יש לי חברותא שאנו לומדים יחד כבר כשנתיים וחצי, מלבד תקופה מסוימת שבה הפסקנו ולאחר מכן חזרנו ללמוד יחד.
בתקופה האחרונה אני נמצא בהתלבטות לא פשוטה כלל.
החברותא כמעט ואינו נמצא בסדרים.
פעמים רבות הוא יושב בחוץ, וכשאני קורא לו לבוא ללמוד הוא אומר “דקה”, “עוד רגע”,
ובפועל חולף זמן רב עד שהוא מגיע, אם בכלל. וגם כשהוא מגיע, פעמים רבות מדובר בזמן קצר בלבד.
בסדר ב’ המצב מורגש עוד יותר. יש ימים שהוא כמעט ואינו מגיע כלל.
כתוצאה מכך איננו עומדים בהספק הישיבתי כלל, ובפועל אנו נמצאים בערך במקום שבו היינו לפני כשבועיים.
יש עוד נקודה שמקשה עליי.
אני מרגיש שהוא מסתיר ממני לא מעט דברים, ולפי התרשמותי (ודבריו המפורשים של הרב שלנו, כפי שיובאו להלן) גם מרבותינו. כמובן, זו תחושתי האישית בלבד,
וייתכן שאני טועה בהבנת הדברים. אינני נכנס לפרטים, משום שאין זה עיקר העניין, אבל אני מזכיר זאת מפני שזה חלק מהרקע להתלבטות.
ומאידך גיסא, אנחנו לא רק חברותא.
במשך השנים נהיינו גם חברים טובים מאוד. הוא יודע עליי כמעט הכול, ואני יודע עליו לא מעט.
עברנו יחד הרבה שיחות, התייעצויות ורגעים משמעותיים,
ולכן קשה לי להסתכל על זה רק כשאלה של
“האם החברותא מתאימה או לא מתאימה”.
יש כאן גם חבר יקר שאכפת לי ממנו באמת.
ואולי הנכון הוא לטפל בסדר ב׳ בלבד-כפי שיובא להלן בע״ה.
לפני תקופה העליתי את העניין בפני ראש הישיבה שליט”א. במהלך השיחה אמרתי לו שלעניות דעתי,
אם אעזוב את החברותא, גם המעט שהוא עדיין לומד עלול להיפסק. ראש הישיבה הסכים עם הדברים,
ומשום כך סבר שיש להמשיך ללמוד עמו. וכך נהגתי ב״ה כמובן.
אלא שמאז המצב לא השתפר, וההתלבטות רק הלכה וגברה.
בעקבות זאת שבתי ושוחחתי עמו בעניין,
ואז הוא המליץ לי להציג את הדברים גם בפני אחד מרבני הישיבה שליט״א.
ואכן התייעצתי עמו. מדובר במגיד שיעור בישיבה, שאני לומד בשיעורו למעלה מ-3 שנים,
תלמיד חכם גדול וגאון עצום ממש, שרבים מתייעצים עמו בעניינים שונים,
ואף אני עצמי נוהג להתייעץ עמו לא מעט - בין בענייני חינוך בת”ת ובין בעניינים אחרים.
כשהיה חולה, הגיע אליו לביקור כמדומני שמרן הגר”ח קניבסקי זצוק”ל.
(או גדול עולם אחר, אני חושב שהיה זה הרב קנייבסקי)
בדרך כלל, כאשר אני שואל אותו שאלה, אני מקבל תשובה ברורה וחדה.
הפעם הוא אמר לי בערך כך:
“ש.
אני מבין את מה שאתה אומר, ואני גם מסכים איתך במידה רבה.
אבל אני מרגיש שיש כאן דברים שאינני יודע, ושאותם בחור מסתיר.
ממילא קשה לי לתת תשובה ברורה. ואני לא יודע מה לומר לך ומה לענות לך”
(אלו פני הדברים. הניסוח שונה לטובת נוחות הקריאה, והסבר מפורט יותר בע״ה)
וכאן ההתלבטות שלי.
מצד אחד, אני רוצה להתקדם בלימוד ולעמוד בהספקים.
מצד שני, אולי באמת זהו תפקידי כרגע…
אולי העובדה שאני ממשיך לקרוא לו לבית המדרש,
גם אם לפעמים הוא מגיע רק לחלק מהזמן, היא דבר שיש בו תועלת עבורו.
אולי אני צריך להסתכל לא רק על עצמי אלא גם על מה שאני יכול לעשות למענו.
נ”ב: ב״ה לא נעלמו ממני,
דברי מרן הרב בן ציון אבא שאול זיע”א זצוק״ל
בעניין חברותא שאינה מתאימה או שאינה מסייעת להתקדמות בלימוד.
אלא שכאן המקרה מורכב יותר. אני ממשיך ללמוד,
וברוך ה’ אינני יושב בטל,
אלא שהדבר נעשה קשה יותר,
איטי יותר,
ולעיתים אף לצערי הרב אף פחות נעים.
ולכן אני שואל אתכם:
מה לדעתכם נכון לעשות?
האם להמשיך בחברותא, מתוך מחשבה שאולי זו האחריות שלי וזו הדרך לסייע לו, גם אם הדבר בא על חשבון ההתקדמות שלי?
או שמא עליי להעביר חברותא, גם אם הדבר כואב, ולהתמקד בחובתי האישית ללימוד התורה?
ואולי בכלל אני טועה בהסתכלות על כל העניין.
אשמח מאוד לשמוע את דעת חכמי ורבני הפורום.
