אדר ט"ז אדר - יומא דהילולא הרה"ק רבי פינחס מנחם אלתר זי"ע בעל ה'פני מנחם' (1 צופה)

[התורה]

כ"ק אדמו"ר רבי פינחם מנחם אלתר זי"ע מגור נולד ביום שבת קודש פרשת פינחס כ"א תמוז שנת תרפ"ו בעיירה פאליניץ בפולין, כבן זקונים לאביו הרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי"ע בעל ה'אמרי אמת' בן הרה"ק ה'שפת אמת'. ולאמו הרבנית הצדקנית מרת פייגא מינטשא בת (גיסו של ה'אמרי אמת') הרה"ק רבי יעקב מאיר בידרמן הי"ד חתן בעל השפת אמת זי"ע.
כאשר כבשו הגרמנים את פולניה הצליח להימלט עם אביו האדמו"ר, והגיע לארץ ישראל בשנת ת"ש.
שימש במשך שנים רבות כראש ישיבת 'שפת אמת' של חסידי גור בירושלים, ונודע כתלמיד חכם מופלג. נקרא על שם ספרו 'פני מנחם'.
מונה כאדמו"ר חסידות גור משנת תשנ"ב, לאחר שנפטרו אחיו האדמו"רים הרה"ק רבי ישראל בעל 'בית ישראל' והרה"ק רבי שמחה בונים בעל 'לב שמחה'. רבינו נפטר בפתאומיות במוצאי פורים שנת תשנ"ו זי"ע.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

"וראיתי בעצמי בחורים שנתייאשו ועודדו אותם ונתייגעו ונהפכו לתלמידי חכמים מופלגים"...​

ב'אוצר דרשות ומאמרים' להרה"ק ה'פני מנחם' מגור זיע"א (ח"ב עמוד רל) איתא כך: ופעמים [היצר הרע] כגוי נדמה לו, שבא למי שלא נתברך בכשרונות ואומר לו, שאין כדאי לו לייגע עצמו בתורה לריק, שהרי בין כך ובין כך אינו מבין מאומה. ובוודאי גם טענה זו אינה, כי צריכים להתייגע ככל האפשר, ויש לידע שאין להתייאש כיון ששום יגיעה אינה נאבדת, כמו שאמרו ז"ל (מגילה שם) 'אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן, יגעתי ומצאתי תאמן'. בנעורי למדתי אצל ר' אברהם יצחק חרש ז"ל. בין הדברים שהקדים בתחילת לימודינו אצלו אמר, שמי שרואה שלימודו אינו עולה יפה אל יתייאש. וסיפר, שהגאון ר' יעקב מליסא ז"ל בעל החוות דעת, בנערותו היה ראשו קשה עליו כברזל ולא עלה בידו להבין את אשר למד. כאשר ראו הוריו כן החליטו בדעתם לשולחו לעסוק במלאכה, אבל הוא לא חפץ בכך וגמר אומר להוסיף אומץ בלימודו, וכל כך נתייגע בתורה עד שנעשה גאון עולם, ונחשב גם לרעהו של הגאון ר' עקיבא אייגר ז"ל. וכבר מצינו ברבי אליעזר בן הורקנוס שלא למד תורה בנערותו (פרקי דר"א פ"א), ולבסוף נעשה בור סוד שאינו מאבד טיפה (אבות פ"ב). נשמת איש ישראל אינה נאבדת ולעולם יש לה תקוה.
ובמקום אחר כתב: לעתים בא היצר הרע לייאשו ואומר לו וכי אתה תוכל ללמוד אל תהיה שוטה לעולם לא תהיה למדן, הלא ראשך סתום, אמור לו: בשביל שלא אוכל להיות גאון לא אלמד, אדרבה אנסה. אומרים על החוות דעת זצ"ל ומהר"ם שיק זצ"ל, שהיה להם זכרון קשה מאוד ועל ידי יגיעה נהפכו לגאוני עולם, וראיתי בעצמי בחורים שנתייאשו ועודדו אותם ונתייגעו ונהפכו לתלמידי חכמים מופלגים.
(ספיר ויהלום פר' נשא ע"ט - הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)​

 

[מרכז]

יש וורט יפה של רבנו ה"פני מנחם" זצ"ל (על דרך החידוד), ע"ד התוס' המפורסם בקידושין ח ע"א ד"ה רב כהנא. דהקשו מדברי הש"ס התם ד"רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן" ומשמע שהי' כהן, אך הביאו מפסחים מ"ט. דמשמע שלא הי' כהן עיי"ש. ותירצו דתרי רב כהנא הוו, ובתירוצם השני כתבו דלקח הסודרא בשביל אשתו שהיתה בת כהן.

ואמר הפני מנחם דיש להסביר תירוצם הראשון ע"פ הגמ' ב"ק קיז. - קיז: שמספרת שר' יוחנן הקפיד על רב כהנא ומת, ואח"כ החיהו ריו"ח. ולפי"ז ביאר, דתרי רב כהנא היינו באמת אותו רב כהנא, רק א' לפני שמת וא' אחר שהחיהו ריו"ח, שכן אח"כ נהיה כבר בריה חדשה, וממילא כבר אינו כהן. ור"ל דלפי"ז גם התי' הב' בתוס' אינו חלוק לגמרי מתירוצם הא', דמה שלקח רב כהנא את הסודר עבור אשתו, זה היה אחר שהקימוהו חזרה מן המיתה.

(נאמר על ידו בשבעה של אחות ר"י מרכז הרב ר' אברום שפירא, איני יודע אם הובא כתוב היכן שהוא)

 

[מאן דהו]