חשיבות הלוואה וצדקה (1 צופה)

[גרינפלד]

'מעינה של תורה':
את העני עמך (כב-כד)
לפיכך עליך להלוות לו, משום שכספו של העני מצוי בידך. הכסף אינו אלא פקדון בידי העשיר, אשר הפקיד אצלו השם יתברך על מנת לשמור עליו ולתמוך בעני. שכן הדין הוא, שהכותב נכסיו לאחד מבניו לא עשאו אלא אפוטרופוס, על מנת שיחלק את הנכסים בין יתר הבנים;
כך גם השם יתברך עושה את העשיר לאפוטרופוס גרידא על הכסף, על מנת שיחלקו כראוי בין בניו העניים...
(מעשה רוקח)

מצות צדקה וגמילות חסדים יש לקיימה אפילו בזמן אשר "העני עמך" - כאשר העוני הוא גם מנת חלקך אתה וסובל הנך מחסור, בכל זאת עליך לפרוס מלחמך לעני...

חכמינו אמרו על הפסוק: "כבד את ד' מהונך" - "אל תקרי מהונך אלא מגרונך". כלומר, לא רק בזמן שיש לך הון, אלא אפילו בזמן שמוכרח אתה לחסוך מגרונך שלך, גם אז תפרוס מלחמך לעני הרעב...
(הרבי ר׳ שמלקי זצ״ל מניקלשבורג)
עד כאן

וכעין דברי המעשה רוקח יש באלשיך בהר על הפסוק "וחי אחיך עמך",ושם הוא לגבי צדקה,
שעניינה הוא שהחיות של העני נמצאת איתך, ואתה צריך לתת לו.

ובענין הקטע השני - עי' גיטין ז' א' אפי' עני המתפרנס מן הצדקה - יעשה צדקה.​

 

[געגועים]

חכמינו אמרו על הפסוק: "כבד את ד' מהונך" - "אל תקרי מהונך אלא מגרונך".​

לחץ כדי לכווץ...

- רש"י, משלי ג' ט'
ומקורו פסיקתא רבה פרשה כו פיסקא ב - מהונך מקולך

 

[עד נאמן]

הפליגו חז"ל מאד במעלת מצות צדקה אשר היא מצוה חביבה מאד ושקולה ככל המצוות (ב"ב ט.), ובכחה להושיע את ישראל ולהחיש את הגאולה כמו שכתב הרמב"ם (מתנות עניים פ"י ה"א) 'חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה, ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר בצדקה תכונני, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'. והעושה צדקות חביב לשמים מאד עד שהקב"ה מברך את כל העולם בשביל נותני הצדקה (זוה"ק ח"א קסד.), וראוי הנותן צדקה לעניים שתתקיים העולם בזכותו (שם קט.), ומכניעים על ידי זה ת"פ כתות של הסטרא אחרא ומלאכי חבלה, ובכוחה ממשיכים רחמים רבים למידת המלכות שהיא השכינה הקדושה ומשלימים אותה, ונותן בזה מזון לשכינה הקדושה, ועל ידה מתקבלים התפילות[4], ומשכינים שלום בכל העולמות, וממנים פרקליטים להליץ טוב על ישראל.

 

[עד נאמן]

מצות צדקה היא אחת המצוות החשובות בתורה ששקולות כנגד כל התורה (ב"ב ט.), ומעלתה יותר מכל הקורבנות (סוכה מט.). ויותר מכך, שהיא אחת מן התיקונים האמתיים לפגם מידת היסוד, וכמו שהאריכו בספרים הקדושים והזוה"ק. ואמרו חכמינו (שיה"ש זוטא פ"א), שאנשי דור המבול אשר כידוע היה חטאם במידת היסוד, ואילו היו עושים צדקה לא היתה נגזרת עליהם כליה.

 

[עד נאמן]

הרה"ק רבינו הארי שבמרכבה בעל דברי חיים מצאנז זיע"א היה שר הצדקה בדורו, והיה מחלק ומפזר סכומים אדירים לצדקה בחכמה, והיו עניים בני ביתו, וכל אשר לו היה נותן לעניים. פעם אחת הגיע לעיר אחד והתאכסן אצל עשיר אחד מחסידיו, טרם שהתחילו להתאסף אצלו המוני עמך בית ישראל לקבל פניו, פנה אל בעל האכסניה וביקש ממנו שהיות ויש לו עמו ממון רב מטבעות ושטרות, לכן הוא מבקש ממנו שיחליפם לו לשטר גדול של אלף פרנק. בעל הבית התפלא לשמע בקשתו, אך מיהר תיכף להביא לו את השטר שביקש, כאשר נכנסו החסידים לקבל פניו הק', הגיע ביניהם איש אחד שהיה עשיר וירד מנכסיו, והיה בוש לבקש ולהצטרך לבריות, אך הרה"ק ברוח קדשו הרגיש בכך עוד מקודם בואו, וכאשר נתן לו את ידו לשלום תחב לו הרה"ק את השטר מבלי שירגישו שאר האנשים שעמדו שם, ובכך מנע ממנו את הבושה, שהיה בוש אילו היה נותן לו מטבעות ושטרות רבים בגלוי, ועל זה אמרו 'אשרי משכיל אל דל'.​

 

[עד נאמן]

שוב היה מעשה בהרה"ק מצאנז זיע"א, שבערב חג הסוכות טרם נטו צללי ערב קרא לאחד מחסידיו העשירים, וביקש ממנו סכום כסף גדול לצדקה, התפלא העשיר הלא עוד מעט יפרוש החג כנפיו, ומי הוא אשר אין לו עדיין לצרכי החג בביתו, ואפילו אם ישנו כזה, איך יוכל בשעה מאוחרת זו להספיק לקנותם ולהכינם, אך למרות פליאתו נתן תיכף את כל הסכום לידי רבו.

יצא הרה"ק מביתו, וצעד לו אל ביתו של עני אחד ונתן לו את כל המעות, בראותו תמיהה על פני העשיר פנה אליו ואמר לו: 'תדע, כי זה העני יש לו כבר את כל צרכי החג בביתו, אך מה שמחה יהיה לו בחג, בעת שידאג בידעו שתיכף לאחר החג יתחילו ימי החורף, ואין לו לא עצים להסיק את ביתו ולא מעות לקנות בהם מלבושים חמים לבני ביתו, ובזה שידע שמעות מזומנים לו בכיסו לאחר החג, שוב לא יהא שיעור לשמחתו'.
​