מנחות הראוי לבילה (7 צופים)

[מחכה]

אשמח לביאור הסברא בדין כל הראוי לבילה אין בילה מעכב

 

[אוצרות המלך]

עיין רשב''ם ב''ב פ''א: ד''ה כל הראוי לבילה וז''ל:
שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו כלומר מה שאי אפשר להבלל מעכבת בו דכיון דכתיב ויצק עליה שמן וצוה לבלול דכתיב בלולה ש"מ שצוה הקב"ה להביא מנחה שיכול לקיים בהן מצות בלילה וכשהוא מביא ששים ואחד מנחה כזו לא צוה להביא והרי הוא כמביא מנחה מן הקטניות דאינה כלום שכל דבר שצוה הקב"ה להביא יש עיכוב בעיקר הבאתו להביא באותו ענין שצוה הכתוב ולא בענין אחר. עכ''ל.
ובזכרוני שיש בזה עוד בחידושי הגרי''ז סטענסיל על קדשים. יבואו היודעים ויחכימונו.

 

[מחכה]

ייש''כ, אמנם בסברא זו שהביא כת''ר

כזו לא צוה להביא

לחץ כדי לכווץ...

עלתה סברא רק בנוגע לדין זה במנחות. כוונתי בדיון זה הייתה לברר מהו שורש הדבר שממנו יכלו להקיש לדיונים אחרים כבנדרים (או שבהם נאמרה לשון זו בהשאלה)

 

[אוהב ספר]

כבנדרים (או שבהם נאמרה לשון זו בהשאלה)

לחץ כדי לכווץ...

מדוע א''א לומר גם שם דלא על נדר כזה דברה התורה?
[כגון חרש בהפרת נדרי אשתו וביתו שאינו בר שמיעה - שלא על בעל ואב כזה דברה התורה]

 

[ממגד שמים]

זכור לי אור שמח מתוק בעניין. כמו"כ תוס' בנידה.
עכ"פ זה רק בפרטים של מצווה [-קריאה בביכורים, רקיקה בחליצה]
אמ' יש ראשונים שהוסיפו עוד לביאור ר"ת בפסול אילם מצד מפי כתבם.

 

[דבר היושר]

כפי שהזכירו כאן המושג 'כל הראוי לבילה' הוזכר באין ספור מקומות בש"ס גם בדברים שאינם נוגעים בהכרח לענייני המנחות, והוא נושא בו את אחד מהכללים הידועים בש"ס - המושג "בכוח" והיינו שישנם מקומות שעצם יכולת האדם לעשות דברים מסויימים 'בכוח' פוטרו מעשייתם בפועל, והעדר עשייתם במציאות אינו מעכב [אם כי, זהו דווקא במקום שמלכתחילה הדבר אינו מעכב ואכמ"ל] וכפי שמפוזר בש"ס המושגים כדוג' 'כל העומד ליזרק כזרוק דמי' [ב"ק עו:] 'כל העומד ליפדות כפדוי דמי' [שם] 'כל העומד לישרף כשרוף דמי [מנחות קב:] 'כל העומד להרים כמורם דמי' [שבת קמב.] 'כל העומד ליגדד כגדוד דמי' [כתובות נא:] 'כל העומד ליגבות כגבוי דמי' [סוטה ה.] זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו דפטור השני משום ד'מנא תבירא תבר' [ב"ק יז:] כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי [קידושין סב.] כל שבידו נאמן כנגד עד אחד [רא"ש בגיטין נד: יעוי"ש] זרק גט לחצרה ואש עומדת בינהם, ונשרפה בעת תעופתה דאם נשרף הגט, לא מהני כלום ד'מעיקרא לשריפה קאזיל' [גיטין עט.] מיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה [ב"מ ח.] מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוה עני וחזי ליה, השתא נמי חזי ליה [ב"מ י:] דבר הגורם לממון כממון דמי והת' טעמו ד'כיון דאילו מיגנב או מיתבד ברשותייכו קאי בעיתא לשלומי כדילכון דמי' [פסחים ה:] וכן הכלל הנודע וכפי שהוזכר בפתיחת האשכול ד'כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ושאינו ראוי לבילה הריהי מעכבת בו' [מנחות קג:] והובא כלל זה בנוגע למקרים נוספים [מכות יח: וקידושין כה. וב"ב פא:] וכן המושג הנודע בשערים של "כוח טענה" [קו"ש ח"ב].

החילוקים בין המושגים הנ"ל מתחלק לאין ספור וריאציות ונקודות מסוימות ויש עימי מן הכתובים בענין זה, אבל היסוד המרכזי שנא' בכל זה הוא היסוד שהתקבל עמוק בבי מדרשא והוא שברגע שהדבר הוא 'בכוח' האדם, העדר עשייתו במציאות הפיזית אינו עיכוב עבורו, שהרי הדבר נשלט על ידו וקיים בהמציאות, אלא שעדיין לא בא לידי ביטוי בפועל.

