הצדיק רבי דוד מלעלוב זצ"ל הסתגף בתעניות רצופות משבת לשבת, וערך תשובת הקנה במשך שש שנים, וחש שעדיין לא בא לשלמות, למרות תורתו ותפילותיו והשגותיו הנעלות. קם ונסע לליז'ענסק, אל הרבי רבי אלימלך זצ"ל. כבואו, נשאל: "מאין אתה?" ענה: "מלעלוב". נשאל: "ווער איז דער ערגסטער און געמיינסטער אין לעלוב?", מי הגרוע והשפל בעירך? ענה: "רופא פלוני, פורק עול ומחלל שבת בפרהסיא". הסב ממנו הרבי פניו, ולא נתן לו שלום.חשב רבי דוד על מה ולמה, והבין: רופא זה אינו יודע כלום, אין לו מושג במי הוא מורד ואת מי הוא מכעיס, ואף לא כמה חמורות ומושחתות דרכיו. אבל אני, אבוי, הן יודע אני את בוראי ומורד בו! שב ועמד לפני הרבי, ונשאל: "מי הגרוע והשפל בלעלוב?", אמר בשברון לב: "אני הוא", וקיבל שלום במאור פנים… (מתוך 'מקרבן לתורה' ראש השנה)
 
סוכה נפלאה הייתה לו לרבי דוד מלעלוב. סוכת פלאים ממש, שהייתה עשויה עצים מגולפים בסימניהם של שנים עשרה השבטים. בכל שנה באו רבים מבני ירושלים בימי חול המועד לחזות בסוכתו הנפלאה של רבי דוד. שנה אחת עברה השמועה מפה לאוזן: השנה בנה רבי דוד סוכה רגילה. מה השתנה השנה? שאלו איש את רעהו , מדוע השנה לא בנה רבי דוד את הסוכה המפוארת כמידי שנה?. לאיש לא הייתה תשובה לכך ורבי דוד עצמו לא היה מוכן להשיב ונשאר הדבר כתעלומה. עד ש… נודע הדבר מפיו של החייט העני.

חייט עני היה ר' זלמן, שהיה מתגורר בצריף רעוע. שנה אחת הגיע חורף קשה, רוחות עזות נשבו בחוץ ובביתו היה קור אימים. בגלל הקור חלה בנו בדלקת ריאות קשה.

הרופא שבא לראות את הילד נפעם ממצב הבית הדל ואמר: "דעו לכם שעליכם לחמם את הבית במהירות, הדליקו אש בתנור ואם לא תעשו כן, מצבו של הילד יחמיר". "מה אעשה?", חשב ר' זלמן בליבו. "מהיכן אקח כסף כדי לקנות עצי הסקה בכדי לחמם את הבית?" לפתע נכנסה מחשבה בליבו, שמא אלך לרבי דוד אולי יעזור לי… התעטף רבי זלמן במעילו והלך ברוח הסוערת לביתו של רבי דוד.

"מה רצונך רבי זלמן? שאל רבי דוד . "מדוע באת אלי בלילה כה סוער? ובשעה כה מאוחרת?".

"עזור נא לי רבי" ביקש רבי זלמן. "בני חולה בדלקת ריאות ואני זקוק לכסף כדי לקנות עצי הסקה לחמם את ביתי הקר."

שמע רבי דוד את צרתו של החייט אך לצערו כסף לא היה לו. לפתע אורו עיניו, "המתן" אמר רבי דוד לרבי זלמן. "כסף אולם אין לי אבל עצים יש לי".

לקח רבי דוד את המסור וניסר את עצי הסוכה שבביתו וערם אותם לערמה גדולה והביאם לפני רבי זלמן.

"הינה לך" אמר רבי דוד, "חמם את הבית וה' ישלח רפואה שלמה לבנך". וכך היה, סיפר רבי זלמן החייט לכל השואלים, "בני ניצל בזכות הסוכה של רבי דוד". (מתוך 'עלון לחג הסוכות' – הרב דניאל אלבר)
 
מסופר על יהודי שלקה במחלת השחפת, הוא היה בטיפולו של רופא יהודי מתבולל, שעשה כיכולתו לעכב ולמתן את ההידרדרות. יום אחד הפרופסור בדקו ומצא שהמחלה הגיעה לשלביה הסופיים. לא הסתיר מפני החולה. הוא נמצא בתקופת חייו האחרונה, יראה לנצלה כיכולתו.

