סיון י''ג סיון - ה'חקל יצחק' (1 צופה)

[אוהב ספר]

הרה"ק רבי יצחק אייזיק בהרה"ק ר' יוסף מאיר ווייס מספינקא.

בעל 'חקל יצחק'.

נפטר בשנת תש"ד

שנים רבות היה אביו ה'אמרי יוסף' חשוך בנים, עד שנתברך מפי הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב ונולד לו בן וקרא לו על שמו. ולכן חתם עצמו גם יצחק אייזיק באות י' אחר הז' הגם שבהלכה מזכר בפוסקים שלא לכתב כך, ובאר בספרו 'חקל יצחק' (סימן כ"ד, בתשובה לשדי חמד) מכיון ששמו הוא על שמו של הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב והוא חתם עצמו כך, לכן גם הוא חותם שמו כן. ידוע בהתמדתו הגדולה בכל עת וממש לא היה ישן כלום, ומספר שפעם נכנס אליו יהודי וטען בפניו שאינו יכול לישן בלילה, והשיב לו ה'חקל יצחק': זו היא שאלת נשים, דכשאי אפשר לישן צריכים לקום ולהתישב ללמד…

הערך במכלול-

רבי יצחק אייזיק וייס – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

ספרו:

https://hebrewbooks.org/22276

 

[אחד יחיד]

האדמו"ר מספינקא, רבי יצחק אייזיק ווייס הי"ד, נולד בספינקא שבחבל מרמרוש, בשנת תרל"ה (1875) לאביו האדמו"ר ה"אמרי יוסף" מספינקא, רבי יוסף מאיר ווייס ולאימו מרת פערל, לאחר שנים רבות של צפייה ותוחלת, ובברכתם של רבי יצחק אייזיק אייכנשטיין מזידיטשוב ושל ה"דברי חיים" מצאנז. הוא נקרא על שם מהרי"א מזידיטשוב. מילדותו למד בכישרון רב ובשקידה רבה בהדרכת אביו, ורכש ידיעות בכל חלקי התורה, עד שנעשה לגאון עצום בנגלה ובנסתר. בגיל 15 התחתן עם מרת מרים בת רבי ישכר בער אייכנשטיין בווערעצקי, מחבר הספר "מלבוש לשבת ויום טוב" ובנו של מהרי"א מזידיטשוב.

רבי יחצק אייזיק נודע בהתמדתו ויגיעתו בלימוד תורה לילות כימים, בפלפוליו העצומים ובחידושיו המפליאים, בגודל קדושתו וצדקתו ובעבודתו בתפלה בהתלהבות ובמסירות נפש. בשנת תרס"ד (1904) אביו הזקן חלה בשבץ והיה משותק, ובנו, רבי יחצק אייזיק, הנהיג למעשה את חסידי ספינקא. לאחר פטירת אביו, בשנת תרס"ט, הוא מילא את מקום אביו באופן רשמי ועמד בראש אחת החצרות החסידיות הגדולות בחבל מרמרוש. גם בהיותו אדמו"ר לאלפי חסידים הסתופפו בצילו וזכו לברכותיו, המשיך הרבי מספינקא בהתמדתו בתורה יומם ולילה, ולמד למעלה מעשרים שעות ביממה. רבי יצחק אייזיק כתב ששה הקדמות לספרי "אמרי יוסף" שחיבר אביו על התורה והמועדים. דבריו בהקדמות אלו מעוררים ליראת ה' ולאהבתו, לאמונת ה' ולאמונת הצדיקים ומלהיבים אל הלבבות לעבודת ה' יתברך בשמחה ובטוב לבב. אלפי חסידים נהגו להגות בהקדמות אלו בייחוד בחודש אלול, להתעורר ליראה ולתשובה. כן יצאו לאור בחייו תשובות ממנו בחיבור "בן פורת יוסף" שהודפס בסוף ספריו של אביו.

בימי מלחמת העולם הראשונה נמלטו הרבי וחסידיו מהצבא הרוסי, הגיעו לבודפסט והמשיכו למונקאטש, שם ייסד הרבי מספינקא את ישיבת "בית יוסף" ועמד בראשה. בשנת תר"ץ (1930) עבר הרבי עם ישיבתו לעיר סאליש, וחצרו הייתה כבר לאחת משלושת החסידויות הגדולות בהונגריה.

