אדר יומא דהילולא. ג' אדר. חידוש קצר מתורתו של בעל ההילולא ה'ים של יהודה' זצ"ל

[שמעון הגלילי]

ג' אדר

רבי יהודה אלטמאן זצ"ל אב"ד מעזא טשאט בעל 'ים של יהודה' ושו"ת 'מי יהודה'

תריט - תרפג​

ונשמע קולו בבואו אל הקודש. מסורה 'נשמע' ג', א' דין, ב' נעשה ונשמע (משפטים), ג' ונשמע פתגם המלך (אסתר).

למליצה יש לומר דהנה אם אחד עומד ודורש ברבים, יש להבחין ולעמוד על האמת אם כוונתו לשמים להוכיח במקהלות על דרך הוכיח תוכיח, או רק להשמיע קולו כוונתו כח נאומו שהוא מטיף נאה. וההבחנה הוא על דרך דאמרו רז"ל כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, ומעתה על ידי שנעשה ונשמע מוכח שדרש לשם שמים.

וזה 'ונשמע קולו בבואו אל הקדש' אם תשמע קול המוכיח ותראה ש'נעשה ונשמע' כי קבלו השומעים לעשות כן, מזה תדע כי 'ונשמע פתגם המלך' כוונת המוכיח היה רק להודיע פתגם המלך הקב"ה ויש בו יראת שמים.​

 

[שמעון הגלילי]

לרגל יומא דהילולא​

דבר אל בנ"י ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (שמות כה, ב).

וקשה כפילת הלשון, ופעם הארכתי לבאר בדבר בעתו דהנה אם רוצים לקבץ לדבר טוב ובוחרים באנשים חשובים לפי המקום ולפי הזמן מי ומי יהיו ההולכים לקבץ, ולפעמים כאשר הדבר נחוץ והולכים לאסוף מבלי שידעו מזה טרם בואם ופתאום באו החדרה לב"ב עי"כ יוכל להיות כי להנותנים יהי' אח"כ פתח חרטה על הנתינה בב' אופנים.

וכי הוא זה אחד אשר לו לב טוב והשגה ליתן צדקה יהי' בפתח חרטה על שנתן מתנה מועטת ואם היה יודע מקודם שיבאו אצלו לקבץ לדבר טוב הי' שוקל הענין בפלס ומאזנים נדבת לבו הטוב והיה נותן בכפליים ורק כי לא ידע בחפזו לשער בנפשו גודל הענין ע"כ נתן פחות מאשר הי' נותן עתה אחר שגמר בלבו שהענין נחוץ.

והשני דע"י שבאו פתאום לבקש מאיש אשר הוא רע לבב וקמצן בטבעו ואילו היה יודע איש הזה מקודם שיבאו היה משער בנפשו כי אין זה נחוץ כ"כ ואין זה מצוה גדולה והיה מדחה אותם בקש שלא ליתן כלום או רק דבר מיעוט ורק ע''י שבאו עליו במהירות לא ידע לשער בנפשו ונתן סך הגון ויש לו אחר הנתינה פתח חרטה בלבו כי היה יכול לצאת י"ח מצוה זו אף בחצי ממה שנתן.

וע"כ מן הנאות בכדי שיהיה הנתינה בלב שלם מבלי פתח חרטה להודיע בשער בת רבים הענין, ושוב אחר שכולם ידברו מזה וידעו כי יבאו לקבץ יתן כל אחד כפי השערתו בביתו מקודם מבלי פתח חרטה אח"כ, וזה שאמר הקב''ה למשה ראשון 'דבר אל בנ"י ויקחו לי תרומה' תודיע להם זאת ותדבר עמהם מהענין שמן הצורך לקבץ תרומה למשכן וקודם ידברו מזה, ושוב כאשר ילכו לקבץ אז 'מאת כל איש אשר 'ידבנו' לבו תקחו את תרומתי' עי"כ יבאו הנדבות כפי אשר ידבנו לבם דייקא מבלי פתח חרטה אחר הנתינה לא בהנדבן ולא בהקמצן.​

 

[שמעון הגלילי]

לרגל יו"ד