ירושלמי

משתמש רשום
gemgem
הודעות
58
תודות
187
נקודות
30
חבלו של משיח
סיפר הגאון רבי רפאל דוד אויערבאך זצ"ל (אחיו של מרן הגרש"ז זצ"ל), שלפני למעלה משמונים שנה כאשר אביו הגאון המקובל רבי חיים לייב אויערבאך זצוק"ל היה צעיר לימים, התקרב אל יהודי זקן בן למעלה מתשעים שנה שתפקידו היה להסיק את התנור כל בוקר בהשכמה בבית כנסת חב"ד בעיר העתיקה, ומתוך שיחה עמו נודע שאביו של זקן זה היה נוסע להרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע.
רבי חיים לייב שמע ממנו י"ב סיפורים על ה"נועם אלימלך", ואמר רבי רפאל דוד שזוכר מתוכם שלשה סיפורים. ואחד מהם הוא שמנהגו של הרבי ר' אלימלך זי"ע היה שאמר בסעודה שלישית שני חלקים של דברי תורה, החלק הא' בפרשת השבוע, והחלק הב' דיבר על ימות המשיח.

הדבר האחד שאמר הרבי ר' אלימלך זיע"א: שבדור לפני הגאולה ירמסו את החרדים לדבר ה' בצורה כזו, שאילו היו עושים כן בדור הבעש"ט זי"ע לא היו הדור מסוגלים לשאת זאת מחמת עדינות הרגש שהיתה להם, אך בדור שלפני הגאולה ירדו לעולם נשמות שיש בהם טמטום המח והלב וחסרי רגש שלא יהיה אכפת להם כל כך ויוכלו לשאת מצב כזה של השפלה ורמיסה.

הדבר השני: שבדורו של משיח ימתח הקב"ה כביכול חבל ארוך מסוף העולם ועד סופו וכל בני ישראל יאחזו בחבל זה, ואז יאחז הקב"ה כביכול בקצהו וינער ויטלטל את החבל עד שיטולטלו כולם באוויר, ולא כולם יוכלו להחזיק מעמד בטלטול כזה ורבים יפלו ארצה. והשוטים יאמר, אם הקב"ה מנער אותנו בודאי רצונו שנרפה מן החבל וצריך לעשות רצון ה' יתברך ועל כן ירפו מן החבל ויפלו גם הם ארצה. והחכמים המעטים יחזיקו בחבל נחלתו בכל כוחם ומאודם ולא ירפו ממנו. וזהו "חבלו של משיח".

הדבר השלישי: שבדורו של משיח יהיה בורות נוראה ובלבול בין טוב ורע. והבירור יהיה באופן הדומה לניפוי הקמח בנפה וכברה, כי כאשר שמים את הקמח בנפה מטלטלים אותה הנה והנה, וכל חלקי הקמח הן הנקי והן הפסולת כולם נחבטים בדפנות הנפה, ואחר כך כל הקמח הנקי העובר בסדקי הנפה נופל לכלי שתחתיה ונחבט שוב בנפילתו, ואילו למעלה נשארת כל הפסולת, והפסולת כשרואה שהקמח הנקי הוא הסולת נפל למטה ונחבט פעם נוספת היא מתגאה עליו לאמור: ראה גודל שפלותך שאתה נפלת למטה ונוספה לך עוד חבטה. אך באותה שעה אין הפסולת יודעת שנשארה למעלה רק לרגע קט כי כעבור רגע יהפכו את הנפה וישליכו את כל הפסולת לאשפה.
כן באופן הזה יהיה הבירור בין טוב לרע בדורו של משיח, שבחילה יטלטלו ויחבטו כולם טובים ורעים כאחד כדרך הניפוי ואז יפלו יראי ה' למטה והרשעים הדומים לפסולת ישארו למעלה וע"ז יתגאו וידרסו וירמסו את יראי ה' ויאמרו להם ראו שנפלתם כל כך למטה ונחבטתם ואנו עומדים מעליכם ורומסים ודורסים עליכם וזה סימן שאנחנו טובים מכם. אך אוי ואבוי לאותם רשעים שאינם יודעים שכל היותם למעלה הוא כדרך הפסולת הנשארת בנפה שהוא ביד המנפה, וכשם שהמנפה בגמרו לנפות משליך את כל הפסולת כי אין לו חפץ בה, כך לאחר הבירור של ימות המשיח יטול ה' יתברך את כל הרשעים שעלו למעלה ורמסו את החרדים על דברו וישליכם מעל פניו כהשליך את הפסולת שבנפה, או אז יתברר להם שהיותם שולטים על החרדים לדבר ה' לא היה לטובתם ולמעלתם אלא אדרבה נהפך להם לרועץ. עכ"ד. ! ! !
(מאסף תורני "צהר" ח"ה תשנ"ט)​
 