ערב מלחמת העולם השנייה חולקה צ'כוסלובקיה, ומחוז מגוריו של הרבי עבר לשלטון הונגרי שחוקק חוקים אנטי-יהודיים. הרבי מספינקא סייע ליהודים שנמלטו מפולין, שיכן אותם במחבוא בביתו וסיפק להם מסמכים מזויפים. לאחר תפיסת פליט יהודי מפולין בחצרו נעצר הרבי למשך יומיים. שבועות ספורים לאחר שהגרמנים כבשו את הונגריה, גורשו כ-12,000 יהודי סעליש והסביבה ונדחסו לגטו, יום לאחר חג הפסח. הגטו הוקם בבנייני הקהילה בעיר, והיהודים העשירים עונו בבית הכנסת כדי להכריח אותם לגלות היכן הטמינו את רכושם. החסידים ביקשו למלט את רבם והשיגו עבורו אשרות כניסה לארץ ישראל ולבריטניה, אך הרבי החליט להישאר עם חסידיו. הגטו חוסל והיהודים גורשו משם למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו החל מכ"ט באייר תש"ד (15.05.1944), בשני משלוחים, שהגיעו לאושוויץ בימים ז' ו-י"ג בסיון תש"ד. גם הרבי מספינקא נהרג שם על קידוש השם בי"ג בסיון.

הוא השאיר אחריו את כתבי היד "חקל יצחק" על התורה, הגהות על מסכת ברכות, שו"ת "חקל יצחק", דרשות בר מצוה שחיבר לבנו בכורו רבי ישראל חיים הי"ד, ולבנו נפתלי צבי הי"ד אב"ד בילקא. רוב חיבור השו"ת, וחיבור דרשות ופלפולים בסוגיות חנוכה אשר היה כבר מוכן לדפוס, אבדו בשואה. שרידי כתביו של ה"חקל יצחק" נלקטו, נערכו ויצאו לאור כתבי היד שניצלו בדרך נס על ידי נכדו וממלא מקומו, האדמו"ר מספינקא רבי יעקב יוסף, משנת תשי"ב (1952). הספרים יצאו בהוצאה חוזרת כעבור כחמישים שנה, וספר "ליקוטי חקל יצחק על המועדים" יצא לאור בשנת תשע"ה עם החיבור "מעשה אבות" המביא סיפורים ועובדות על האדמו"רים מספינקא על שבת ומועדי ישראל.

שלשת ילדיו של ה"חקל יצחק" נהרגו גם הם בשואה. נהרגו גם חתנו, רבי אברהם אביש הורוביץ רבה של קראלי שברומניה, ורוב נכדיו.

 

[אחד יחיד]

דבר תורה ממנו שמצאתי:

'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים (בראשית כד,סג). ופירשתי דנודע דעיקר התפלה צריך להיות על ביאת הגואל ולבטל הגלות, כאשר פירשו הקדמונים (תהלים קב,א) 'תפלה לעני' היינו משיח, כטעם (זכריה ט,ט) עני ורוכב על החמור, 'כי יעטוף' שנתאחר, מלשון (בראשית ל,מב) 'והיו העטופים ללבן'. ונודע דעיקר הפגם בעינים, כמאמר הכתוב (איכה א,טז) 'עיני עיני יורדה מים'.

וזה פירוש הפסוק 'ויצא יצחק לשוח בשדה', להתפלל על החורבן שנקרא 'שדה', כמו שכתוב (ירמיה כו,יח) 'ציון שדה תחרש'. 'לפנות ערב', לבטל ולפנות הגלות המכונה 'ערב' כדאיתא בריש פסחים, ובמדרש רבה בראשית על פסוק 'ויהי ערב' וכו'. ודייקא 'בשדה', דעיקר התיקון לעשות מ'שקר' 'שדה', כדאיתא בכוונות ליל שבת, ואזי 'וישא עיניו', נעשה תיקון בעינים, 'וירא והנה גמלים באים', דנמשך על ידי תפילתו מאור החכמה דעולה 'גמל' כנ"ל.

