בהיותו מכיר מקרוב את עולם המסחר, נוכח במכשול החמור של "ריבית" המצוי בכל צורת מסחר משא ומתן והלוואה, וכדבריו (בהקדמתו לספרו "תקנת רבים") "בהיותי בעל נסיון מזה, ראיתי צרת הענין לענות בו, כי לא ימלט מלהכשל ולהכשיל אחרים". דאף תקנת גדולי הדורות לעשות "היתר עיסקא", כלומר, שהכסף כולו או חלקו ימסר ללוה בתורת עסקא, שיתעסק עמהם וירויח בהם, ואז מותר להמלוה לקבל האחוזים והרווחים עבור הכספים שנתן בתור עסקא. (על יסודה. תקפה, ענינה ותנאיה של תקנה זו, ראה שולחן ערוך יורה דעה סימן קע"ז ומפרשיו. ועל תקנת רבינו ראה עוד בספר "ברית יהודה" על ריבית, פרק מ' סעיף י' ובהערות שם.)
מלבד שאין שטר היתר זה מצוי אצל כל מקבל הלוואה, הרי מרובים גם סעיפיה, תנאיה ופרטיה של הלכה חמורה זו, ואין הכל בקיאים בה לעשותה כהלכה.
מחמת חומרת הענין כדברי חז"ל (תורת כהנים, בהר (כה, ג), וכגירסת הילקוט שמעוני בהר רמז תרס"ו). המובאים בראש ספרו "כל המקבל עליו עול מצוות ריבית מקבל עליו עול מלכות שמים, וכל הפורק ממנו עול מצוות ריבית פורק ממנו עול מלכות שמים", לא נתן איסור חמור זה מרגוע לנפשו. ולשם כך השליך את עצמו מנגד לשקוע ולצלול בהלכות חמורות אלו, עדי המציאו עצה לתיקון הדברים על ידי שכל אחד מישראל יסדר אצל רב או בבית דין פעם אחת בכל שנה שטר היתר עיסקא כללי, שנכתב וסודר כהלכתו לכל פרטיו ודקדוקיו על כל פעולותיו ועסקיו הכספיים...
עוד באותה שנה הדפיס את ספרו "תקנת רבים", המסכם ענינה של הצעה זו. כאשר בראשו הקדמה בדברי אגדה בחומר איסור הריבית, אותה מסיים בשבח והודיה על אשר זכה לכך, וכדרכו אין הוא תולה זאת אלא בזכות אבותיו הקדושים, וכה הם דבריו: "דברי היחיל ודומם לתשועת ה', אשר בזכות אבותיו הקדושים זכה להיות המציע תקנת רבים כזו ושלום על ישראל".
בספר זה באים למעלה מארבעים תשובות
חדשות המסכימות בעיקרן להצעתו, מהם הכותבים אליו בהערצה והערכה נדירה, ואף שהסיר מרובם את התוארים שכתבו עליו, הרי בין השיטין בפרט בהתחלת וסיומי התשובות ניכרת גדול הדרת שם קדשו אצל כל הבאים עמו בקשרי הלכה.
בסיום פירסום המכתבים מסכם רבינו בקצרה את הנושא, כאשר בראשונה מביא את שמות חמישים המשיבים שהסכימו להצעתו, ודבריהם הובאו בקונטרסו וספרו, וכן את שמות הרבנים המפקפקים והמערערים על כך...
זכה רבינו והצעתו נתקבלה אז ברוב מנין ובנין של רבני פולין וחוצה לה, אשר קבעוה להלכה ולמעשה, ובעתוניה החרדים של פולין דאז, מוצאים אנו את רישומה של קבלת התקנה, בציינם את ההתענינות והרושם הגדול שעשתה פירסום התקנה בכל סוגי המסחר היהודי, והודות למאמציהם ודרשותיהם של גדולי הדור ורבני הקהילות הולכת התקנה ומשתרשת בכל הקהילות.
כדי להקל הטירחא מעל הסוחרים הטרודים ועסוקים כל השנה בעסקיהם המסועפים, הסכימו הרבה רבנים וביניהם הגאון רבי מאיר שפירא אב"ד לובלין, לעשות את השטר עסקא בערבי פסחים עת באים אליהם בענין מכירת חמץ.
אך רבינו עצמו לא אמר די בזה, ובכלל פרוס הפסח והשנה החדשה היה חוזר ומעורר ע"י מודעות מיוחדות בעתונות החרדית שבפולין על הצורך והנחיצות לחתום על שטר העסקא הכללי. כן המשיך בכתיבתו המסועפת עם גדולי תורה, להעיר ולעורר בהלכה חמורה זו, והצורך בקביעת התקנה בכל עיר ועיר. הדים לכך מוצאים אנו בספרו "אבני זכרון" בה יחד חלק נכבד של הספר לחידושים וביאורים בעניני ריבית בש"ס, רמב"ם, ושולחן ערוך. וכן משא ומתן עם גדולי הדור בהלכות אלו.
"יהודה לקדשו" (ת"א תשס"א) ח"ג, ע' קצ"ט
