פורים השתכרות בפורים בניגוד לרצון ההורים

[שיח יצחק]

פסק מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה י"ט, כ"ה), שעדיף לקיים רצונם, ולצאת בשתיית יתר מכפי מידתו ושינה (כרמ"א תרצ"ה, ב). אמנם, תלמיד חבר למרן הגר"א נבנצל שליט"א ענה: "יעשה שלא יידעו ההורים", אא"כ בסכנה לבריאות.

 

[פנחס ע]

תלמיד חבר למרן הגר"א נבנצל שליט"א ענה: "יעשה שלא יידעו ההורים", אא"כ בסכנה לבריאות.

לחץ כדי לכווץ...

א. לא תלמיד חבר אלא תלמיד מובהק.
ב. פלא שלא סמך על דעת הרמ"א, יש לך הסבר לזה?

 

[ש. הסופר]

ב. פלא שלא סמך על דעת הרמ"א, יש לך הסבר לזה?

לחץ כדי לכווץ...

אם הוא היה סבור שזה כמצווה את בנו כהן להיטמא בביה"ק, לא היה צריך לעשות שלא ידעו ההורים.
אלא מכיוון שכיבוד אב משל אב, ובפרט שמדובר במצווה, לא גרע מלישא אשה שמותר למהרי"ק נגד רצון אביו גם כשאפשר באחרת.
ומה שהורה שלא ידעו ההורים, או משום לא יסתור דבריו, או עצה טובה קמ"ל.

 

[אורח]

עיצה טובה קמ"ל
ויל"ע אם זה עיצה פרטית לבחור שלא יגרר למריבה עם הוריו ואף אם זה הוראה כללית שגם זה מחודש
מ"מ אפש"ל שיודע ליבן של הבחורים שלא מוותרים על דין זה, ואף אם כך ס"ל כיון שאין זה דומה לדין מפורש שהרי הרבה יוצאים כהרמ"א או מסתפקים ביותר מהרגלם ואפשר לקיים שניהם ודו"ק

 

[אברך מישיבת מיר]

גם השלמי תודה (סי' ל') כתב ואותם הבאים לידי שכרות והם בגילופין בעת שכרותם, ואמם מתביישת מזה ואינה רוצה שישתכרו, ודאי דראוי להם להמנע משכרות כזו, וינהגו כדעת הרמ"א לשתות יין יותר מלימודם ולישן, וכמש"כ הפמ"ג דכן ראוי לעשות, ולא יצערו את אמן, ואפילו אם יודע בעצמו שלא יבא על ידי השכרות לידי חשש איסור וכיו"ב ימנע מזה ויקיים המצוה כדברי הרמ"א ויצא ידי חובתו.

 

[התורה]

אם הוא היה סבור שזה כמצווה את בנו כהן להיטמא בביה"ק, לא היה צריך לעשות שלא ידעו ההורים.
אלא מכיוון שכיבוד אב משל אב, ובפרט שמדובר במצווה, לא גרע מלישא אשה שמותר למהרי"ק נגד רצון אביו גם כשאפשר באחרת.
ומה שהורה שלא ידעו ההורים, או משום לא יסתור דבריו, או עצה טובה קמ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

גא"מ, נפלא ביותר.
ופשוט שלזה כיוון,
אך לענ"ד [המועטת גם כך...], מסתברים יותר דברי מרנא הגרשז"א, ובפרט דבנ"י יוצאים ביד רמ"א

 

[ש. הסופר]

גא"מ, נפלא ביותר.
ופשוט שלזה כיוון,
אך לענ"ד [המועטת גם כך...], מסתברים יותר דברי מרנא הגרשז"א, ובפרט דבנ"י יוצאים ביד רמ"א

לחץ כדי לכווץ...

הרמ"א כתב (תרצ"ה ב') "ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים". ונראה מלשונו "וי"א דא"צ להשתכר כל כך" דלא הוי איסור כדעת חלק מהראשונים (אורחות חיים ועוד) רק דאפשר לצאת יד"ח בלא זה, אבל מצווה איכא.
וגם אם אפשר לצאת יד"ח כרמ"א, גם אפשר לישא אשה אחרת בנידון של המהרי"ק.
רק שיש לדון אם יש חשש שהתנהלותו תגרום ל"מקלה אביו" שאז לכאו' אין להתיר.
וגם בלאו הכי אם יזלזל באחת מהמצוות אין לו להשתכר.

 

[חיינו]

באופן שאפשר ללא שההורים ידעו א"כ מחויב שלא ידעו שצער זה לא נכלל בצורך המצווה

 

[ש. הסופר]

באופן שאפשר ללא שההורים ידעו א"כ מחויב שלא ידעו שצער זה לא נכלל בצורך המצווה

לחץ כדי לכווץ...