ולפי זה לא קשה קושית התוס' הנ"ל (דיבור הקודם) דלעולם יש לומר שהתפלל בתוך בית, ומה דכתיב 'בשדה' היינו על החורבן שנקרא 'שדה' כטעם 'ציון שדה' וגו'. ולפי מה שכתבי בשם הידי משה (נט,יא) שהיה אז יום שני דסוכות, ויסדו חז"ל לומר 'הושענא אבן שתיה, בית הבחירה וגו' דביר המוצנע', יש לומר 'לשוח בשדה' נוטריקון 'הושענא בית שתיה דביר המוצנע'. או יש לומר 'בשדה' נוטריקון 'בסוכת דוד הנופלת', דהיינו בשביל המקדש הנקרא 'סוכת דוד', דהשי"ן שמאלית מתחלפת בסמ"ך.

(ליקוטי חקל יצחק, מועדים, סוכות, עמ' רכ)

 

[אחד יחיד]

החקל יצחק זצוק"ל, היה רגיל לספר לאחר שסיים את עריכת הסדר בלילו השני של חג הפסח, את הסיפור שגם אביו ה´אמרי יוסף´ היה רגיל לספר באותה עת.

"מעשה באברך אחד שערך את ליל שני של הסדר, ואמר שיר השירים והאריך בסיפורי יציאת מצרים, אבל לא חטפתו עדיין השינה, ועל כן לא רצה ללכת לישון. הוא התיישב בדעתו שמכיוון שביום ב´ של פסח הוא הזמן שהתרחש ´סעודת אסתר´ ועל כן יקרא כעת את המגילה.

"כאשר סיים את המגילה, הבחין בנשמה שהגיע מעולם האמת, שהתייצב לפניו וביקש תיקון לעצמו. ´מה רצונך ממני וכיצד אני קשור אליך?´, תהה האברך.

"´ישנן נשמות´, גולל הנשמה את מסכת תלאותיו, ´שאף אחרי שנידונו וקיבלו את שלהם בכל זאת אין ביכולתם להיכנס לגן עדן עד שתהיה להם זכות מיוחדת. ברם, בכל שנה בשעת קריאת המגילה פותחים שערי גן עדן ואז יוכל כל אחד ליכנס.

חודשים רבים לפני זמן הקריאה, כבר עומדים רבבות נשמות על יד השער וממתינים לפתיחתו, אולם מכיוון שזמן קריאת המגילה אינו אלא שעות ספורות על כן מי שהספיק להיכנס, זכה וקנה מקומו ומי שנותר בחוץ, צריך להמתין לשנה הבאה.

"´כבר שנים אני ליד שער גן עדן ובגלל הדוחק הרב לא הצלחתי להיכנס. גם השנה, היה אך כפסע בין כניסתי, אך השער נסגר לצערי בדיוק ברגע זה. נותרתי על עומדי והחלטתי, כי לא אזוז ממקומי עד שיקראו את המגילה בשנה הבאה.

הלילה, ליל פסח מששמעתי לפתע שקוראים את המגילה, התחלתי לדפוק על שערי גן עדן שיניחוני להיכנס. לשמע קול נקישות שלי, יצא אליי שומר הפתח ואמר: ´הן אמת שקוראים כעת את המגילה אך הלא אין זה זמן קריאתה! אך התעקשתי ודבקתי בעמדתי.

"´לפתע, יצא אלינו אחד מבית דין של מעלה, ואמר לי: ´הדין עם השומר שקריאת המגילה צריכה שתהיה בזמנה וזולת זה אינה מועלת, אלא אם כן תרד לאברך הקורא אותה ואם הוא יפסוק שתוכל להיכנס, כי אז תורשה לך הכניסה´´.

ה´חקל יצחק´ הוסיף ואמר, כי אביו ה´אמרי יוסף´ היה דייקן גדול בסיפורי עובדות, ולא היה דרכו לספר שום סיפור ללא פרטים. בכך שסתם ולא פירש מי היה האברך, כנראה שכוונתו היתה על עצמו"..

 

[אחד יחיד]

סיפורים עליו ודברי תורתו:

https://yuhrzeit.com/detail/%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%A7%D7%9C-%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%90-%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%96%D7%99%D7%A7-%D7%91%22%D7%A8-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8-%D7%94%D7%99%22%D7%93-%D7%96%D7%99%22%D7%A2