יישר כח גדול וחזק וברוך,
גדול לכל המשיבים והמסייעים.
בתקופה האחרונה אני נמצא בהתלבטות לא פשוטה כלל.
החברותא כמעט ואינו נמצא בסדרים.
פעמים רבות הוא יושב בחוץ, וכשאני קורא לו לבוא ללמוד הוא אומר “דקה”, “עוד רגע”,
ובפועל חולף זמן רב עד שהוא מגיע, אם בכלל. וגם כשהוא מגיע, פעמים רבות מדובר בזמן קצר בלבד.
בסדר ב’ המצב מורגש עוד יותר. יש ימים שהוא כמעט ואינו מגיע כלל.
כתוצאה מכך איננו עומדים בהספק הישיבתי כלל, ובפועל אנו נמצאים בערך במקום שבו היינו לפני כשבועיים.
יש עוד נקודה שמקשה עליי.
אני מרגיש שהוא מסתיר ממני לא מעט דברים, ולפי התרשמותי (ודבריו המפורשים של הרב שלנו, כפי שיובאו להלן) גם מרבותינו. כמובן, זו תחושתי האישית בלבד,
וייתכן שאני טועה בהבנת הדברים. אינני נכנס לפרטים, משום שאין זה עיקר העניין, אבל אני מזכיר זאת מפני שזה חלק מהרקע להתלבטות.
ומאידך גיסא, אנחנו לא רק חברותא.
במשך השנים נהיינו גם חברים טובים מאוד. הוא יודע עליי כמעט הכול, ואני יודע עליו לא מעט.
עברנו יחד הרבה שיחות, התייעצויות ורגעים משמעותיים,
ולכן קשה לי להסתכל על זה רק כשאלה של
“האם החברותא מתאימה או לא מתאימה”.
יש כאן גם חבר יקר שאכפת לי ממנו באמת.
ואולי הנכון הוא לטפל בסדר ב׳ בלבד-כפי שיובא להלן בע״ה.
לפני תקופה העליתי את העניין בפני ראש הישיבה שליט”א. במהלך השיחה אמרתי לו שלעניות דעתי,
אם אעזוב את החברותא, גם המעט שהוא עדיין לומד עלול להיפסק. ראש הישיבה הסכים עם הדברים,
ומשום כך סבר שיש להמשיך ללמוד עמו. וכך נהגתי ב״ה כמובן.
אלא שמאז המצב לא השתפר, וההתלבטות רק הלכה וגברה.
בעקבות זאת שבתי ושוחחתי עמו בעניין,
ואז הוא המליץ לי להציג את הדברים גם בפני אחד מרבני הישיבה שליט״א.
ואכן התייעצתי עמו. מדובר במגיד שיעור בישיבה, שאני לומד בשיעורו למעלה מ-3 שנים,
תלמיד חכם גדול וגאון עצום ממש, שרבים מתייעצים עמו בעניינים שונים,
ואף אני עצמי נוהג להתייעץ עמו לא מעט - בין בענייני חינוך בת”ת ובין בעניינים אחרים.
כשהיה חולה, הגיע אליו לביקור כמדומני שמרן הגר”ח קניבסקי זצוק”ל.
(או גדול עולם אחר, אני חושב שהיה זה הרב קנייבסקי)
בדרך כלל, כאשר אני שואל אותו שאלה, אני מקבל תשובה ברורה וחדה.
הפעם הוא אמר לי בערך כך:
“ש.
אני מבין את מה שאתה אומר, ואני גם מסכים איתך במידה רבה.
אבל אני מרגיש שיש כאן דברים שאינני יודע, ושאותם בחור מסתיר.
ממילא קשה לי לתת תשובה ברורה. ואני לא יודע מה לומר לך ומה לענות לך”
(אלו פני הדברים. הניסוח שונה לטובת נוחות הקריאה, והסבר מפורט יותר בע״ה)
וכאן ההתלבטות שלי.
מצד אחד, אני רוצה להתקדם בלימוד ולעמוד בהספקים.
מצד שני, אולי באמת זהו תפקידי כרגע…
אולי העובדה שאני ממשיך לקרוא לו לבית המדרש,
גם אם לפעמים הוא מגיע רק לחלק מהזמן, היא דבר שיש בו תועלת עבורו.
אולי אני צריך להסתכל לא רק על עצמי אלא גם על מה שאני יכול לעשות למענו.
נ”ב: ב״ה לא נעלמו ממני,
דברי מרן הרב בן ציון אבא שאול זיע”א זצוק״ל
בעניין חברותא שאינה מתאימה או שאינה מסייעת להתקדמות בלימוד.
אלא שכאן המקרה מורכב יותר. אני ממשיך ללמוד,
וברוך ה’ אינני יושב בטל,
אלא שהדבר נעשה קשה יותר,
איטי יותר,
ולעיתים אף לצערי הרב אף פחות נעים.
ולכן אני שואל אתכם:
מה לדעתכם נכון לעשות?
האם להמשיך בחברותא, מתוך מחשבה שאולי זו האחריות שלי וזו הדרך לסייע לו, גם אם הדבר בא על חשבון ההתקדמות שלי?
או שמא עליי להעביר חברותא, גם אם הדבר כואב, ולהתמקד בחובתי האישית ללימוד התורה?
ואולי בכלל אני טועה בהסתכלות על כל העניין.
אשמח מאוד לשמוע את דעת חכמי ורבני הפורום.
יישר כח גדול וחזק וברוך,
גדול לכל המשיבים והמסייעים.
נערך לאחרונה על ידי מנחה: