ויצוום אל בני ישראל, ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים (ו, יג)

[אור חדש]

מסביר המשך חכמה: לעיל בפסוק ח', כשבישר משה לבני ישראל על הגאולה, הוא דיבר עמם לא רק על היציאה ממצרים, אלא גם על היעד הסופי, ביאתם לארץ ישראל ("והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב"); ולכן לא שמעו אליו בני ישראל, כי אדם קשה יום, המצוי בלחץ הרגע, אינו פנוי להקשיב לתכנונים מופלגים לטווח ארוך, כמו הביאה לארץ (וכפי שאכן ממשיך שם הכתוב בפסוק ט', שלא שמעו אל משה "מקוצר רוח ומעבודה קשה").

ומסיבה זו, כעת מצטווים משה ואהרן לדבר אל בני ישראל בדרך שונה: "ויצוום אל בני ישראל…להוציא את בני ישראל מארץ מצרים"- דהיינו, אומר להם הקב"ה, אל תחזרו ותדברו עמהם על ארץ ישראל, על היעד הסופי לטווח הארוך, כי לכך הם עדיין אינם בשלים בשלב זה של "קוצר רוח ועבודה קשה". נכון לעתה, דברו איתם על ענייני הרגע, על היציאה ממצרים.
[ובלשונו (בפס' ט'): "כי דרך קשי יום, אשר יחפוצו לשמוע רק כדי לצאת מצרתם, ולא לשמוע בהבטחות עתידות ובהצלחות נפלאות וכו'. ולכן, 'וידבר ה'… ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים', כלומר לדבר רק אודות זה…"].