- הודעות
- 152
- תודות
- 481
- נקודות
- 96
עניין התפילה בקברי צדיקים יסודתו בהררי קודש. מאז הלך כלב בן יפונה להשתטח על קברי האבות
נהגו קדמונינו ואבותינו לפקוד את קברות הצדיקים במערת המכפלה וקבר רחל ושאר קדושים אשר
בארץ המה. מעלת התפילה על קברי צדיקים מובאת בקדמונים.
וכמו דברי הר"ן בדרשותיו:
"ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם מקומות קברותיהם ראויין להמצא השפע שם… כי עצמותיהם
אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלהי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא
בזה. ומפני זה אמרו רז"ל שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם. כי התפילה במקום ההוא
תהיה רצויה יותר, להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלקי". "דכלב שנשטתח על קברי
אבות התפלל שם במקום קדושה כדי שתהא תפילתו נשמעת… שהמקום גורם"
וכמובא בשם הגר"א שעיקר השראת השכינה בזמן הזה היא אצל קברי הצדיקים" ועוד ועוד.
אלא שנדמה כי בשנים האחרונות הפך עניין ההשתטחות למשמעותי יותר אצל רבים וטובים. אשר עושים
לפעמים דברים הכרוכים בסכנה של ממש כדי להגיע לקברים מסוימים, עד כדי מסירות נפש של ממש.
וכאן עולה השאלה, האם אין בכך הפרזה מן השורה?
לעתים נדמה שקברי צדיקים הופכים לעניין בפני עצמו ולא לאמצעי כדי להעלות את התפילות לבורא עולם.
התשוקה העצומה של חלק מהאנשים היא כאל משהו בעל תכלית שהוא העיקר כולו. והלא למרות עניין
סגולת קבלת התפילות במקומות הקדושים וודאי לא הייתה הכוונה להפוך את הקברים לייעד עיקרי בסולם
הערכים של כל יהודי. האין זה כמו בחינת שיתוף ח"ו כאשר הדברים יוצאים מכלל פרופורציה?
האם אין מן הצורך לבדוק מניין נובע הדחף הגדול בשנים האחרונות לעניין זה? הרי מקובלנו שבענייני קדושה
וקיום התורה והמצוות יש בד"כ מניעות וקשיים שמקורם ביצה"ר. וכאן הנה גם המון העם שאין להם לפעמים
שיג ושיח בדקדוקי מצוות ושמירת ההלכה, והם רצים דחופים ומבוהלים ותשוקתם עזה לחפש ולסבב מקצה העולם
ועד קצהו כדי להגיע לקברים.
וכבר המליץ ע"כ מרנא בעל ה"שפע חיים" מצאנז זצקו"ל את הפסוק "המבלי אין קברים במצריים"... ואת עניין "קברות התאווה"...
נהגו קדמונינו ואבותינו לפקוד את קברות הצדיקים במערת המכפלה וקבר רחל ושאר קדושים אשר
בארץ המה. מעלת התפילה על קברי צדיקים מובאת בקדמונים.
וכמו דברי הר"ן בדרשותיו:
"ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם מקומות קברותיהם ראויין להמצא השפע שם… כי עצמותיהם
אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלהי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא
בזה. ומפני זה אמרו רז"ל שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם. כי התפילה במקום ההוא
תהיה רצויה יותר, להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלקי". "דכלב שנשטתח על קברי
אבות התפלל שם במקום קדושה כדי שתהא תפילתו נשמעת… שהמקום גורם"
וכמובא בשם הגר"א שעיקר השראת השכינה בזמן הזה היא אצל קברי הצדיקים" ועוד ועוד.
אלא שנדמה כי בשנים האחרונות הפך עניין ההשתטחות למשמעותי יותר אצל רבים וטובים. אשר עושים
לפעמים דברים הכרוכים בסכנה של ממש כדי להגיע לקברים מסוימים, עד כדי מסירות נפש של ממש.
וכאן עולה השאלה, האם אין בכך הפרזה מן השורה?
לעתים נדמה שקברי צדיקים הופכים לעניין בפני עצמו ולא לאמצעי כדי להעלות את התפילות לבורא עולם.
התשוקה העצומה של חלק מהאנשים היא כאל משהו בעל תכלית שהוא העיקר כולו. והלא למרות עניין
סגולת קבלת התפילות במקומות הקדושים וודאי לא הייתה הכוונה להפוך את הקברים לייעד עיקרי בסולם
הערכים של כל יהודי. האין זה כמו בחינת שיתוף ח"ו כאשר הדברים יוצאים מכלל פרופורציה?
האם אין מן הצורך לבדוק מניין נובע הדחף הגדול בשנים האחרונות לעניין זה? הרי מקובלנו שבענייני קדושה
וקיום התורה והמצוות יש בד"כ מניעות וקשיים שמקורם ביצה"ר. וכאן הנה גם המון העם שאין להם לפעמים
שיג ושיח בדקדוקי מצוות ושמירת ההלכה, והם רצים דחופים ומבוהלים ותשוקתם עזה לחפש ולסבב מקצה העולם
ועד קצהו כדי להגיע לקברים.
וכבר המליץ ע"כ מרנא בעל ה"שפע חיים" מצאנז זצקו"ל את הפסוק "המבלי אין קברים במצריים"... ואת עניין "קברות התאווה"...