אדר ו' באדר - רבי נפתלי דב ב"ר שלמה אמסטרדם זצ"ל. (1 צופה)

[שירת העשבים]

הגה" צ רבי נפתלי דב ב"ר שלמה אמסטרדם ו' באדר ה'תרע"ו.
היה מראשוני תנועת המוסר בליטא, ומגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט.

 

[שירת העשבים]

מסופר על הגאון הצדיק רבי נפתלי אמסטרדם זצ"ל, מבני העלייה שהסתופפו בצילו של מרן רבי ישראל מסלנט, שפעם אחת ביום הפורים מתוך משתה היין פנה לרבו ה"אור ישראל" זצוק"ל ואמר לו: אם היה לי את המידות של הרבי, את הלב של בעל ה"יסוד ושורש העבודה", ואת הראש של ה"שאגת אריה", או אז הייתי יכול להגיע לגבהים עצומים, אבל עכשיו, מה יש בכוחי.

נענה מרן הגר"י סלנטער זצ"ל והשיב לו, לא כך נפתלי, לא כמו שאתה סבור, אלא במידות שלך, בלב שלך, בראש שלך, עם הכלים האלו אתה מצווה לעבוד את הקב"ה, ולהגיע למלוא הכוחות שאליהם בידך להגיע.

 

[שירת העשבים]

וכי מותר בפורים להתלוצץ מאדם זקן...

יום אחד בשנה הרשה לעצמו רבי נפתלי אמסטרדם לעשותו יוצא מן הכלל, יום הפורים. רבי נפתלי היה מבלה את יום הפורים בשתיה ומתבל שתייתו בשיחות וסיפורים על רבו וחבריו הגדולים.
פעם אחת בין שתיה לשתיה, הרבה בשבחם של תלמידיו הגדולים של ר' ישראל והשבחים שאמר עליהם רבם: ר' יצחק - למדן. ר' שמחה זיסל חכם. ואילו מה שר' ישראל אמר עליו לא העלה כלל על לשונו. מתוך בדיחות הדעת שאלתיו: ומה אמר הרבי עליך?
ר' נפתלי נעץ בי שני עינים תמהות והפליט: וכי סבור אתה כי בפורים מותר להתלוצץ אף מאדם זקן? הרי בושה מכסה פני בכך שגדולים הללו חשבו אותי כאחד מהם משום שעמדתי על ידם בשעת דרשותיו של רבנו הגדול, אמנם הם האירו לי פנים, אך מי כמוני יודע כי היתה זו רחמנות לאדם מועט כמוני שלא הגיע אף לקרסוליהם...
המשכתי בעזות פנים פורימית ואמרתי: והרי שמך ר' נפתלי מפורסם בכל העיר והסביבה? ר' נפתלי לא כעס וענה: הכל בשביל כבוד הרבי, שבטעות חושבים אותי לתלמידו של ר' ישראל. ואילו הפרסום שיש לי הוא בעטיה של זוגתי הצנועה שאופה חלות מהודרות לכבוד שבת ומתוך כך באים לספר בשבחה, והיא מספרת להם בשבחי...
עם רדת השמש, עמד רבי נפתלי אמסטרדם מכסאו, כהרף עין פג יינו והיה לאדם אחר, ואמר: רבותי, חג הפורים עבר, עלינו להתפכח משכרותנו ולהתפלל באימה וביראה תפילת ערבית. מוטל עלינו גם להגביר שקידתנו בתורה, כדי להשלים את אשר החסרנו מסדר לימודנו הקבוע בגלל פורים.
לאחר תפילת מעריב, הסיט את העמוד למקום לימודו הקבוע ושקע בלימוד מעמיק כשכולו התפעלות. עמדנו תקועים במקומנו ולא ידענו את נפשנו למראה הגדול הזה.
לנו הנוכחים היה ברור מאין שאב תעצומות נפש במידה כה רבה מתורת המוסר של רבו ר' ישראל... (הגרי"י וינברג זצ"ל, שרידי אש ח"ד)