לאחרונה פגשתי ברחוב פה במאנשעסטער יצ"ו את ידידי הר"ר פישל טהאלער ני"ו, ונזכרתי שהיה לו סיפור פלאי של הצלת נפשות מכח הנועם אלימלך זי"ע, ובקשתי ממנו לשמוע הפרטים עוד פעם. לאחר שכתבתי השורות הבאות, הראיתי את הדברים לבעל המעשה, לאשר שהכל נכתב מדויק, והרי לפניכם סיפור 'מכלי ראשון'. וכה סיפר:

כ"א אדר ב' תשע"ו. כחתן, הלכתי לאשדוד להזמין ספודיק לקראת החתונה שלי, ואח"כ חשבתי לילך לחוף הים ליהנות ממעשה בראשית. נכנסתי קצת לתוך המים, ופתאום, מערבולת (whirlpool) התחילה לבלוע אותי, ומרגע לרגע נסחפתי יותר ויותר פנימה. לא יודע בדיוק במשך כמה דקות זה היה, אבל היה נראה לי זמן ממושך במצב של סכנת נפשות ממש. קשה לתאר במילים את ההרגשה ופחד המוות שהיה לי באותה שעה. באותו הזמן לא היו אנשים בסביבה לצעוק אליהם לעזרה, אבל כמובן התפללתי מעומקא דליבא לזכות להצלה, ואמנם בדרך נס זכיתי להינצל.

ועכשיו נעבור לצד שני של הסיפור…

אבא שלי היה אז בליז'ענסק בציון הקדוש של הר"ר אלימלך זי"ע, וסיפר לי אחר כך איך פתאום בלי הסבר, התעורר באתערותא דלעילא נפלאה להתפלל בכוונה גדולה לבריאות כל ילדיו – ואני בתוכם, עד כדי שעלה במוחו לתרום לצדקה לע"נ בעל ההילולא הנועם אלימלך סכום עתק של 5000 דולר שיתן לנצרך הראשון שיפגוש. עודו שם במקום ראה את ידידו, העסקן המפורסם הר"ר שלמה שווארץ, האחראי על ה'תומכי שבת' בשם "שובע שבתות", ומסר לו הסכום שנקב לתרום.

כאשר דיברתי עם אבי מורי וחשבנו יחד מתי אירע הנס שלי, ראינו שהיה בדיוק באותה שעה שעמד אצל הציון של הצדיק! לא יאומן כי יסופר גודל כח הצדיקים, אשר במיתתם קרויים חיים, לפעול עוד כמו שפעלו בחיים חיותם עלי אדמות להצלת כלל ישראל ביחד עם הכח של צדקה תציל ממוות.

ועוד לא נגמר הסיפור.

השנה, שזכינו להיומא דהילולא פעמיים, גם ביום כ"א אדר ראשון, ידידי בעל המספר היה נצרך למשכנתא אשר כבר השתדל באופנים שונים ולא עלה בידו להשיגה. ואז חשב לעצמו לערוך סעודת הודיה על הצלתו לפני שש שנים, וסיפר ברבים את המעשה הנ"ל, ואמנם מיד אח"כ הסתדר הכל על הנכון. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל! (הרב חיים נתן היילפרין)
 
סיפר הצדיק המפורסם רבי יששכר בער מראדושיץ זצוק"ל, שבצעירותו הסתופף בצלו של הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זצוק"ל.

פעם אחת כאשר עמד יחד עם חבריו מתלמידי הרבי ר' אלימלך ושוחחו ביניהם, לפתע ראו כמה אנשים גבוהים מאוד מתקרבים במהירות ונכנסים אל ביתו של הרבי. מחמת גובהם הם הוכרחו לכופף את ראשם כאשר נכנסו אל הבית.

מיד בהיכנסם סגר הרבי את הדלת והתלמידים לא הצליחו לראות את פניהם. לאחר שעה יצאו משם במהירות ונעלמו, כשגם הפעם לא הספיקו לראות את פניהם. התנהגות זאת היתה לפלא בעיניהם והם והחליטו לשאול את הרבי לפשר הדבר. זקני התלמידים ניגשו אל הרבי וביקשו שיסביר להם מה היה כאן.

הרבי ענה להם:

"כאשר ראיתי שרוב העולם אינם מצליחים לכוון בתפילתם כמו שצריך בגלל רוב הטרדות, עלה בדעתי לתקן תפילה בנוסח חדש וקצר שיהיה שווה לכל נפש. הרגישו בזה אנשי כנסת הגדולה הקדושים – שכידוע הם תיקנו את התפילות – וביקשו ממני שלא לשנות אפילו תפילה אחת מנוסחם.

"שאלתי אותם אפוא מה לעשות, והם אמרו לי שאתקן תפילה קודם התפילה, וזה יועיל למי שאין ביכולתו לכוון בכוונות הראויות בכל התפילה".

אחרי מעשה זה תיקן הרבי ר' אלימלך את התפילה הידועה הנאמרת קודם התפילה, ובתוכה הבקשה: "ותן בלבנו, שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".

(מתוך שיעורו של הגה"ח רבי בעריש שנייבאלג שליט"א בקו השגחה פרטית)
 
הרב החסיד רבי אנשיל ווקסמאן זצ"ל מחשובי אנשי ירושת"ו (חותנו של הגה"ח ר' וועלויל אייזנבאך זצ"ל) פגש פעם אחת את ידידו רבי יענקל ברנשטיין זצ"ל מנהל תלמוד תורה 'חיי עולם' בירושלים (בנו של זצ"ל) כשפניו עצובות.

שאלו רבי אנשיל: מדוע פניך רעים היום? שח לו רבי יענקל מה שמעיק על לבו, כי בתו חלתה חולי קשה והרופאים אין נותנים לה תקוה, ומזה הוא שבור מאד.

אמר לו רבי אנשיל: מדוע הנך מתמהמה, הלא כ"א אדר היום, ואומרים בשם אחיו הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע עה"פ (תהלים קיט קיז) "סעדני ואושעה", שמסעודת מרעים באה הישועה, אם כן בא ונערוך סעודת הילולא לכבודו של הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע ובודאי תיוושע בעז"ה.

רבי יעקב כבר היה לאחר יאוש ולא אבה לשמוע, אך משהפציר בו רבי אנשיל וחיזקו ועידדו הסכים לדבריו, והלכו תיכף וקנו לחם והערינג (מצב העוני והדחק לא איפשר אז יותר מזה), וקיבצו כמה אנשים לעריכת ה"סעודה", ואיחלוהו כי בזכות הרה"ק הרר"א מליזענסק זי"ע תבוא לה רפואה שלימה בקרוב.

כאשר אך חזר רבי יענקל מבית המדרש הביתה, נכח לראות שבתו מתחזקת אט אט, וכעבור כמה ימים נתרפאה כליל והאריכה ימים בטוב בתוך כלל ישראל. (נעם בקודש)
 
בילדותי שמעתי מפי חסיד נאמן שסיפר לי שהוא היה באותו מעמד: פעם אחת נסע ה'תפארת שלמה' לליז'ענסק להשתטח על קבר ה'נועם אלימלך' זי"ע, ומידי עברו דרך קראקא אמר לאנשי שלומו בזה הלשון: "אם היה כאן המגיד הגה"ק רבי שלמה קלוגער זצ"ל, היה שואל אותי קושיא עצומה – מדוע על קבר ה'נועם אלימלך' אני נוסע, ועל שאר הקברים של הגאונים הקדושים שמנ"כ בקראקא אין אני הולך.

