יִרְאַת הָעֹנֶשׁ
במשנת הרה"ק מוהר"ן זי"ערעיון אחד שיכול לשפוך אור בדברי רבינו מוהר"ן הידועים בענין יראת העונש, וזה החלי בעזרת השם יתברך, ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל. ומקודם עלינו לזכור כי אחד מעיקרי האמונה, הוא אני מאמין באמונה שלימה בשכר ועונש, ותורה היא ולימוד נחוץ היא צריכה.
איתא בשיחות הר"ן - אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם (ספרי המחקרים), רק הולך בתמימות ויש לו יראת העונש, כי עיקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת העונש, ובלי יראת העונש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה'. ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה, כי עובדי מאהבה הם מועטים מאד מאד, ועיקר הוא יראת העונש, כי היראה עלאה בגין דהוא רב ושליט וכו' (זהר ח"א, יא, ב), היינו יראת הרוממות, לאו כל אדם זוכה לזאת היראה, אבל עיקר העבודה הוא רק על ידי יראת העונש אצל רוב בני אדם וכו', ובהמשך שם: "ואף שבזוהר הקדוש (שם) הוא מגנה יראת העונש, כבר מבואר על זה תירוצים בספרי מוסר, כי באמת עיקר עבודת ה' היא רק על ידי יראת העונש כנ"ל.
והנה בליקוטי מוהר"ן מגלה לנו מוהר"ן שצריך להעלות היראה לשרשה, וענין יראת הרוממות דאיהו רב ושליט וכו', ונמצא, שלפום ריהטא אפשר לחזור על הביטוי שבשיחה, ולהדגיש - אצל רוב בני אדם...
אלא שכיון שהדברים ניתנים לשיעורים, נעשה לעשות סדר בדברים.
בכל מקום שתלכו, תראו שהיחס אל יראת העונש היא כמעט כמו אל מילה אסורה. לא מבעיא בדורנו שרוצים רק אהבה וקירוב... אלא באמת, זה מעוגן בלי סוף בכל הספרים, ע"פ הזוהר שהזכיר רבינו, וגם שיש על זה תירוץ, כיון שלכתחילה זה לא מובן, ואם כן, צריך להבין כמה דברים.
ראשית כל,צריך לברר, לעובדה ולמעשה מה עלינו לעשות בדרך עבודה, האם לקבוע מנהג רוב העולם, ואז התורה בליקוטי מוהר"ן היא רק לצדיקים? לא שאני אומר שיש סתירה, אלא משמע מדברי רבינו, בשיחות, שיראת העונש שלו היא אינה יראת העונש המקובלת בהבנת רוב העולם.
ולבאר זאת, הנה המשמעות של אדם שמפחד מן העונש שה' יתן לו - זאת אומרת, שאינו שם יראת ה' לעיקר, אלא יראת עצמו ועבודת עצמו. ואם תאמר, כי עבודה זו מועלת להתחלה, ואחר כך מיד זונחים זאת העבודה, לא משמע כן מדברי רבינו, שהלוא כתב שעיקר העבודה הוא יראת העונש... היינו זו עיקר העבודה, היינו כך עובדים, או שזה שיא ההרגש הנכון, ואם כן, טעמא בעי, וכי לא עדיף לשאוף אל היראה עלאה, בגין דאיהו רב ושליט, עיקרא דכל עלמין, ועל כל פנים, שגם רבינו יבזה את היראה תתאה, וכמו שביזה הזוהר, ומה הפתרון כאן?
אלא יש לומר, שטעות גדולה ואיומה יש בין אנשי העולם, שחושבים שהם יכולים לחזור אחר דיבורים של צדיקים, שדיברו בשבח יראת הרוממות בלבד, בתואנה שזו דרכם, והם מדלגים בזה על השלב של יראת העונש. ואז מה?
קודם כל, אדם שאינו ירא מעונש שלמעלה, ולא מחמת מדרגות והשגות, אזי פשיטא שזה מחוסר אמונה בחוש בענין זה, ולא מחמת שזכה ליראת הרוממות, כלל וכלל לא... הוא אדם חסר אמונה! כלומר, במקום שנסתכל על יראת העונש בקיומא דחד סמכא, שזו מקפצה מידית אל יראת הרוממות, רואים את זה כמעטף את נקודת האמונה והיראה בעובי, ולא בשלב אחר שלב. ובפשטות - אין להניח עבודה זו, גם כשזוכים אל יראת הרוממות, משום שאין הפחד הוא מן העונש, אלא הפחד הוא מלאבד את האמונה הנטועה בלב יהודי מאמין, ולחשוב שזה בגלל שאני אוחז ביראת הרוממות. מי שמאבד נקודה מן הנקודות של אמונה, הוא אינו בעל מדריגה - הוא בעל אבידה, או בעל דמיון...