החולה נסע למעיינות המרפא בקארלסבאד, שם, חשב לעצמו, תהיה הקלה בסבלי, אך עקב מחלתו לא הורשה להיכנס. מאוכזב, חזר לעירו, בדרכו עבר דרך העירה לעלוב. נזכר שמתגורר כאן צדיק מופלא, שמחולל גדולות ונצורות. אמר לעגלון: "נסור לביתו ונתברך מפיו".

הצדיק רבי דוד מלעלוב זצ"ל, קבלו בשמחה רבה והזמינם לסעוד עמו, אך ביתו של הרבי היה ריקם. חיפש ולא מצא אלא חריץ גבינה מלוחה ישנה נושנה, וקנקן יין עתיק ממנה. באין ברירה, גם זו ארוחה. מחה החולה: "במצוות רופאי מוטלות עלי הגבלות במאכלי. גבינה ישנה ויין, אסורים באיסור חמור!"."עכשיו אורחי אתה, והריני מקיים בך מצוה", ענה הצדיק. "והובטחנו: שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח ה)!" לא היתה לו ברירה. אכל את הגבינה וצימאונו גבר. רווהו ביין הישן נושן, ונרדם. כך זכה הרבי במצות "אשל" במלואה: אכילה שתיה ולינה.

בבוקר, קם בריא!

השיעול כוהה הדם פסק, החרחור נעלם, הנשימה קלה, הכאב בחזה פסק, "הודו לה' כי טוב". יכול הוא ללגום אויר צח מלוא ראותיו, לראשונה מזה זמן רב! אכן, הרי מחולל נפלאות!

"זה כוחה של מצוה", אמר הרבי. "הגמרא מספרת (בבא בתרא טז:) שמרגלית היתה בצווארו של אברהם אבינו, וכל הרואה אותה מתרפא. והכונה, שזו סגולת 'חסד לאברהם' (מיכה ז כ) ומצוות הכנסת אורחים שקיים". בלב מתרונן שב לעירו, ועלה אל הרופא. שבדק אותו והשתאה, לפניו אדם בריא!

"מעודי", השתומם, "מעולם לא נרפאה שחפת בשלב כה מתקדם, ובמהירות כה רבה. ריאות חדשות נשתלו בקרבך! נס התחולל לך!"

"אכן כן", אישר האיש, "הייתי אצל ה'וונדער ראבינער" מלעלוב, ורפאני".

הפרופסור מתבולל היה. הביט בו באי אמון: "וכי מה, השמיע לחש מסתורי?"

"לא", ענה. "נתן לי לאכול גבינה ישנה ויין ישן נושן".

הפרופסור קם מכסאו בתדהמה: "הרי זה רעל עבורך-אני חייב לראות את האדם שריפא באמצעות רעל!" קם, ונסע ללעלוב. הציג עצמו. פרופסור הוא, רופא נודע. מבקש הוא לדעת איך מרפאים מחלה חשוכת מרפא בשלבים כה מתקדמים, בשעה קלה באמצעות רעל!

"אם תשהה כאן יומיים, אלמד אותך". "למדתי במשך שנים, והשתלמתי במשך שנים. בשמחה אקדיש עוד יומיים". ישב איתו רבי דוד מלעלוב, ולמדו שיש בורא לעולם ומנהיג לבירה. בחר בעמו ונתן לו תורה, צווה במצוות והשרה בו שכינתו. שומע תפילה ומאזין שוועה, ומקיים בקשות יראיו והבטחות צדיקיו. הרופא בלע בצמא את דבריו, עולם חדש נגלה לפניו, והאמת קרנה מכל מילה.

הוא היה לבעל תשובה. ביקש לדעת עוד ועוד- והרבי החל ללמוד עמו את יסודות הקבלה, תורת הנסתר! נרתע. "רבי", הזכיר, "לפני כמה ימים אכלתי נבלות וטריפות!" והרבי הזכיר לו: "הן מקרא מפורש הוא, 'משכו' ידיכם מעבודה זרה 'וקחו' לכם צאן למצוה!"