"אבל התירוץ הוא פשוט: שאפילו עצם אחת לא תמצא כאן מגופם, שכן כל העצמות גלגלו לארץ ישראל, ואחד הוא הבעל 'נועם אלימלך' שהתפלל ופעל את זאת שעצמותיו ישארו על מקומם, כדי שיהיה באפשרות לבוא ולהשתטח על קברו".

וסיים בזה"ל: "וגם עתה אם אנו הולכין על קברו, רואין אנו שהוא עומד על קברו ומעוטף בטלית ותפילין ומתפלל עבור כלל ישראל" ('ארץ צבי' הגש"פ להג"ר יוסף הירש רב בטארנא)
 
שח כ"ק אדמו"ר מרחמסטריווקא שליט"א: סיפור ששמע מיהודי שהכיר את בעל המעשה. בעיר לוגאנו היה גר הראחובער רב הגה"צ רבי שלמה זלמן פרידמאן זצ"ל (בנו של הגה"ק בעל ה'לקוטי מהרי"ח' זצ"ל), והיה שם יהודי שבנו סטה מדרך היהדות ונתדרדר עד שהגיע לדיוטא התחתונה רח"ל, וממש לא היה לו שום שייכות עם יהדות, והגיע האב השבור לחלות פני הגה"צ הנ"ל לבקש על בנו שיחזור לכור מחצבתו מקור הקדושה.

והיות שלבנו זה היה כלי רכב, ע"כ ביקש הראחובער רב מהאב שיבקש מבנו שיסיעו ברכבו לליז'ענסק (משווייץ עד הציון של הנוע"א בליז'ענסק אפשר לנסוע ברכב, ואורך הדרך הוא כי"ב שעות), בהבטיחו לו שלא יתערב לו כלל בעניניו בדרכו, ורק יסיעו לשם. כשמוע הבן בקשת הרב הסכים להסיעו לליז'ענסק, וכך הוה, שלא התערב לו כלל בעניניו, ורק כשהגיעו לליז'ענסק ביקשו הראחובער רב: "מכיון שכעת נכנס אני לציון לומר שם כל ספר התהלים, ואיני רוצה להתערב בעסקיך, אך בקשה קטנה לי אליך, שאם אתה כבר נמצא כאן הכנס נא לומר קאפיטל תהלים אחד, ואח"כ תוכל לילך לעניניך".

והסכים הלה לבקשתו ונכנס לציון, וכשהתחיל לומר קאפיטל אחד, נפתח סגור לבו ופרץ בבכיה, ומעין דמעות ניגר מעיניו, ואמר עוד אחד ויותר, עד שחזר בתשובה שלימה ויצא משם בעל תשובה גמור, והוא היום מה'שיינע אידן' בשווייץ.

סיפרתי פעם סיפור זה בליז'ענסק בליל שבת, ואחר הסעודה ניגש אלי יהודי באומרו: הלא סיפרת סיפור מלפני כמה שנים, אני אספר לך מעשה שהיה לפני שנה, שבחור מאמריקה סר מהדרך עד כדי כך שלא רצה לעבוד אצל יהודים, רק אצל גויים, ובקושי פעלו אצלו בתחנונים שלפחות יעבוד אצל יהודים. לפני שנה הגיע הבחור לליז'ענסק, והיום הוא יושב בארץ ישראל על התורה מהיום ועד הלילה בהתמדה כבירה. (מילין קדישין).
 
סיפר כ"ק האדמו"ר מטאלנא–אשדוד שליט"א ששמע מכ"ק הגה"צ גאב"ד מאקאווא שליט"א: היה בחור נכד הרבי ר' אלימלך זי"ע שלמד בישיבה של בחורים שחלשים קצת בתורה ומצות, והבחור הזה היה חלש מאד מאד ברוחניותו מכל הבחינות, עד שכבר החליטו בישיבה שצריכים להרחיקו מן הישיבה כי יכול להזיק לאחרים.

בלילה חלם ראש הישיבה שמישהו מתגלה אליו בחלום ואומר לו: אני הוא הרבי ר' אלימלך, למה אתה רוצה להרחיק את נכדי מהישיבה, אבקש אותך נא לא להרחיקו…

כשהתעורר בבוקר משנתו חשב בתחילה לא להתייחס לחלום, אבל אח"כ חשב שבכ"ז ינסה לראות אולי יש כן דברים בגו, על כן החליט לקרוא להבחור הנ"ל ולשאלו אם יודע משהו מייחוס משפחתו (כי הגיע מבית מודרני שלא הורגלו לדבר מיחוס של בנש"ק). כמובן שלא רצה לשאלו מיד אם הוא נכד הרר"א, רק רצה לשואלו באופן כללי אם יודע על איזה יחוס שמשפחתו משתייכת לשם.

