שבט ח"י שבט - יומא דהילולא הגאון רבי בנימין ביינוש פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר

[התורה]

הגאון הג' רבי ביינוש פינקל זצ"ל, נולד בעיירה מיר שבבלארוס לאביו הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, ולאמו מלכה בת הגאון רבי אליהו ברוך קמאי, שכיהן אז כראש הישיבה וכרבה של העיירה מיר.
בהיותו בן שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא עבר עם משפחתו לעיר סטויבץ, יחד עם תלמידי ישיבת מיר. כעבור זמן עברה הקבוצה לפולטבה. עם סיום המלחמה נפטר סבו ראש הישיבה הרב קמאי, ואביו התמנה תחתיו כראש הישיבה. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו, יחד עם תלמידי הישיבה, לווילנה, שם שהו עד אמצע שנת תרפ"א, בקיץ תרפ"א שב עם משפחתו למיר, ואביו חידש את פעילותה של הישיבה במקום. בבחרותו למד בישיבת מיר, והיה מתלמידיו של אביו.
בשנת תש"א עלה לארץ הקודש עם קבוצת תלמידים בראשות אביו, והוא התיישב בירושלים. הוא סייע לאביו בהקמת הישיבה בירושלים, ולאחר מכן סייע לו במשך עשרות שנים באחזקתה. בשנת תש"ב נישא לבתו של הג"ר שמואל גריינימן, במשך תקופה התגורר בבני ברק והתפלל בבית הכנסת של החזון איש, שחיבבוהו מאוד וקרבהו ביותר.
לאחר פטירת אביו הגרא"י פינקל, בי"ט בתמוז תשכ"ה, התמנה תחתיו כראש הישיבה ומנהלה. לצדו עמד גיסו, הגאון הג' רבי חיים שמואלביץ. נודע בענוותנותו ובצניעותו הרבה.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

הסיבה למנהגו ללכת מידי יום לבנק​

רבי ביינוש היה נשמר מכל משמר שלא להכנס לשום עסק שהיה בו אפילו ריח של רבית. כשקרוב משפחה הפציר בו שיתן לו היתר עיסקא, הוא העיר: "חוץ מהאיסור שבדבר, ישנה גמרא שאומרת שכל מי שלוקח רבית כאילו אומר שמשה רבינו היה שוטה ח"ו, כי אם משה היה יודע עד כמה זה רווחי הוא היה מתיר זאת. מוסיפה הגמרא, שהעסקים הכלכליים קורסים כתוצאה מרבית, וזה גם מדאיג אותי!"
כשנוצר צורך דחוף לקומה נוספת בבנין הישיבה. סידר לו אחד מידידיו הלוואה שלא תהיה תלויה במדד המחירים לצרכן. פירושו, לקבל מתנה בחינם. ר' ביינוש קיבל את תנאי התשלום בהיסוס רב, ובמשך כמה ימים חשב באלו מילים להשתמש בתוך היתר העיסקא. סוף סוף היום הגדול הגיע, והוא נסע לתל אביב עם בתו כדי לקבל את ההלואה. לפתע אמר: "אני לא יכול לעשות את זה, זה כמו לשחק באש". ועל אתר הסתובב וחזר הביתה. כאשר הוא נאלץ להתמודד עם מציאת מקורות אחרים למימון הבנין, והכל כדי להמנע מהתעסקות באבק רבית.
לאחד הספקים של הישיבה נגנב פעם כל כספו. ונשאר ללא פרוטה בכיסו לקנות מלאי סחורה חדש. מקור פרנסתו היה בסכנה. ר' ביינוש הרגיש שהישיבה חבה לו הכרת טובה על השנים בהן שירת את הישיבה בנאמנות. הוא הלוה לו סכום נכבד שבו יוכל להתחיל מחדש את עסקיו, ואט אט הוא פרע את חובו.
תקופת מה לאחר מכן, ביקש רבי ביינוש לקנות ממנו סחורה לישיבה. הלה הציע מחיר מיוחד. ר' ביינוש הלבין והתנצל באומרו שנראה לו שאיננו צריך שום דבר. עבורו לא יעלה על הדעת לקבל מחיר מוזל כתגמול עבור הלואה!
פעם פגש את בוגר הישיבה רבי יעקב לשינסקי ושאל אם יוכל להלוות סכום כסף גדול לישיבה לזמן קצר. רבי יעקב היה בדרכו לבנק, ובדיוק היה לו את הכסף והסכים להלוות אותו לרבי ביינוש. תוך כדי שהוא סופר את הכסף, פתאום ביקש רבי ביינוש סליחה, ונעלם. רבי יעקב לא הבין מה קורה כאן, הלא הוא ביקש הלוואה? רבי ביינוש כנראה הבין לפתע שאם לא יפקיד את הכסף בבנק תהיה לו ריבית. אם כן, מה בצע שהוא נזהר מריבית, אם הוא מכשיל בה אחרים, ולכן ברח.
הזהירות שלו מריבית, היתה גם הסיבה למנהגו, ללכת יום יום לבנק. היתה לו דילמה תמידית, הספקים לא היו פודים את הצ'קים מיד. החזקת שקלים בבנק ליותר מכמה ימים משמעותה הפסד בעקבות ההפרש בשער החליפין, שהשתנה אז במהירות מסחררת. מצד שני, לאפשר מינוס בבנק פירושו תשלום רבית - אופציה גרועה בהרבה. הפתרון? לעלות לבנק, יום יום, כדי להפקיד את הסכום המדויק הנדרש!
גליון ביהמ"ד, מחוברים​

 

[נראה לפשוט]

היה חתן אצל ר' שמואל גריינימן?