אם זה לא בכלל כיבוד אב לפי ההגדרות ההלכתיות כי זה לא משל אב, לכאו' אין לומר שזה חיוב.
אבעי ליה לייתובי דעתיה.
וכי אדם שאביו לא רוצה שיקנה מכספו של הבן רכב חשמלי חייב לחנות כמה בניינים מבית הוריו?
רק ודאי שיש בזה הנהגה טובה שלא לצערו.

 

[חיינו]

למה פשוט לך שלא חלק מלכבדו זה שלא לצערו אא"כ זה דבר שלא מחויב בו ואין דרך ללא זה

 

[ש. הסופר]

למה פשוט לך שלא חלק מלכבדו זה שלא לצערו אא"כ זה דבר שלא מחויב בו ואין דרך ללא זה

לחץ כדי לכווץ...

אחרת המהרי"ק היה מורה לשואל (לגבי נישואין נגד רצון אביו) לעבור למקום אחר ולהינשא שם.
וראה בחידושי הרמב"ן מסכת יבמות דף ו עמוד א
"וא"ת והלא מכיון שאמר לו אביו חמר אחר בהמתך זהו כבודו, אין זה עיקר כבוד אלא מה שאמרו בקידושין איזהו כיבוד מאכילו ומשקהו ומלבישו ומנעילו וכו' וכל דבר שיש לו הנאה בו, אבל אמר לו לעשות דבר שאין לו הנאה של כלום אין זה כיבוד שאמרה תורה"
והרמב"ן לא חייב כל דבר שהאב רוצה משום דאל"כ יצער את האב.

 

[חיינו]

לגבי המהריק בדבר שאתי לאיגלויי ע"פ רוב יש יותר צער אם מסתיר בשעת מעשה ולכן בנישואין אין ראיה
ולגבי הרמב"ן לא דיבר על איך לא לעשות דבר שאין בו הנאה אלא רק שאין חיוב לעשות באופן פעיל

 

[ש. הסופר]

לגבי המהריק בדבר שאתי לאיגלויי ע"פ רוב יש יותר צער אם מסתיר בשעת מעשה ולכן בנישואין אין ראיה
ולגבי הרמב"ן לא דיבר על איך לא לעשות דבר שאין בו הנאה אלא רק שאין חיוב לעשות באופן פעיל

לחץ כדי לכווץ...

המהרי"ק דיבר על אדם שנחשד על האשה שרצה לנושאה עוד בהיותה תחת בעלה הקודם.
כך שסביר להניח שרמת בושת האב תהיה פחותה כאשר זה נעשה במקום רחוק.
הרמב"ן דיבר על גדר כיבוד אב, שמה שלא דבר שיש לאב הנאה בו, לא בכלל מה שציוותה תורה.
ושו"ר שבשו"ע יו"ד ר"מ כ"ה כ' "תלמיד שרוצה ללכת למקום אחר, שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בתלמודו לפני הרב ששם, ואביו מוחה בו לפי שדואג שבאותה העיר העובדי כוכבים מעלילים, אינו צריך לשמוע לאביו בזה"
ומשמע שדווקא בגלל שיש לו מצווה ללמוד אצל אותו רב מותר לו להתעלם מהחששות של אביו.
ולכאו' משמע לא כמש"כ, אך עדיין אפשר לדחות דשם יש חשש אמיתי שהבן ימות או יכלא ושוב לא יוכל לשמשו. וצ"ע.
וזכורני שבעבר ראיתי שדעת האגרו"מ דרק מה שנכתב במפורש הוי בכלל כיבוד אב, אך לא מצאתיו כעת.

 

[חיינו]

הזדמן לידי חוט שני על עניני יו"ד ושם הרחיב בנושא אולי יש מי שיכול לעלות

 

[שיח יצחק]

ב. פלא שלא סמך על דעת הרמ"א, יש לך הסבר לזה?

לחץ כדי לכווץ...

אולי כי כבר נתפשט המנהג לא כדעתו.

 

[שיח יצחק]

הזדמן לידי חוט שני על עניני יו"ד ושם הרחיב בנושא אולי יש מי שיכול לעלות

לחץ כדי לכווץ...

מה הוא כותב שם.

 

[חיינו]

עיקר דבריו שאף בדבר שאין הנאה ישירה אסור לצערו [מהגאון] אלא אם דורש שלא כהוגן [מהחזוא]
הוא מרחיב בזה מאוד 6 עמודים לכן ביקשתי אם יש מי שיכול להעלות