זכרון של ילד קטן שלא נמוג. (1 צופה)

[י"ג מידות]

בחיידר שלי היה מנהל מאוד קשוח,
כל עוד הוא מנהל, ניחא
אבל בשעות אחר הצהרים הוא היה רבה בכיתה שלי,
בשעה הכי קשה לילד, שש בערב, בנושא הכי משמים לילד בכיתה ז', חומש רש"י.
ושלא תחשבו לרגע שהוא הקל וויתר לנו על דבר מה, ילד שחלם או התעסק עם משהו חטף גערות קשות,
בקיצור מנהל של פעם, ברמ"ח ושס"ה.

היה לי ויכוח עם אחד מחברי האם מתי שאותו מנהל צועק אני מסתובב לראות על מי הוא צועק או שאני שומר על כבוד אותו נצעק,

ויהי באותו ערב, ישבתי בשיעור וקראתי לעצמי דבר מה, (אינני זוכר אם זה היה עלון או ספר) השתדלתי להסתיר את הספר מהמנהל ופשוט נהניתי לעצמי,
ולפתע השתרר שקט בכיתה ושמעתי את המנהל צועק על משהו, הסתרתי מהר את מה שהתעסקתי בו, ושגמרתי להסתיר רק אז שמתי לב שהוא בכלל לא התכוון אלי,

נשמתי לרווחה וכמובן הסתובבתי לראות על מי הוא צעק, איך לא על אותו חבר שהייתי באמצע ויכוח איתו אם אני מסתובב לראות מי הנצעק או לא.,
והוא בלי להתבלבל, אומר לי "אתה רואה?!" כוונתו היא, אתה רואה אתה כן מסתובב.
אני לא זכרתי מהוויכוח ושאלתי אותו בלחש "מה?"

ואז המנהל שם לב לדו שיח המהיר בינינו. ויפתח הה' את פיו והוא צעק עלי שזה לא יפה מה שאני עושה,
הוא החליט שאני מכלים את הילד ואני "עוזר" לו לצעוק עליו, או לועג לילד, או מתכבד בקלונו, משהו בסגנון הזה,

קורה שרבה טועה,

בסוף השיעור הוא פנה לחברי הנצעק, קבל עם ועדה, שיסלח לי על חטאי שכמובן לא היה ולא נברא,
כאן החלטתי שאני חייב להבהיר למנהל מה היה באמת, הבנתי שהוא טעה, אבל אני יכול בסך הכל לתקן אותו,

נכנסתי לחדרו אחר השיעור וניסיתי להסביר לו מה אירע באמת,
אבל כאן חטפתי הלם אמיתי,

אותו מנהל לא היה מוכן לרדת מהעץ ולא רצה להקשיב אלי,
לא, אתה רצית להשפיל את חברך ברבים! אמר לי.

יצאתי מחדרו בוכה וחסר אונים,
לא מההשפלה, אלא מהחוסר אמון, חוסר הקשבה,

והיום שנים אח"כ, שאני נזכר מזה קשה לי לסלוח לאותו מנהל



אני מפרסם את הסיפור הזה בשביל שאתם כמורים ואנשי חינוך תדעו להזהר מזה.

 

[חרש המדבר]

הערה קטנה על הסיפור: לכל ילד יש זכרונות מרבנים שלא נהגו כהוגן, וידוע מהגראי"ל שחיידר שיש בו 4 מחנכים אמיתיים זה חידוש, אך הסיפור הזה הוא לא על מחנך שלא ידע לחנך, אלא על מחנך עם מידות רעות (שלא מוותר על כבודו), ומחנכים כאלה יש ג"כ רבים, ולענ"ד אין להם מקום בתחום.

 

[י"ג מידות]

הערה קטנה על הסיפור: לכל ילד יש זכרונות מרבנים שלא נהגו כהוגן, וידוע מהגראי"ל שחיידר שיש בו 4 מחנכים אמיתיים זה חידוש, אך הסיפור הזה הוא לא על מחנך שלא ידע לחנך, אלא על מחנך עם מידות רעות (שלא מוותר על כבודו), ומחנכים כאלה יש ג"כ רבים, ולענ"ד אין להם מקום בתחום.

לחץ כדי לכווץ...

החידוש שזה היה המנהל של החיידר.

 

[מנחם ציון]

אני חושב שכיום אכשר דרא בעניין הזה וב"ה המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני 20 ו 30 שנה שם המחנך לעיתים רבות היה אדם לא מחונך בעליל.

 

[י"ג מידות]

אני חושב שכיום אכשר דרא בעניין הזה וב"ה המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני 20 ו 30 שנה שם המחנך לעיתים רבות היה אדם לא מחונך בעליל.

לחץ כדי לכווץ...

אני מצטער לומר לך שאותו מנהל עדיין עובד בתפקידו ולא נראה שיזוז ממנו בזמן הקרוב.

 

[קוצר ברינה]

האם כל הסיפורים הקשים האלו הופכים אותנו לטובים יותר? האם הדור שגדל על הספרים "ילדים מספרים על עצמם" יצא טוב יותר? [מהמחבר...] ואם לא, זה עלול להשחית אותנו!

 

[רבי]

לצערנו הרב לא קל להודות על האמת.
וזה נכון בכל זמן ועת.

 

[אוהב ספר]

אני חושב שכיום אכשר דרא בעניין הזה וב"ה המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני 20 ו 30 שנה שם המחנך לעיתים רבות היה אדם לא מחונך בעליל.

לחץ כדי לכווץ...

אני מצטער לומר לך שאותו מנהל עדיין עובד בתפקידו ולא נראה שיזוז ממנו בזמן הקרוב.

לחץ כדי לכווץ...

לי היה רבע'ס בחיידר, אוהו! מגיל 4 יש לי זכרונות מהם... ולאו דוקא טובות,
וגם הם רובם עדיין קיימים

 

[קוצר ברינה]

אותם מחנכים אלימים שצריכים לשמוע את הכאב - לא קוראים א"ז, וכנראה שאינם חברי פורומים מהז'אנר הזה. ואלו שקוראים א"ז לא צריכים להיחשף לכל הרוע הקיים. וכמו שנמנעים מלספר על אלימות והתאבדויות כי זה משחית את הנפש.

 

[איש האשכולות]

הצלקת שנשארה בי מהמשגיח

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[שלוות העמל]

בחיידר שלי היה מנהל מאוד קשוח,
כל עוד הוא מנהל, ניחא
אבל בשעות אחר הצהרים הוא היה רבה בכיתה שלי,
בשעה הכי קשה לילד, שש בערב, בנושא הכי משמים לילד בכיתה ז', חומש רש"י.
ושלא תחשבו לרגע שהוא הקל וויתר לנו על דבר מה, ילד שחלם או התעסק עם משהו חטף גערות קשות,
בקיצור מנהל של פעם, ברמ"ח ושס"ה.

היה לי ויכוח עם אחד מחברי האם מתי שאותו מנהל צועק אני מסתובב לראות על מי הוא צועק או שאני שומר על כבוד אותו נצעק,

ויהי באותו ערב, ישבתי בשיעור וקראתי לעצמי דבר מה, (אינני זוכר אם זה היה עלון או ספר) השתדלתי להסתיר את הספר מהמנהל ופשוט נהניתי לעצמי,
ולפתע השתרר שקט בכיתה ושמעתי את המנהל צועק על משהו, הסתרתי מהר את מה שהתעסקתי בו, ושגמרתי להסתיר רק אז שמתי לב שהוא בכלל לא התכוון אלי,

נשמתי לרווחה וכמובן הסתובבתי לראות על מי הוא צעק, איך לא על אותו חבר שהייתי באמצע ויכוח איתו אם אני מסתובב לראות מי הנצעק או לא.,
והוא בלי להתבלבל, אומר לי "אתה רואה?!" כוונתו היא, אתה רואה אתה כן מסתובב.
אני לא זכרתי מהוויכוח ושאלתי אותו בלחש "מה?"

ואז המנהל שם לב לדו שיח המהיר בינינו. ויפתח הה' את פיו והוא צעק עלי שזה לא יפה מה שאני עושה,
הוא החליט שאני מכלים את הילד ואני "עוזר" לו לצעוק עליו, או לועג לילד, או מתכבד בקלונו, משהו בסגנון הזה,

קורה שרבה טועה,

בסוף השיעור הוא פנה לחברי הנצעק, קבל עם ועדה, שיסלח לי על חטאי שכמובן לא היה ולא נברא,
כאן החלטתי שאני חייב להבהיר למנהל מה היה באמת, הבנתי שהוא טעה, אבל אני יכול בסך הכל לתקן אותו,

נכנסתי לחדרו אחר השיעור וניסיתי להסביר לו מה אירע באמת,
אבל כאן חטפתי הלם אמיתי,

אותו מנהל לא היה מוכן לרדת מהעץ ולא רצה להקשיב אלי,
לא, אתה רצית להשפיל את חברך ברבים! אמר לי.

יצאתי מחדרו בוכה וחסר אונים,
לא מההשפלה, אלא מהחוסר אמון, חוסר הקשבה,

והיום שנים אח"כ, שאני נזכר מזה קשה לי לסלוח לאותו מנהל



אני מפרסם את הסיפור הזה בשביל שאתם כמורים ואנשי חינוך תדעו להזהר מזה.

לחץ כדי לכווץ...