לקחו עמו אל רבו, החוזה הקדוש מלובלין זצ"ל, והיה לאחד מבני היכלו, ולימים אף הנהיג עדה, הלא הוא הרב הקדוש רבי חיים דוד מפיוטריקוב זצ"ל!

(מקרבן לתורה)
 
רבינו נולד בשנת תק"ו לאביו רבי שלמה ז"ל ולאמו הצדקנית מרת רבקה שהיו אנשים יראים ושלמים מגזע היחס ומשורש מלכות בית דוד. כבר משחר טל ילדותו פקיע שמיה כקדוש מרחם, בצדקתו ובטהרתו הגדולים.
רבינו חי חיי צער מתוך עוני ודוחק וכל ימיו הסתפק במועט. מסופר שפעם נזדמנו לביתו הרבה אורחים על שבת קודש, וזוגתו הרבנית הצדיקת מרת חנה שחה לפניו צערה שאין לה אפילו מספיק 'כפות' לתת לכל אחד מהאורחים, וכמה תגדל בזיונם מכך. השיב לה רבינו "אלמלי רציתי היה לנו קערות וכפות של זהב, אלא שאינני חפץ בכל אלו"...
רבינו טרם נסעו אל הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע, היה נוהג בתעניות וסיגופים, והיה מקיים 'תשובת הקנה' שלשה פעמים עם גלגול שלג, ועינה את גופו בסיגופים נוראים. אך כאשר בא להרר"א זי"ע, לא רצה לקבלו אצלו רק באופן ובתנאי זה שיחדל מעינוים וסיגופים מהיום והלאה.
ידוע ומפורסם היה רבינו כאוהב ישראל נפלא אשר אהבתו לכל איש יהודי בערה בקרבו כאש להבה, והיה כאב רחמן לכל יהודי באשר הוא שם, והאיר פנים לכל אחד ואחד בסבר פנים יפות ובנעימות.
ביום ז' שבט תקע"ד כבו המאורות. ציונו הקדוש אשר בלעלוב, מפורסם היה כמקום מסוגל להיפקד בישועה ורחמים, מידי שנה בהתקרב יום ההילולא, מלאו הדרכים המובילות לעלובה עגלות עמוסות אנשים, שהגיעו ממרחקים להעתיר בציון הקדוש, על אף החורף הפולני המושלג. האבני נזר והשפת אמת זיע"א, היו שולחים לציונו את הנצרכים להתגייס לצבא, אמרו כי משם ישועתם קרובה לבוא.
גליון מחוברים​
 