יהודי צריך לבדוק את עצמו, לא אם הוא מפחד ביראת העונש, אלא אם הוא מאמין ביראת העונש. אם הוא באמת משוכנע עד עומק השתין של ההויה שלו, שכל דבר שעושים נגד רצון ה' - מקבלים על זה עונש. ומהו העונש?
כאן צריך גם להבין, שאין זו יראה - מה יהיה אתי שאענש? אלא עומק העיון בזה, הוא, שהלוא מחשבה פשוטה שלנו יכולה לפתוח הבנה, למה רוצה ה' להעניש את ברואיו? מה הענין בזה? מה זה מלמד אותי? ובמקום להתעסק במיקוד הדרגא שלי ודרך החיים שלי, ועם מה אני מתחבר יותר, ומה היא שיטת החסידות בזה וכו', עלי ללמוד שיעור ביהדות. למה יש דבר כזה בעולם? מה היא נקודת העבודה שלי בגלל שאני יודע שיש בעולם ענשים חמורים על חטאים? כיצד אתקרב על ידי זה לרבונו של עולם.
מטבע הדברים, אדם שנידון, אפילו במחשבתו, לעונש כלשהו, אזי תנועת הנפש שלו היא אינה של קירוב אלא של התרחקות, וזה דבר פשוט ומובן, שעל כן כל הלשונות של יראה ופחד וחלחול ומורא וזיע, יוצרות התנייות מידיות של אי נעימות. אבל אי משום הא, לא היו מזניחים הצדיקים את הדרך הזו, וכי אנו עוסקים בלהרגיע את עצמנו, אלא מאי? יש עבודה גדולה מזו! להכיר את מי שאמר והיה העולם, ופחות להתעסק עם עצמך. אלא שבא רבינו ומגלה לנו סוד נפלא, אכן, הוא אומר, היראה העלאה שעל כל עילאין, על שלל מדרגותיה וכו' - חייבת להיות נטועה, מקודם, תוך כדי, ואחר כך, ביראת העונש, לא בגלל שהיראה היא מן העונש, אלא ממי שיעניש... (לא מן המקדש אתה מתיירא כו').
וזהו אחד הסודות של מוהר"ן ברזי הנפש. והוא לשיטתיה אזיל, ואנהו ליה לסבא דסבין שיטתיה, שכאשר בא לדבר אודות היראה, גם כן בשיחות הר"ן, הזכיר את הנקודה של "יראת ה' תוסיף ימים" כלשונו: אבל כל היראות וכל היסורין שיש לאדם מחמת יראת ה' הם מוסיפים ימים וחיים בבחינת יראת ה' תוסיף ימים
יראת העונש אינה יראה ועצבות מן העונש שיבוא, שלכן אנשים נמנעים ממנו ומדחיקים אותו.
אלא עיקר העבודה הוא לחקוק את היראה הזו בתוך המציאות האנושית הפשוטה, מעולפת בתוך תכונותיו, והיא האדן והיסוד לאותו עמוד היראה עלאה, המבואר בליקוטי מוהר"ן, בכמה מקומות... מי שבונה את יראתו על אדני הריק הגמור, במקום שתורת חיים דורשת אותה כעיקרי האמונה - הרי שבנה ארמונו בתוהו.
לשבר את האוזן קצת, אדם נורמלי יודע להתעסק עם אש היטב, הוא אינו חרד מן האש, הוא מבין שהיא שורפת אבל הוא חי ממנה ובגללה וכו', החיות של אמונה מיראת עונש, היא עוד השגה באמונה, והעיקרית שבהם, ומי שנשאר בפחד עצמי, סימן שלא קלט היטב את סוד יראת העונש, שהיא דווקא משמחת את האדם, כנשמע מרבינו בענין יראת ה' תוסיף ימים, ולא מעציבה אותו, אלא מרוממת אותו, והייתי מסכם: זה לרומם את יראת העונש ולהפכה ליראת הרוממות, בד בבד, בשלימות גמורה.