- הודעות
- 817
- תודות
- 1,878
- נקודות
- 412
וזה בא בפרוזבולי. מרדכי בא אליו בטענת עושר המן בא בטענת עוני שמכר המן את עצמו למרדכי קודם לכן ימים רבים בככרי לחם. (רש"י מגילה טו.)
אמרו רבותינו שהיה מראה לו שטר שמכר עצמו לעבד על חוסר מזונות כשנתמנו ראשי גייסות מרדכי והמן במלחמה אחת. (רש"י אסתר פרק ה')
וכל עבדי המלך אשר בשער המלך משתחוים לאנדרטא שהעמיד המן כי כך צוה המלך ומרדכי לא היה משתחוה לאנדרטא ולא להמן בגלל שהמן נמכר לו לעבד בככר לחם ולכן כאשר ראה המן את מרדכי שאינו קם מלפני האנדרטא ולא פוחד ממנו אלא פושט את רגלו הימנית ומראה לו את שטר המכירה שנמכר לו בעד לחם מיד נתקף ברוגז והתמלא על מרדכי כעס. (תרגום אסתר)
פעם אחת נתן להם המלך ממון ושגרם בראשי גייסות לכבוש את המדינה נטל המן ממון שלו ואכלו ולא נשתייר לו ממון כשבא להוציא על בעלי מלחמה לא היה בידו כלום אבל מרדכי חצי של ממון היה בידו בא המן אצל מרדכי א"ל הלווני ממון זה שבידך א"ל אין אני מלווך אלא תמכור נפשך לעבד לי קיבל על נפשו והלווהו וכתב לו: "הרי המן עבדו של מרדכי" זבין נפשיה בטולמא דנהמא, היינו דאמר ליה מרדכי להמן עבדא דקנה נכסי עבדא דמאן נכסי דמאן. (ילקוט)
שלח לבנו הגדול לקרוא אל מרדכי במרחץ, לקח מרדכי והכה אותו ברגליו ואמר לו למה לא בא אביך בעצמו והלא הוא עבד שלי, הלך אצל אביו והגיד לו, הלך הוא בעצמו בעל כרחו לכנס עמו לבית המרחץ. (פרקי דר"א פרק נ')
אמרו לא לחינם היו מתקוטטים אלא קטטה קדומה היתה ביניהם, כשהיו ישראל בונים חומות ירושלים בימי עזרא באו עליהם השונאים ומנעו אותם מלבנות ואמרו להם שלא ברשות המלך אתם בונים, והם אומרים אין אנו בונים אלא ברשותו, אמרו להם השונאים בררו מכם אחד ואנו נברור לנו אחד וילכו ויודיעו למלך, ביררו אומות העולם ולא מצאו איש המיוחד ברשעות כהמן הרשע, וישראל ביררו להם מרדכי, ועשו להם צידה והלכו, והיה מרדכי הצדיק אוכל פתו מעט מעט כמו שאמרו חכמים המהלך בדרך לא יאכל יותר משני רעבון, והמן הרשע אכל ולא השגיח חסר מזונו, ועליו הוא אומר ובטן רשעים תחסר, כיון שלא מצא פת בדרך לאכול בא לו אצל מרדכי והיה משתטח לפניו להלוותו ככר אחת ולא היה רוצה לסוף אמר לו אם אני נותן לך ככר אחד את מוכר עצמך לי, אמר לו הן, אמר לו אין קלף שנכתוב בו שטר לקיחתך, אמר לו הרי סנדל שלי כתוב בו, מיד כתב המן על סנדלו של מרדכי: "אני המן האגגי עבדו של מרדכי היהודי שנמכרתי לו בככר לחם אחת", וכשעלה לבסוף לגדולה וקבע את עצמו ע"ז והיה מרדכי יושב בשער המלך שהוא יוצא ובא בו וכשהוא רואה את המן שעובר הוא פושט לו את רגלו בסנדל ששטר לקיחתו כתוב בו והיה המן רואה ומתמלא חימה שנאמר וכראות המן את מרדכי בשער המלך וימלא המן על מרדכי חימה באותה שעה חשב הרשע בלבו ואמר אני יכול לבעטו במקומו וימות אלא הריני צולבו לעיני הכל. (אגדת אסתר)
