זכרון של ילד קטן שלא נמוג. (1 צופה)

[י"ג מידות]

בחיידר שלי היה מנהל מאוד קשוח,
כל עוד הוא מנהל, ניחא
אבל בשעות אחר הצהרים הוא היה רבה בכיתה שלי,
בשעה הכי קשה לילד, שש בערב, בנושא הכי משמים לילד בכיתה ז', חומש רש"י.
ושלא תחשבו לרגע שהוא הקל וויתר לנו על דבר מה, ילד שחלם או התעסק עם משהו חטף גערות קשות,
בקיצור מנהל של פעם, ברמ"ח ושס"ה.

היה לי ויכוח עם אחד מחברי האם מתי שאותו מנהל צועק אני מסתובב לראות על מי הוא צועק או שאני שומר על כבוד אותו נצעק,

ויהי באותו ערב, ישבתי בשיעור וקראתי לעצמי דבר מה, (אינני זוכר אם זה היה עלון או ספר) השתדלתי להסתיר את הספר מהמנהל ופשוט נהניתי לעצמי,
ולפתע השתרר שקט בכיתה ושמעתי את המנהל צועק על משהו, הסתרתי מהר את מה שהתעסקתי בו, ושגמרתי להסתיר רק אז שמתי לב שהוא בכלל לא התכוון אלי,

נשמתי לרווחה וכמובן הסתובבתי לראות על מי הוא צעק, איך לא על אותו חבר שהייתי באמצע ויכוח איתו אם אני מסתובב לראות מי הנצעק או לא.,
והוא בלי להתבלבל, אומר לי "אתה רואה?!" כוונתו היא, אתה רואה אתה כן מסתובב.
אני לא זכרתי מהוויכוח ושאלתי אותו בלחש "מה?"

ואז המנהל שם לב לדו שיח המהיר בינינו. ויפתח הה' את פיו והוא צעק עלי שזה לא יפה מה שאני עושה,
הוא החליט שאני מכלים את הילד ואני "עוזר" לו לצעוק עליו, או לועג לילד, או מתכבד בקלונו, משהו בסגנון הזה,

קורה שרבה טועה,

בסוף השיעור הוא פנה לחברי הנצעק, קבל עם ועדה, שיסלח לי על חטאי שכמובן לא היה ולא נברא,
כאן החלטתי שאני חייב להבהיר למנהל מה היה באמת, הבנתי שהוא טעה, אבל אני יכול בסך הכל לתקן אותו,

נכנסתי לחדרו אחר השיעור וניסיתי להסביר לו מה אירע באמת,
אבל כאן חטפתי הלם אמיתי,

אותו מנהל לא היה מוכן לרדת מהעץ ולא רצה להקשיב אלי,
לא, אתה רצית להשפיל את חברך ברבים! אמר לי.

יצאתי מחדרו בוכה וחסר אונים,
לא מההשפלה, אלא מהחוסר אמון, חוסר הקשבה,

והיום שנים אח"כ, שאני נזכר מזה קשה לי לסלוח לאותו מנהל



אני מפרסם את הסיפור הזה בשביל שאתם כמורים ואנשי חינוך תדעו להזהר מזה.