אלול חודש אלול סליחות ותתק"ס לוגין (1 צופה)

[הפקדתי ש.]

כתב המשנה ברורה סימן תקפ"א: ומה שנהגו לקום באשמורות לומר סליחות ותחנונים מראש חדש, שאז עלה משה בהר סיני לקבל לוחות אחרונות והעביר שופר במחנה.. והוא עת רצון".
וידועה האסמכתא לזה מהכתוב אני לדודי ודודי לי -ראשי תיבות אלול, וסופי תיבות ארבעה יודי"ם כמנין 40 לרמוז על ארבעים ימים אלו שעלה משה רבינו למרום, שהם עת רצון, כי באלו ארבעים יום התשובה מקבלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לו לקבלת תשובתו מאהבה.

וראיתי מביאים בזה דבר נפלא בשם "הבני יששכר" -שבארבעים יום יש תתק"ס שעות (40X24=960ׂׂ) כנגד תתק"ס לגין שיש במקוה, והוא על פי הירושלמי (תרומות פ"י ה"ה) שבריה בטלה בתתק"ס. וזהו ששנינו יומא פח. "מה מקוה מטהר את הטמאים - אף הקב"ה מטהר את ישראל". כשם שמקוה שיש בו תתק"ס לגין מטהר את הטמאים ומעלה אותם מטומאתם אף הקב"ה מטהר את ישראל בתתק"ס שעות של ארבעים ימים של ימי הרצון ועושה אותם בריה חדשה

 

[הפקדתי ש.]

כתב בספר בני יששכר (מאמרי חדש אלול - מאמר א)
הקדים לנו הש"י מזור ותרופה כל חדש אלול תרצ"ו שעות מנין קש"ה ורפ"ה, ברצו"ת י"י דרכי איש גם אויביו [ישלים אתו, משלי טז ז] (היינו המקטריגים לפני הבתי דינים אשר יבואו בני האלקים להתייצב וכו' אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים וכו', אבל ברצו"ת י"י אותנו בתשובה ותפלתינו באלו התרצ"ו שעות קודם ר"ה, גם אויביו) ישלים אתו, ויתמתקו הב' בתי דינים קש"ה ורפ"ה, והצרו"ת יתהפכו לרצו"ן, היינו ברצו"ת י"י וכו' ויתרצה הש"י לישראל בשמחה וישמח ישראל בעושיו, על כן רצו"ת בגימ' ב' פעמים שמ"ח, הבן: עד כאן.

ומה שכתב "מיימנים לזכות" כוונתו לאו דוקא וכמו שנקט "ורפה" המסמל את דין הרפיא. ומה שכתב מנין "קשה ורפה" הוא כולל גם את ו החיבור.
ומה שכתב "והצרות יתהפכו לרצון" לא נתבאר, וצריך לבדוק אולי תלוי בהפרשים.
ויתכן לפרש דבריו על פי ההפרש בין המילה "בצרות" (698) ובין המילה "רצון" (346) עולה = 352 כמנין 'מקטרג'.
שלא לטעות, הבני יששכר מחשב את המילה ברצות השווה במספר 698