סיפורים "ורפא ירפא" - לקט סיפורים

[מאן דהו]

הרה"ק ר' משה ארי'ה פריינד זי"ע רבה של ירושלים היה מספר בשבחם של האנשים הפשוטים מהדורות שעברו, וכך סיפר בעירו בהוניאד היה גר יהודי פשוט אופה העיר מחסידיו של ה'תורת חיים',
בערב שבת קודש אחת שלח לומר לרב העיר שישלחו אליו עשרה אנשים משום שמתכונן הוא להחזיר את נשמתו ליוצרו. כשמוע הרב דיבורים אל ומפי השליח אסף עשר האנשים ועלה איתם לביתו של האופה, ורצו לגשת למיטת חוליו, אך מה מאוד השתוממו לראות בהיכנסם אל הבית והנה האופה עומד ליד התנור ומוציא חלות לכבוד שבת.
אמר לו הרב מדוע קראת אותנו, וכי לצחק ממני אתה אומר, ענה לו האופה בתמימות באמרו וכי משום שאני צריך להיפרד מהעולם הזה אשאיר אתכם ללא חלות לשבת לכן הואילו נא להמתין לי מעט עד שאגמור להוציא את החלות מן התנור ואז איפרד, ואכן כך היה כשגמר את מלאכתו, נכנס בניחות אל תוך מיטתו, אמר שמע ישראל בכוונה, והחזיר את נשמתו ליוצרה.

בירושלים של פעם חי רופא ירא שמים וצדיק ושמו דוקטור וולך, שטיפל במסירות בכל בני היישוב. בין מפעליו הגדולים היה הקמת בית החולים "שערי צדק" שהתנהל בדרך התורה ובהנחיית גדולי הדור.
כאשר נוסד בית החולים נתקיימה מסיבת חנוכת הבית ובין הבאים היה גם רבה של ירושלים הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד. ישב רבי יוסף חיים בראש שולחן הכבוד ולידו ישב מנהל בית החולים הדוקטור וולך. " אם ירשה לי כבוד הרב", פתח הדוקטור, "אשאל אותו שאלה שמציקה לי זה זמן רב: בגמרא מסכת קידושין (פב.) נאמר: " טוב שברופאים לגיהינום", מדוע? והרי פעמים רבות הרופא מוסר נפשו למען הכלל ללא לאות וללא כל תמורה, האם זהו השכר המגיע לו על מסירותו - גיהינום?! " אינך מבין את הכוונה", נענה רבי יוסף חיים בחיוך. "הגיהינום הוא עונש כה קשה ואליו מגיעים רשעים כה גדולים שלאחר שהם מסיימים את עונשם בו צריך את הרופא הטוב ביותר שבנמצא כדי לרפא את פצעיהם"...

פעם אחת באה אישה אצל ר' יצחק אלחנן, רבה של קובנה, ובכתה לפניו תמרורים, שהרופא גילה דעתו כי בעלה לא יחיה יותר מג' ימים. "ככה?!" השתומם הגאון, "הרופא הבטיח ששלושה ימים הוא כן יחיה?! ואני על עצמי אינני בטוח אפילו על יום אחד, כי אין האדם יודע את עתו"...

היה רופא שנהג לטול סכום נכבד עבור הטפול בחולים. כששאלו אותו: "מדוע מחיריו יקרים כל כך", ענה: "כתוב: 'טוב שברופאים לגיהינום'. ומי הוא ההולך לגיהינום, רופא טוב. דהיינו: מי שגובה סכום פעוט לביקור. ומדוע, כי ד' הביא את המחלה לחולה והוא צריך להוציא סכום כסף כדי להתרפא ואם אני אגבה סכום נמוך, הרי יגזור עליו לבוא לרופא שוב ושוב ולהוציא בכל פעם עוד סכום כסף עד שישלם את כל מה שנגזר עליו. לכן אני לא רופא טוב לב ואני לא הולך לגיהינום, שהרי אני מלכתחילה גובה סכום גבוה מאד ובכך גורם לחולים להתרפא מיד