כשהגיע לישיבה שלח לקרוא את הבחור הנ"ל, ושאלו האם יודע הוא משהו מיחוס משפחתו, ומיד ענה: כן, אנחנו מצאצאי הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק. מיד אמר לו ראש הישיבה, שיידע שכבר הסכימו בהנהלת הישיבה להרחיקו מחמת מעשיו, אך זקנו הרבי ר' אלימלך נתגלה אליו בחלום ובקשו שלא ירחיקנו. והבחור נשאר בישיבה וכמובן שהיטיב את מעשיו וגדל בן תורה וירא שמים.

(מתוך גיליון 'דברי תורה' – בעלזא)
 
הימים ימי השבר שאחר חורבן יהדות אירופה ומלחמת העולם השנייה. אט אט מתבהרת התמונה האיומה ומתבהרת ההבנה הבלתי ניתנת לעיכול. ערים בהן שקקו חיים יהודיים תוססים רם רבבות תושבים יהודים, התרוקנו מיושביהן. קהילות מפוארת נכחדו. אדמורי"ם ורבנים קדושים נשרפו באש. בתי עלמין חרבו. ששה מיליוני נשמות צחות, הלכו ונתעלו על קידוש בוראם אוהבם.

היו הניצולים המעטים מנסים לשקם את חייהם יחד עם כל כלל ישראל בכל מקומות מושבותיהם.

אחד הניצולים מגיא המוות וההריגה, עלה לארץ וקבע את מושבו בירושלים. עד מהרה התנער הלה מהיגון העמוק שאפף אותו, ותחתיו התבערה והתלהטה בו הגחלת החסידית כלפני ימי האימים. וביום מן הימים נעשה האיש חרד ודואג עד מאוד מן הסכנה האורבת לבתי העלמין היהודיים בערי אירופה, ובפרט נגעה דאגתו לבים העלמין שבליז'ענסק, שם נמצא ציונו של קודש הקודשים הרבי ר' אלימלך זיע"א.

בהיעדר עין יהודית – חשש החסיד – מי יודע מה עלולים הגויים המקומיים לעולל למקום הנשגב והמקודש.

איש עשייה ובעל מרץ היה החסיד, ועד מהרה גיבש תוכנית, שעיקרה לא פחות מ… העלאת ארונו של הרבי ר' אלימלך לארץ ישראל!

פנה החסיד אל עסקנים ובעלי השפעה, וביקש את עזרתם בהגשמת הרעיון הכביר שהחל לקרום עור וגידים.

הדבר נודע לאדמו"ר רבי איציק'ל מפשעווארסק, שהיה מצאצאי הרבי ר' אלימלך, ועל אתר הביע התנגדות נחרצת לעניין.

נסע מיודענו אל האדמו"ר, שטח לפניו את העובדות ותיאר את הסכנות האורבות לציון.

הרהר הצדיק רגעים מספר, ואמר: "מוכן אני להסיר את התנגדותי, אך זאת בתנאי ששלושה מגדולי הדור יביעו אף הם את הסכמתם". שלושת הצדיקים אליהם שלח ר' איציקל את החסיד, היו: הרה"ק מסאטמער, הגאון מטשעבין, והרבי מגור ה'בית ישראל', זכר צדיקים וקדושים לברכה.

החסיד הבוער לא ידע מנוחה. על אתר קם והחל במסעו. ראשית הגיע לויליאמסבורג שבארצות הברית, למעון הרבי הקדוש רבי יואל מסאטמער זיע"א.

המתין החסיד ניצול המלחמה לתורו, ובהגיע זמנו נכנס אל הרבי ושטח את דבריו. והנה לנגד עיניו קרה לפתע דבר מוזר: עיניו של הרבי נעצמו והוא החל לנמנם.