נכון שרבה נמצא על כסא המחנך רק לטובת התלמיד,
אבל האם לא תוכל לסלוח לרבה שבסופו של יום מעייף, וכשיש עליו גם לחצים של ניהול, שגה בצועקו על ילד שלא כדין,
וגם אם תאמר שכך היתה דרכו, עדיין אולי הילדים שיצאו מכיתתו היו כן טובים, ואולי באותו מעשה הוא החדיר לך את הצורך לא להסתכל ולביש שום אדם גם בסיטואציות אחרות,
על מה אתה פוסל איש חינוך? - בגלל שאינו מסתובב עם חיוך ואומר לכל הילדים אתם הכי חכמים בעולם,
ואם בלהודות על טעות [לכל הפחות בחלק מן המקרים, למשל כשילד רוצה להוכיח שהוא יותר חכם] יש פגם בהיררכיה וגרימה לפריקת עול.
אולי כן אפשר להבין את המנהל ואולי אף את משנתו החינוכית.

ואולי סתם ככה אפשר לסלוח למי שלא התיחס עליך בכל אופן זהה מובן אתה היית ילד והוא "ההההמנהל"

דבר אחד אני יודע שאתה תתיחס לילדים ותודה בטעותך [ויתכן שאפילו אם באמת צדקת], ומידות טובות זה נכס לכל החיים [וידו של המנהל בחשה בקדרת מידותיך גם אם על דרך השלילה].

 

[י"ג מידות]

נכון שרבה נמצא על כסא המחנך רק לטובת התלמיד,
אבל האם לא תוכל לסלוח לרבה שבסופו של יום מעייף, וכשיש עליו גם לחצים של ניהול, שגה בצועקו על ילד שלא כדין,
וגם אם תאמר שכך היתה דרכו, עדיין אולי הילדים שיצאו מכיתתו היו כן טובים, ואולי באותו מעשה הוא החדיר לך את הצורך לא להסתכל ולביש שום אדם גם בסיטואציות אחרות,
על מה אתה פוסל איש חינוך? - בגלל שאינו מסתובב עם חיוך ואומר לכל הילדים אתם הכי חכמים בעולם,
ואם בלהודות על טעות [לכל הפחות בחלק מן המקרים, למשל כשילד רוצה להוכיח שהוא יותר חכם] יש פגם בהיררכיה וגרימה לפריקת עול.
אולי כן אפשר להבין את המנהל ואולי אף את משנתו החינוכית.

ואולי סתם ככה אפשר לסלוח למי שלא התיחס עליך בכל אופן זהה מובן אתה היית ילד והוא "ההההמנהל"

דבר אחד אני יודע שאתה תתיחס לילדים ותודה בטעותך [ויתכן שאפילו אם באמת צדקת], ומידות טובות זה נכס לכל החיים [וידו של המנהל בחשה בקדרת מידותיך גם אם על דרך השלילה].

לחץ כדי לכווץ...

על זה אני מתקשה לסלוח.
לא מקטע ביקורתי שכאילו הוא לא ראוי לסליחה אלא שפשוט אני מתקשה לסלוח

נכנסתי לחדרו אחר השיעור וניסיתי להסביר לו מה אירע באמת,
אבל כאן חטפתי הלם אמיתי,

אותו מנהל לא היה מוכן לרדת מהעץ ולא רצה להקשיב אלי,
לא, אתה רצית להשפיל את חברך ברבים! אמר לי.

יצאתי מחדרו בוכה וחסר אונים,
לא מההשפלה, אלא מהחוסר אמון, חוסר הקשבה,

לחץ כדי לכווץ...

 

[רבי]

אני זוכר עד עכשיו משהו שמאד קשה לי לסלוח למנהל שלי.

שהוא גרם לי להודות בגניבה תחת מכות ואיומים ששבוע אח"כ לא ישנתי.

הייתי ילד בכיתה ג'. ונעלם לאיזה תלמיד הפתעה שהרבי קנה לו. והמנהל חשד בי. ומשכך כל האמצעים היו כשרים.

היום הוא פוגש אותי ואני לא מסוגל למחול לו.

 

[היש״ר]

נכון שרבה נמצא על כסא המחנך רק לטובת התלמיד,
אבל האם לא תוכל לסלוח לרבה שבסופו של יום מעייף, וכשיש עליו גם לחצים של ניהול, שגה בצועקו על ילד שלא כדין,
וגם אם תאמר שכך היתה דרכו, עדיין אולי הילדים שיצאו מכיתתו היו כן טובים, ואולי באותו מעשה הוא החדיר לך את הצורך לא להסתכל ולביש שום אדם גם בסיטואציות אחרות,
על מה אתה פוסל איש חינוך? - בגלל שאינו מסתובב עם חיוך ואומר לכל הילדים אתם הכי חכמים בעולם,
ואם בלהודות על טעות [לכל הפחות בחלק מן המקרים, למשל כשילד רוצה להוכיח שהוא יותר חכם] יש פגם בהיררכיה וגרימה לפריקת עול.
אולי כן אפשר להבין את המנהל ואולי אף את משנתו החינוכית.

לחץ כדי לכווץ...

אז שלא יהיה מחנך