זכה לקנות טלית מצויצת מא"י להרה"ק מלעלוב זי"ע

הרה"צ רבי אליעזר ליפמן משטקשין זצ"ל, היה מתלמידיו המובהקים של הרה"ק החוזה מלובלין זיע"א, ובכל פעם שהיה מהלך ללובלין, להיות אצל מורו ורבו, היה דרכו להלך דרך העיר לעלוב, מקום משכן קדשו של הרה"ק רבי דוד מלעלוב זיע"א, שכן היה ביניהם אהבה גדולה ועצומה, והיו משתעשעים בדברי תורה וחסידות.
באחת הפעמים שהרה"צ רבי אליעזר ליפמן הלך ללובלין ועבר דרך לעלוב, לא מצא את הרה"ק רבי דוד בחדרו, וכשהלך לחפשו מצא אותו כמתחבא, מתפלל בתוך עליית הגג שעל ביתו. אדהכי והכי נודעה לו הסיבה, כי הרה"ק מלעלוב היה עני ואביון מרוד ולא היה לו טלית מצויצת להתפלל בה, שכן טליתו בלתה ונקרעה ומעות לקנות טלית חדשה לא היה לו, ולגודל עניותו הוזקק להתעטף בסדין, ולכן ביקש שעין אדם לא תראנו בבושתו.
עם סיום תפילתו פנה רבי אליעזר ליפמן והוציא מאמתחת מסעו מיני מאכלים ובקבוק יין שרף שלקח עימו לצידה לדרך והזמין את רבי דוד שיצטרף עימו לסעודת מרעים. רבי דוד נענה להזמנתו ובמשך זמן רב ישבו והיה ביניהם דברי תורה וענייני עבודת ה'. במשך כל זמן הסעודה לא היה יכול רבי אליעזר ליפמן להסיח את דעתו מהצער והעגמת נפש שיש לרבי דוד בעניו הגדול עד שאפילו טלית כהלכות גברין יהודאין אין לו והוא נזקק להתעטף בסדין.
נמנה וגמר רבי אליעזר ליפמן שאם יזדמן לו עתה לרכוש טלית מצויצת כדת וכדין, הרי שיקח את כל הממון הצרור באמתחתו עבור הוצאות הדרך ללובלין ויקנה בזה את הטלית, והוא עצמו ישוב לביתו. נפרד רבי אליעזר ליפמן מרבי דוד ויצא לרחובה של עיר בלעלוב, והנה לאחר כמה רגעים הוא רואה מאן דהוא המציע למכירה טליתות טובות מארץ ישראל עם ציציות כשרות וטובות, והוא רוצה עבורם סך עשרה רובלים כסף.
השתומם רבי אליעזר ליפמן מאוד כי אכן הכסף שהיה מוכן לו להוצאות הדרך ללובלין היה בדיוק סכום זה של עשר רובלים כסף, ואכן קנה את הטלית והציצית וחזר אל רבי דוד ונתן לו אותם בשמחה ובתשואות חן. אין לתאר ואין לשער את השמחה העצומה שהייתה מנת חלקו של הרה"ק מלעלוב בשעה שקיבל מריעו את טלית המצויצת המהודרת, אלא שרבי אליעזר ליפמן לא התמהמה אצלו ותיכף עשה את דרכו חזרה לביתו בעיר שטקשין, כי הרי לא נותר לו כסף עבור נסיעתו ללובלין.
באותה שבת לא היה רבי אליעזר ליפמן בלובלין אלא לשבת האחרת חזר רבי אליעזר ליפמן ונסע שוב ללובלין. גם בזו הפעם הוא עבר בלעלוב לדרוש בשלומו של הרה"ק מלעלוב, אך לא השתהה שם והמשיך בהשתוקקות רבה אל לובלין.
בבואו ללובלין הקדימו אותו החסידים בברכת שלום ובשמחה רבה, ולא זו בלבד אלא שכולם שאלו אותו אולי יוכל לפתור להם את התעלומה שהייתה בשבת שעברה בעריכת השולחן הטהור של החוזה מלובלין, כי הנה דרכו של החוזה הייתה שבכל סעודה וסעודה משלוש הסעודות של שבת היה מוזג ומחלק יין לכל החסידים הנוכחים שם. כמובן שלא היה החוזה מוזג יין אלא רק לאותם החסידים שאכן היו שם, והם קבלו מידו את הגביע ושתו. אולם בשבת הקודמת היה דבר פלא, שבכל אחת מהסעודות היה החוזה מוזג גביע יין מיוחד ואומר כי זה הוא עבור החסיד רבי אליעזר ליפמן משטקשין, וכל הנוכחים המה ראו כן תמהו, שהרי הוא כלל לא היה שם, ועכשיו שהגיע לשבת שלאחר מכן ביקשו ממנו אולי יש בידו לפתור עניין זה.
נענה רבי אליעזר ליפמן וסיפר להם את כל המעשה שהיה עימו, שכבר היה מוכן ומזומן להגיע ללובלין, וכבר היה על אם הדרך, אלא שבהיותו בלעלוב ראה כי לרבי דוד אין טלית מצוייצת, ובשל כך לקח את כל הממון שהיה בידו להוצאות הדרך ונתן עבור זה, ולכן נאלץ לשוב בביתו. נענו כולם ואמרו כי הרבי מלובלין חזה כל זאת ברוח קדשו ומהיות וכל החושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, לכן אף הרבי מלובלין היה מחשב זאת כאילו החסיד אכן הגיע לשם, ולכן מזג לו יין כאילו הוא מצוי ונוכח יחד עם כל החסידים
(ספיר ויהלום וזאת הברכה פ"ב - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)​
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון