נתרפא בזכות מרן השפת אמת
סיפר הגאון רבי משה מרדכי הלוי שולזינגר זצ"ל: בחודש תמוז תש״ב, היה אחי, הגאון רבי שמואל הלוי שולזינגר זצ"ל, ילד בן שבע וחצי, והוא חלה במחלת טיפוס קשה רח״ל. אמא שלי, ע״ה, היתה מספרת את זה תמיד, ששמונה שבועות הוא היה חולה, החום הגיע לארבעים ואחת מעלות, ואף פסיק אחד לא ירד, אפילו משהו לא. הילד נהיה כמו ׳מוזלמן׳, שלד של עור ועצמות בלבד. עד כדי כך הגיע המצב, שאמא קיימה את הסגולה שכתובה בספרים, שאם הילד ׳מסוכן׳ מחלקים את הבגדים שלו לעניים, וכאילו מתחילים הכל מחדש, וגם אמא חילקה כבר את הבגדים שלו לילדים עניים. המצב היה נורא...
אמא שלנו הייתה מתפללת בכל יום במשך שעות, בדמעות שליש. הייתה אומרת תהילים, ובאותו זמן היתה מחזיקה בידה את הספר ׳שפת אמת׳ על התורה. זאת מכיון שלאבא שלנו, הגאון רבי יצחק הלוי שולזינגר, הייתה קביעות בספר זה.
הוא היה לומד בכל שבוע, בשבת, את כל ה׳שפת אמת׳ על הפרשה, שזה כעשרים עד שלושים עמודים, דברות קדשו בשבתות השנה, משנת תרל"א עד שנת תרס״ה, שלושים ושש שנים, והוא ידע את ה׳שפת אמת׳ על בוריו. ובכל שנה, ביום ה׳ שבט, הוא יום היארצייט של ה׳שפת אמת׳, היו מזמינים אותו לשטיבל של חסידי גור, והוא היה דורש לפניהם מה׳שפת אמת׳. ולכן האמא שלנו, בסערת נפשה, החזיקה את הספר 'שפת אמת׳ צמוד לליבה, פנתה אל הרבונו של עולם ואמרה: בזכות זה שהאבא של הילד למד את ה'שפת אמת', שהקב״ה יעשה שה'שפת אמת' יעמוד להמליץ טוב לרפואתו. וכך היא עמדה והתפללה, לא התעייפה מלהתפלל, והמצב לא השתנה, כך במשך שמונה שבועות...
ביום אחד אמא שלי כתבה מכתב, להורים שלה שבירושלים, שהמצב של הילד קשה. כאשר הגיע המכתב, הסבא, ר׳ אברהם חיים צ'ציק, קרא את המכתב, ולאחר מכן הטמין אותו כי לא רצה לצער את הסבתא. כאשר הסבתא ראתה שהוא מטמין את המכתב, הבינה בפקחותה וחיכתה שהוא ילך מהבית. לאחר שהלך, היא לקחה את המכתב, אבל לא הייתה יודעת לקרוא את הדברים שם. היא ירדה לרחוב, נגשה לילד אחד, פנתה אליו בבקשה ואמרה לו, שהיות וקשה לה לקרוא היא מבקשת ממנו שיקריא ויסביר לה מה שכתוב.
ברגע שהיא שמעה שלנכד שלה, שמואל, הוסיפו שם: רפאל, היא הבינה הכל. מיד, היא לקחה את האוטובוס הראשון ונסעה את הנסיעה הארוכה מירושלים לחיפה. כשהגיעה לחיפה היא לא נכנסה אלינו הביתה, והיא גם לא הלכה לבית החולים, אלא רצה מיד לבית מדרש המרכזי. היה זה צהרי היום, בזמן שבית המדרש ריק מבני אדם. נכנסה לבית המדרש, פתחה את ארון הקודש, והתפללה שם תפילות נוראות, בבכיות...
משם היא נסעה לבית החולים. כאשר היא הגיעה לבית החולים, שאל אותה הרופא ׳מי את׳? היא ענתה, שהיא הסבתא, האמא של האמא של שמואל. אמר לה הרופא: ׳תגידי, יש לבת שלך עוד ילדים׳?... היא הבינה מה שהוא אומר, הוא גוזר פה גזר דין מוות, ולכן הוא שואל אם יש לה עוד ילדים. ובפקחותה ענתה לו: ׳לבן אדם יש עשר אצבעות! האם אומרים לו? יש לך יותר מידי, מספיק שיהיו לך תשע אצבעות, תן אצבע אחת...׳? עד כדי כך היה המצב חמור.
באותו לילה אבא שלנו חלם שה׳שפת אמת׳ בא אליו בחלום. ופעם כשהוא סיפר לי את זה, שאלתי אותו, איך ידעת שזה ה'שפת אמת', הרי אף פעם לא ראית אותו, וגם אין תמונות מהשפת אמת? והוא ענה לי: ה'שפת אמת' אמר לי שזה הוא! ואחר כך, הלך אבא לשטיבל של גור שם בחיפה, והיו שם יהודים זקנים שעוד זכרו את ה'שפת אמת', אשר נפטר בשנת תרס״ה, ועד שנה זו, שנת תש״ב - עברו שלושים ושבע שנים, וחקר אותם את תואר פני קדשו של השפת אמת, וזה התאים לו עם מה שראה בחלומו. ובחלומו, ה'שפת אמת' אומר לו: ׳הילד יבריא׳. כך הוא אמר לו: הילד יבריא. למחרת התחיל השיפור לטובה, החום התחיל לרדת, ירד וירד. עוד פסיק, עוד פסיק. עד שבעזרת ה׳ הוא הבריא.
(ספיר ויהלום פר' משפטים פ"א - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
www.hamichlol.org.il