 

[מחכה]

ויש עימי מן הכתובים בענין זה,

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח עצום, אשמח כמה שתוכל לבאר זה.
בעיקר ק''ל בעניין זה מצד שזה ''בכוח של הבכוח'' שאת זה לא מצאנו בהדוגמאות שהביא מעכת''ר. וכן בכלל שבשס מצינו בריבוי מקומות שהבפועל מכריע את הבכוח

 

[דבר היושר]

כפי שהזכירו כאן המושג 'כל הראוי לבילה' הוזכר באין ספור מקומות בש"ס גם בדברים שאינם נוגעים בהכרח לענייני המנחות, והוא נושא בו את אחד מהכללים הידועים בש"ס - המושג "בכוח" והיינו שישנם מקומות שעצם יכולת האדם לעשות דברים מסויימים 'בכוח' פוטרו מעשייתם בפועל, והעדר עשייתם במציאות אינו מעכב [אם כי, זהו דווקא במקום שמלכתחילה הדבר אינו מעכב ואכמ"ל] וכפי שמפוזר בש"ס המושגים כדוג' 'כל העומד ליזרק כזרוק דמי' [ב"ק עו:] 'כל העומד ליפדות כפדוי דמי' [שם] 'כל העומד לישרף כשרוף דמי [מנחות קב:] 'כל העומד להרים כמורם דמי' [שבת קמב.] 'כל העומד ליגדד כגדוד דמי' [כתובות נא:] 'כל העומד ליגבות כגבוי דמי' [סוטה ה.] זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו דפטור השני משום ד'מנא תבירא תבר' [ב"ק יז:] כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי [קידושין סב.] כל שבידו נאמן כנגד עד אחד [רא"ש בגיטין נד: יעוי"ש] זרק גט לחצרה ואש עומדת בינהם, ונשרפה בעת תעופתה דאם נשרף הגט, לא מהני כלום ד'מעיקרא לשריפה קאזיל' [גיטין עט.] מיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה [ב"מ ח.] מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוה עני וחזי ליה, השתא נמי חזי ליה [ב"מ י:] דבר הגורם לממון כממון דמי והת' טעמו ד'כיון דאילו מיגנב או מיתבד ברשותייכו קאי בעיתא לשלומי כדילכון דמי' [פסחים ה:] וכן הכלל הנודע וכפי שהוזכר בפתיחת האשכול ד'כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ושאינו ראוי לבילה הריהי מעכבת בו' [מנחות קג:] והובא כלל זה בנוגע למקרים נוספים [מכות יח: וקידושין כה. וב"ב פא:] וכן המושג הנודע בשערים של "כוח טענה" [קו"ש ח"ב].

לחץ כדי לכווץ...

אם כבר הבאתי חלק מהוריאציות דחזינן ביה את המושג 'בכוח' אביא כאן עוד כמה - עדים ששלחו עדותם בכתב במקום שיכולים להעיד בפה דאף שנא' 'מפיהם ולא מפי כתבם' - כה"ג כיון שב'כוח' יכולים להעיד, אין לנו כוח למנוע עדותם בעבור זה [תוס' בב"ב מ.] האי דינא ד'שומע כעונה' שטעמו הוא שיש בשמיעה את ה'בכוח' של הענייה, ופסק השיבולי לקט שבאלם ל"ש האי דינא דאין בו את ה'בכוח' של הענייה [כך מסר שיעור אחד מרבותי - הגרע"ה בזמנו ודבריו תמוהים דהא כל זה תלוי במח' רש"י ותוס' בסוכה לח: ואכה"מ] המושג הלואה, דאמנם עד הגיע זמן מועד הפירעון אינו יכול לגבות הימנו, ובהגיע מועד הפרעון יכול לגבות, ואין זה חיוב חדש, אלא שעד אז היה לו ב'כוח' ברשות הממון של חברו, ועתה נתעלה לדרגת שיכול לגבות הימנו 'בפועל' [כמדומני שכ"כ הגר"ח] חצי שיעוא אסור מן התורה וטעמו ד'חזי לאיצטרופי' והיינו דבחצי השיעור יש ב'כוח' לאסור הכל, אף שבפועל לא מתקיים כאן איסור [יומא עד: והחקירה בזה ידועה] לא מועלת שליחות לקבל מתנה דבעינן 'שלוחו של בעל הממון' וביאורו דהנה השליחות מבוססת על כך שלמשלח יש את ה'בכוח' על הענין והוא מבקש מהשליח שיוצא דבר זה אל 'הפועל' * והא למקבל המתנה אין שום דבר 'בכוח' על החפץ טרם יתנוהו לו [ירושלמי בב"מ].
*וביסוד זה נפשט כמין חומר כל פרשת השליחות, וזהו הטעם שלא מועלת שליחות בחליצה [כתובות עד.] שהרי אין כאן 'בכוח' להחולץ להתירה, שהרי התורה היא המחילה את מה שמותרת כעת, וזהו גם דפליגי בשליחות למציאה [תוס' בב"מ י. הבהיר שהאי פלוגתא ד'המגביה מציאה לחברו' נא' גם כשעשאו לשליח] וזהו האמור 'כל מילתא דאיהו לא מצי עביד - שליח נמי לא מצי משווי' שעניינו הוא שמה שאין ב'כוח' להמשלח לא יוכל השליח להוציא לפועל, וכן זהו הטעם שלא שייך לשלוח אדם שיניח עבורו תפילין וישב עבורו בסוכה, דדבר זה אינו ענין שב'כוח' דכל עניינו הוא העשייה בהפועל, והדברים ארוכים.