חשיבות הלוואה וצדקה

[גרינפלד]

'מעינה של תורה':
את העני עמך (כב-כד)
לפיכך עליך להלוות לו, משום שכספו של העני מצוי בידך. הכסף אינו אלא פקדון בידי העשיר, אשר הפקיד אצלו השם יתברך על מנת לשמור עליו ולתמוך בעני. שכן הדין הוא, שהכותב נכסיו לאחד מבניו לא עשאו אלא אפוטרופוס, על מנת שיחלק את הנכסים בין יתר הבנים;
כך גם השם יתברך עושה את העשיר לאפוטרופוס גרידא על הכסף, על מנת שיחלקו כראוי בין בניו העניים...
(מעשה רוקח)

מצות צדקה וגמילות חסדים יש לקיימה אפילו בזמן אשר "העני עמך" - כאשר העוני הוא גם מנת חלקך אתה וסובל הנך מחסור, בכל זאת עליך לפרוס מלחמך לעני...

חכמינו אמרו על הפסוק: "כבד את ד' מהונך" - "אל תקרי מהונך אלא מגרונך". כלומר, לא רק בזמן שיש לך הון, אלא אפילו בזמן שמוכרח אתה לחסוך מגרונך שלך, גם אז תפרוס מלחמך לעני הרעב...
(הרבי ר׳ שמלקי זצ״ל מניקלשבורג)
עד כאן

וכעין דברי המעשה רוקח יש באלשיך בהר על הפסוק "וחי אחיך עמך",ושם הוא לגבי צדקה,
שעניינה הוא שהחיות של העני נמצאת איתך, ואתה צריך לתת לו.

ובענין הקטע השני - עי' גיטין ז' א' אפי' עני המתפרנס מן הצדקה - יעשה צדקה.​

 

[געגועים]

חכמינו אמרו על הפסוק: "כבד את ד' מהונך" - "אל תקרי מהונך אלא מגרונך".​

- רש"י, משלי ג' ט'
ומקורו פסיקתא רבה פרשה כו פיסקא ב - מהונך מקולך