וגופו של מעשה כך היה: בשנת שתים למלך אחשורוש מרדו עליו אנשי עיר הינדוקא וכינס חיילים רבים לכבוש אותה ושלח אותם בבהילות לכבוש את העיר ומינה על חציים את מרדכי ונתן להם צידה לדרך ועל חציים השני מינה את המן ונתן להם צידה לדרך וכל צרכיהם בשוה לתקופה של שלש שנים, הלכו וצרו על העיר הינדוקא, מרדכי וחיילותיו מצד מזרח והמן וחיילותיו מצד מערב, הלך המן ובזבז את כל ממונו ואת כל הצידה שנתן לו המלך תוך שנה אחת, ואילו מרדכי היה מצמצם את ממונו ופרנס את חיילותיו מן הצידה שהביא להם המלך, אמר המן בלבו חבל שבזבזתי הכל הרי אם נתעכב בקרב לא יהיה לנו מה לאכול, הלך המן אצל מרדכי ואמר לו שנגמר לו כל מה שהמלך הביא להם ועכשיו אין לנו מה לאכול ונמות ברעב, נזף בו מרדכי: האם לא חילק לנו המלך בשוה את כל הצידה, לי נשאר שני שליש ממה שהביא לנו המלך ואתה הספקת לבזבז הכל, אמר לו המן אם טוב בעיניך תלוה לי ואחזיר לך בריבית, אמר לו מרדכי אני לא אלוה לך בריבית משתי סיבות: א. אם אתן לך את מזון חיילי ממה הם יתפרנסו, ב. אני בא מזרע יעקב ואתה בא מזרע עשו, ויעקב ועשו היו אחים והתורה אומרת לאחיך לא תתן בריבית, ולא אמר כך אלא כדי להשתמט מהמן, כיון שהגיע זמן הסעודה הגיעו חיילותיו של המן אל המן ואמרו לו תן לנו לאכול ולא היה לו מה לתת ורצו להרגו מיד חזר אצל מרדכי והתחנן לפניו שילוה לו והוא יחזיר לו כפול עשר אמר לו מרדכי אינני מלוה כלל בריבית אלא תמכור לי את גופך לעבד ואני אפרנס את חיילותי וחיילותיך, והמן הסכים, חיפשו נייר לכתוב עליו שטר מכירה ולא מצאו, הלך מרדכי וכתב את המכירה במצחת נחושת שעל רגליו, וכך כתב: אני המן בן המדתא מזרע אגג שלח אותי המלך אחשורוש לקרב עם הינדוקא ומינה אותי המלך על ששה ריבוא אוכלסין ונתן לי המלך צידה לפרנסתם וכך עשה למרדכי בן שמעי משבט בנימין ואני בזבזתי נכסיו של המלך שהיו תחת ידי ולא היה בידי ממון לפרנס את חיילי המלך הלכתי ללוות ממרדכי בריבית ואמר שאסור לו להלוות בריבית בגלל שעשו ויעקב היו אחים ולא הצלחתי להוציא מתחת ידו עד שנמכרתי לו לעבד ואם אסרב להיות עבדו או שלא אודה שאני עבדו או אם אסרב לעבוד לו יום אחד בשבוע כל ימי חיי אני ובני ובני בני עד סוף כל הימים או אם אשמור לו שנאה בליבי על מה שנמכרתי לו כשם שעשו שמר שנאה ליעקב על עסק בכורתו שמכר לו יכרתו עץ מביתי ויתלו אותי עליו, וקיבלתי אני המן בן המדתא מזרע אגג להיות עבד למרדכי היהודי ככל מה שכתוב באיגרת הזו ברצוני ובצביון נפשי, על החתום המן בן המדתא. (מנות הלוי)
מעשה שהיה מרדכי גולה עם הגולה והיה הולך בדרך והיה עמו המן הרשע ונרעב בדרך ונשאל מרדכי ליתן לו לחם ואמר לו בעבור ה' הגדול והנכבד תן לי לחם ונתן לו לחם, יום שני ביקש המן לחם בכל המחנה ולא מצא כי אם ממרדכי אמר לו תן לי לחם כדי שאחיה אמר לו מרדכי איני מצווה להחיות אותך ולהמית את עצמי אמר לו המן למרדכי קנה גופי אמר לו מרדכי אקנה את ידך בככר לחם אמר לו המן קנה את חציי בשתי ככרות קנה חציו בשתי ככרות אמר לו מרדכי אכתוב על רגלך שטר בכתובת קעקע אמר לו כתוב, כתב לו על רגלו שהמן בן המדתא עבד למרדכי. (מדרש מגילה)
ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי. אמרו למרדכי למה לא תשתחוה להמן, אמר להן ספר של כפר קרצום הוא והיאך אשתחוה לו, מיד ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי, אמר להם מרדכי פעם אחת פרשתי אני והוא בספינה בים ולא נשאר עמו מזון ונתתי לו ממזוני ונמכר לי לעבד והיאך אשתחוה לעבדי. (פירוש רבינו נתנאל בן ישעיה)
אמרו רבותינו שהיה מראה לו שטר שמכר עצמו לעבד על חוסר מזונות כשנתמנו ראשי גייסות מרדכי והמן במלחמה אחת. (רש"י אסתר פרק ה')
וכל עבדי המלך אשר בשער המלך משתחוים לאנדרטא שהעמיד המן כי כך צוה המלך ומרדכי לא היה משתחוה לאנדרטא ולא להמן בגלל שהמן נמכר לו לעבד בככר לחם ולכן כאשר ראה המן את מרדכי שאינו קם מלפני האנדרטא ולא פוחד ממנו אלא פושט את רגלו הימנית ומראה לו את שטר המכירה שנמכר לו בעד לחם מיד נתקף ברוגז והתמלא על מרדכי כעס. (תרגום אסתר)
פעם אחת נתן להם המלך ממון ושגרם בראשי גייסות לכבוש את המדינה נטל המן ממון שלו ואכלו ולא נשתייר לו ממון כשבא להוציא על בעלי מלחמה לא היה בידו כלום אבל מרדכי חצי של ממון היה בידו בא המן אצל מרדכי א"ל הלווני ממון זה שבידך א"ל אין אני מלווך אלא תמכור נפשך לעבד לי קיבל על נפשו והלווהו וכתב לו: "הרי המן עבדו של מרדכי" זבין נפשיה בטולמא דנהמא, היינו דאמר ליה מרדכי להמן עבדא דקנה נכסי עבדא דמאן נכסי דמאן. (ילקוט)
שלח לבנו הגדול לקרוא אל מרדכי במרחץ, לקח מרדכי והכה אותו ברגליו ואמר לו למה לא בא אביך בעצמו והלא הוא עבד שלי, הלך אצל אביו והגיד לו, הלך הוא בעצמו בעל כרחו לכנס עמו לבית המרחץ. (פרקי דר"א פרק נ')
אמרו לא לחינם היו מתקוטטים אלא קטטה קדומה היתה ביניהם, כשהיו ישראל בונים חומות ירושלים בימי עזרא באו עליהם השונאים ומנעו אותם מלבנות ואמרו להם שלא ברשות המלך אתם בונים, והם אומרים אין אנו בונים אלא ברשותו, אמרו להם השונאים בררו מכם אחד ואנו נברור לנו אחד וילכו ויודיעו למלך, ביררו אומות העולם ולא מצאו איש המיוחד ברשעות כהמן הרשע, וישראל ביררו להם מרדכי, ועשו להם צידה והלכו, והיה מרדכי הצדיק אוכל פתו מעט מעט כמו שאמרו חכמים המהלך בדרך לא יאכל יותר משני רעבון, והמן הרשע אכל ולא השגיח חסר מזונו, ועליו הוא אומר ובטן רשעים תחסר, כיון שלא מצא פת בדרך לאכול בא לו אצל מרדכי והיה משתטח לפניו להלוותו ככר אחת ולא היה רוצה לסוף אמר לו אם אני נותן לך ככר אחד את מוכר עצמך לי, אמר לו הן, אמר לו אין קלף שנכתוב בו שטר לקיחתך, אמר לו הרי סנדל שלי כתוב בו, מיד כתב המן על סנדלו של מרדכי: "אני המן האגגי עבדו של מרדכי היהודי שנמכרתי לו בככר לחם אחת", וכשעלה לבסוף לגדולה וקבע את עצמו ע"ז והיה מרדכי יושב בשער המלך שהוא יוצא ובא בו וכשהוא רואה את המן שעובר הוא פושט לו את רגלו בסנדל ששטר לקיחתו כתוב בו והיה המן רואה ומתמלא חימה שנאמר וכראות המן את מרדכי בשער המלך וימלא המן על מרדכי חימה באותה שעה חשב הרשע בלבו ואמר אני יכול לבעטו במקומו וימות אלא הריני צולבו לעיני הכל. (אגדת אסתר)
וגופו של מעשה כך היה: בשנת שתים למלך אחשורוש מרדו עליו אנשי עיר הינדוקא וכינס חיילים רבים לכבוש אותה ושלח אותם בבהילות לכבוש את העיר ומינה על חציים את מרדכי ונתן להם צידה לדרך ועל חציים השני מינה את המן ונתן להם צידה לדרך וכל צרכיהם בשוה לתקופה של שלש שנים, הלכו וצרו על העיר הינדוקא, מרדכי וחיילותיו מצד מזרח והמן וחיילותיו מצד מערב, הלך המן ובזבז את כל ממונו ואת כל הצידה שנתן לו המלך תוך שנה אחת, ואילו מרדכי היה מצמצם את ממונו ופרנס את חיילותיו מן הצידה שהביא להם המלך, אמר המן בלבו חבל שבזבזתי הכל הרי אם נתעכב בקרב לא יהיה לנו מה לאכול, הלך המן אצל מרדכי ואמר לו שנגמר לו כל מה שהמלך הביא להם ועכשיו אין לנו מה לאכול ונמות ברעב, נזף בו מרדכי: האם לא חילק לנו המלך בשוה את כל הצידה, לי נשאר שני שליש ממה שהביא לנו המלך ואתה הספקת לבזבז הכל, אמר לו המן אם טוב בעיניך תלוה לי ואחזיר לך בריבית, אמר לו מרדכי אני לא אלוה לך בריבית משתי סיבות: א. אם אתן לך את מזון חיילי ממה הם יתפרנסו, ב. אני בא מזרע יעקב ואתה בא מזרע עשו, ויעקב ועשו היו אחים והתורה אומרת לאחיך לא תתן בריבית, ולא אמר כך אלא כדי להשתמט מהמן, כיון שהגיע זמן הסעודה הגיעו חיילותיו של המן אל המן ואמרו לו תן לנו לאכול ולא היה לו מה לתת ורצו להרגו מיד חזר אצל מרדכי והתחנן לפניו שילוה לו והוא יחזיר לו כפול עשר אמר לו מרדכי אינני מלוה כלל בריבית אלא תמכור לי את גופך לעבד ואני אפרנס את חיילותי וחיילותיך, והמן הסכים, חיפשו נייר לכתוב עליו שטר מכירה ולא מצאו, הלך מרדכי וכתב את המכירה במצחת נחושת שעל רגליו, וכך כתב: אני המן בן המדתא מזרע אגג שלח אותי המלך אחשורוש לקרב עם הינדוקא ומינה אותי המלך על ששה ריבוא אוכלסין ונתן לי המלך צידה לפרנסתם וכך עשה למרדכי בן שמעי משבט בנימין ואני בזבזתי נכסיו של המלך שהיו תחת ידי ולא היה בידי ממון לפרנס את חיילי המלך הלכתי ללוות ממרדכי בריבית ואמר שאסור לו להלוות בריבית בגלל שעשו ויעקב היו אחים ולא הצלחתי להוציא מתחת ידו עד שנמכרתי לו לעבד ואם אסרב להיות עבדו או שלא אודה שאני עבדו או אם אסרב לעבוד לו יום אחד בשבוע כל ימי חיי אני ובני ובני בני עד סוף כל הימים או אם אשמור לו שנאה בליבי על מה שנמכרתי לו כשם שעשו שמר שנאה ליעקב על עסק בכורתו שמכר לו יכרתו עץ מביתי ויתלו אותי עליו, וקיבלתי אני המן בן המדתא מזרע אגג להיות עבד למרדכי היהודי ככל מה שכתוב באיגרת הזו ברצוני ובצביון נפשי, על החתום המן בן המדתא. (מנות הלוי)
מעשה שהיה מרדכי גולה עם הגולה והיה הולך בדרך והיה עמו המן הרשע ונרעב בדרך ונשאל מרדכי ליתן לו לחם ואמר לו בעבור ה' הגדול והנכבד תן לי לחם ונתן לו לחם, יום שני ביקש המן לחם בכל המחנה ולא מצא כי אם ממרדכי אמר לו תן לי לחם כדי שאחיה אמר לו מרדכי איני מצווה להחיות אותך ולהמית את עצמי אמר לו המן למרדכי קנה גופי אמר לו מרדכי אקנה את ידך בככר לחם אמר לו המן קנה את חציי בשתי ככרות קנה חציו בשתי ככרות אמר לו מרדכי אכתוב על רגלך שטר בכתובת קעקע אמר לו כתוב, כתב לו על רגלו שהמן בן המדתא עבד למרדכי. (מדרש מגילה)
ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי. אמרו למרדכי למה לא תשתחוה להמן, אמר להן ספר של כפר קרצום הוא והיאך אשתחוה לו, מיד ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי, אמר להם מרדכי פעם אחת פרשתי אני והוא בספינה בים ולא נשאר עמו מזון ונתתי לו ממזוני ונמכר לי לעבד והיאך אשתחוה לעבדי. (פירוש רבינו נתנאל בן ישעיה)