הללו ודעתו דעת עליון להקפיד שלא לקחת שום ספר חדש אם אין עליו הסכמת רב גדול ומובהק, וראה מש"כ ע"ז גם בשו"ת משנה הלכות ח"ב (סימן נג אות א) ובח"ג (סי' עד וסי' עח), ובשו"ת דברי ישראל לגר"י וועלץ חאו"ח (סימן י אות ה). ע"ש. ובענין ההסכמות ראה עוד בדברי הגאון רבי יצחק בלאזר בשו"ת פרי יצחק (בהקדמה ד"ה וע"ד) שכתב, ועל דבר ההסכמות אף כי עתה לא נראו עוד מעל ראשי הספרים, בכ"ז אמרתי מבלי לפרוץ הגבול שגבלו ראשונים [שחובה לקחת הסכמה מרב מובהק], והנני לשום בזה מאשר נמצא איתי שנים רבות וכו'. ע"ש.
דור המלקטים שאני....
 
דור המלקטים שאני....
אולי אפשר לומר שגם דור המלקטים צריכים הסכמה, כי גם ללקט צריך לדעת את מי ללקט, ואיך ללקט, ומה ללקט, ופעמים שהמלקט איננו מבין מה שמעתיק, ומעתיק עם טעויות, וביחוד בספרי הלכה התקלה יכולה להיות גדולה ויכולים לבא לידי טעויות?
 
אולי אפשר לומר שגם דור המלקטים צריכים הסכמה, כי גם ללקט צריך לדעת את מי ללקט, ואיך ללקט, ומה ללקט, ופעמים שהמלקט איננו מבין מה שמעתיק, ומעתיק עם טעויות, וביחוד בספרי הלכה התקלה יכולה להיות גדולה ויכולים לבא לידי טעויות?
עיקר החילוק הוא,
דבספרים בדור דידן,
לא באים לקבל את המצאותיו של המחבר,
אלא את פירושיו שגם הדעת מסכמת להם,
או את ליקוטיו ורק צריך לראות אם דימה מילתא למילתא,
בקיצור, לא דור של פרייארים....
 
אולי אפשר לומר שגם דור המלקטים צריכים הסכמה, כי גם ללקט צריך לדעת את מי ללקט, ואיך ללקט, ומה ללקט, ופעמים שהמלקט איננו מבין מה שמעתיק, ומעתיק עם טעויות, וביחוד בספרי הלכה התקלה יכולה להיות גדולה ויכולים לבא לידי טעויות?
ועי' בהקדמת המשנ"ב, במש"כ כדבריך.
 
ועי' בהקדמת המשנ"ב, במש"כ כדבריך.
מסתמא כוותו למה שכתב המשנה ברורה וכ"ז הועיל לי לענין ההעתקה שאוכל להעתיק את דבריהם בטעמם ונימוקם ולא דברים קצרים כחוקים כי המעתיק את הדברים בקיצור יוכל להוולד מזה כמה קלקולים, ע"כ.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון