התנהגות מבורכת או להיפך? (1 צופה)

[החושב]

תופעה רווחת הוא במחוזותינו, רואים בחור שיום נישואיו מתקרב ובא, ולא מתנהג כפי שאנחנו רואים בעיני רוחנו שהוא צריך להתנהג.

ניגשים אליו, ואומרים לו 'בבדיחותא' - נו, בעוד כמה ימים החתונה - קח את עצמך לידיים, אחרי החתונה לא תוכל להתפלל ככה, אחרי החתונה לא תוכל לדבר כמו שאתה מדבר עם בחורים - ועוד כל מיני עצות וטיפים 'מועילים' כאלו וכו'.


ואני צועק ושואל - מה אתם רוצים מהם? וכי אין הם יודעים את כל מה שאתם אומרים להם? אין להם שכל? אין הם מספיק לחוצים מכך - עד שהם צריכים שאתה תוסיף לחץ על הלחץ שהם כבר ממילא לחוצים?

תפסיקו! תיגשו אליהם, ותגיד להם בשקט - חתן, אני בטוח שאתה הולך לחיות חיים מאושרים! אוי, כמה שאישתך הולכת להיות שמחה עמך - במילים אלו אתה באמת פועל גדולות ונצורות!


ואם אתה באמת לחוץ בשבילו, לך לצד ותגיד תהלים, או תיסע לקברי צדיקים.

הוספת לחץ על הלחץ שלו - לא מועילה, אלא מזיקה!!!

 

[אוהב ספר]

ניגשים אליו, ואומרים לו 'בבדיחותא'

לחץ כדי לכווץ...

בדרך כלל מי שאומר כזה דבר זה חברים קרובים שבאמת לא מתכוונים להלחיץ וגם לא מצליחים להלחיץ

 

[החושב]

בדרך כלל מי שאומר כזה דבר זה חברים קרובים שבאמת לא מתכוונים להלחיץ וגם לא מצליחים להלחיץ

לחץ כדי לכווץ...

לא אמרתי שזה הכוונה.

זה מה שזה עושה. וזה מזיק!

 

[החושב]

אכן, יש כאלו שאין זה מזיק להם.

אבל יש שזה כן מזיק להם - ואין שום ראיה מכך שאין הם מראים את זה כלפי חוץ.

למיחש מיהא בעיא.

 

[החושב]

והכל לפי העניין.

לחץ כדי לכווץ...

אכן.

וכמו שכתבתי, לפעמים העניין בחיצוניותו נראה, שזה לא מפריע, או להיפך שהוא נהנה. ובפנים זה כן מלחיץ.

 

[אהבת תורה]

ברצוני להציג זוית ראייה נוספת,

בחור הולך להקים בית.
משימה משמעותית מאוד הדורשת אחריות כבדת משקל.

אולי באמת מותר לו "לקחת את עצמו לידיים"?
אולי באמת מותר להזכיר לו - בתוך הלחץ שהוא נמצא - שהחיים הם רציניים ומשמעותיים?

האם הפתרון ל"לחץ" הוא בריחה מהאחריות,
או שהפתרון היותר אמיתי הוא לתפוס שהעסק רציני ולהבין שנדרשת ממנו אחריות ובגרות [מושגים שבחורים מעדיפים להתעלם מהם...].

באמת מעניין לבדוק את רמת בנין הבית - בין מבחינה רוחנית ובין מבחינת שלום הבית
בין אותם אלו שניגשים לנישואין מתוך בגרות ואחריות ורצינות
לבין אותם אלו הבורחים מהרצינות ומלהטטים בקטנוניות סביב ה"הופעה" של החתונה.

 

[החושב]

ברור שעל כל אחד, שהולך להקים בית לקחת את המשימה הזו ברצינות יתירה.

הכאב שלי הוא על כך, שלא נותנים לבחור את המינימום של אימון - שהוא קולט לאן הוא הולך, ואיזה משימה הוא לוקח על עצמו.

אדרבא, אתה לבד מודה שהוא לחוץ - ממה נראה לך שהוא לחוץ, אם לא מהעולם החדש אליה הוא נכנס? - אז אם כך, הוא כן קולט את הרצינות של העניין.

ועל כך צעקתי, למה להוסיף לו לחץ על לחציו.


לדעתי, המשפטים היחידים שמועילים, הם משפטים שיוצאים לו ההבנה הזאת:

כן, זה משימה רצינית, אבל יכול תוכל לו.


ואדרבא, על פי רוב, תופעת ההפקרות שאנו רואים אצל בחורים, שככל שהם מתקרבים לחתונה, היא מתגברת.

נובעת מכך שהם קולטים לקראת מה הם הולכים, ומרוב לחץ אין הם יודעים להתיישב בדעתם, ולהתנהג בהתאם.

מה אתם אומרים - הרב @אהבת תורה ?

 

[אוהב ספר]

אולי באמת מותר להזכיר לו - בתוך הלחץ שהוא נמצא - שהחיים הם רציניים ומשמעותיים?

לחץ כדי לכווץ...

השאלה היא אם זה יעזור באופן כזה ובמצב כזה

 

[אהבת תורה]

אני חושב שדבריו של הרב "החושב" נכונים מאוד.
חתן לפני חתונתו נמצא בלחץ, והפתרון הוא לא על ידי הוספת לחץ.

אך יחד עם זאת, העליתי צד שהפתרון אינו להתעלם מכובד האחריות.

לכאורה הדרך הנכונה היא לפעול בכיוון החיובי,
במקום להדגיש את מה שהוא מפסיד באוירה הקטנונית שמלוה אותו לחופה,
לנסות להדגיש לו את הצדדים היפים של תקופת ההכנה וההמתנה לחתונה,
ועל גבהות הקומה של חתן שמגיע ליום חופתו מתוך רמה גבוהה יותר,
ולייקר לו את המעלה של תפילה המגיעה מתוך לב סוער ונרגש, שכל תפילה כזו - יוצקת מטילי זהב לאדני הבית שלו.

במקרה של חתן שנראה שאינו יכול לקלוט מושגים כאלו בתוך הלחץ שהוא נמצא,
ראיתי מנסיון שמאוד מועיל לנתב אותו לכיוון של "בין אדם לחבירו",
שאנשים מתרגשים יותר מתשומת לב המגיעה מחתן בתקופת החתונה,
כך שיש לו הזדמנות להעניק יחס בלתי נשכח לחברים והאחים וההורים.

לנתב אותו להשקיע בכתיבת הקדשות להזמנות,
לזכור להזמין גם בחורים שאחרים שוכחים,
וכמובן להזמין אישית את קרובי המשפחה שמצפים לכך,
וכן להשאיר מכתבים לאחים ולהורים וכדו'.

כשחתן מנתב את הכוחות שלו להיטיב עם אחרים,
זה פועל מאוד מאוד על הרמה בה הוא נמצא,
וזה גם מביא למנוחת הנפש ולהפחתת הלחץ.