בלית ברירה יצא האיש מן החדר, בעודו נזהר שלא להקיץ את הרבי ביציאתו. אולם כאשר יצא אותו חסיד מן החדר והבא אחריו נכנס, ניעור הרבי משנתו והמשיך בקבלת הקהל כאילו לא אירע דבר.

בראותו זאת ניסה האיש להיכנס שנית. אך גם הפעם נרדם הרבי למשמע שאלתו ושקע בשינה.

הבין החסיד כי הרבי מבקש להימנע מלשוחח עמו בעניין זה. אולם הוא לא התייאש, ועדיין דבק ברעיון העתקת הקבר. חזר החסיד אפוא לארץ הקודש ופנה לביתו של הגאון מטשעבין, רבי דב בעריש וידנפלד.

למשמע הצעתו נחרד הגאון. "היעלה העל הדעת לטלטל את הגוף הקדוש?!", זעק בחרדה. "אומר לך רק את מה שכתוב בתורה: 'מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו'"…

כעת תלה החסיד את תקוותו בכתובת השלישית – מעונו של ה'בית ישראל' מגור.

בחיל וברעדה ניגש החסיד הנמרץ אל ה'בית ישראל' הקדוש.

עיניו הקדושות והחורדות של הרבי, הקשיבו לשאלתו, ותיכף ומיד באה תשובתו, כדרכו האופיינית – קצר, שנון, ובמילים בודדות:

"גש אל ר' משה אדלר, האזן לסיפורו ותבין כבר את התשובה".

הגאון החסיד רבי משה אדלר, רבה של שכונת 'שיכון הרבנים' בירושלים, היה נצר לשלשלת היוחסים של צדיקי בית לעלוב לדורותיהם, ומלבד את היה מצאצאי הרבי ר' אלימלך. חביב היה רבי משה על ה'בית ישראל', שנהג בו כבוד מופלג ואף הגיע לא פעם לבקרו בביתו.

כשהגיע אליו החסיד עם דברי הרבי, נדרך רבי משה ועל פניו עלתה ארשת של יראת הרוממות.

"סיפור?!", תמה, "מכיר אני סיפורים רבים על הרבי ר' אלימלך, אולם אין בהם משהו שיכול לסייע לך בעניין זה".

שוב אימץ ר' משה את זכרונו, ולא העלה בזכרונו דבר. אך הנה רגע קודם שנפרדו השניים, ניתר הרב ממקומו.

"נזכרתי בסיפור שאירע בעת האחרונה, בימי המלחמה", אמה בנהרה, "מי יודע, אולי לזה התכוון הרבי".

וכך סיפר רבי משה: בעיר העתיקה בירושלים התגורר חסיד גור ישיש, ר' הירש-דוד שמו, זקן מופלג שעוד זכה להיות ה'מלמד דרדקי' של ה'אמרי אמת' מגור בהיותו ילד. על אף שעבר את שנת המאה לחייו, היה עדיין חד כתער ומלא בשמחת חיים, וכדי לסייעו התגורר עמו נכדו החורג, בחור ושמו מאיר פיינשטיין.

יום אחד, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נכנס הנכד מאיר פיינשטיין לכולל שבו שהה ר' הירש-דוד, ובפיו ידיעה מרעישה: העיתון דיווח כי הגרמנים פלשו לליז'ענסק הפולנית, ורבים מיהודי המקום התקבצו ליד קברו של רבי אלימלך, לבקש רחמים.

הנאצים ימ"ש הבחינו בנהירה, וסברו שהיהודים מבקשים להטמין חפצים יקרי ערך בבית העלמין. על אתר פלשו לאוהל הקדוש, ופקדו על היהודים לחפור בקבר, כדי לבדוק מה הסתירו שם. לא הועילו הסברים ותחנונים. באין ברירה עשו היהודים כפי שנצטוו ברתת ובפחד איום.

ואז נתגלה מחזה שהפיל אימה על הכול: גופו הקדוש של הרבי ר' אלימלך נתגלה בשלמותו… וזאת על אף שנסתלק יותר ממאה וחמישים שנה קודם לכן. גם הנאצים הרשעים נבהלו מן המחזה, ומיהרו לכסות את הקבר ולהסתלק מן המקום.

סיפור זה עורר התרגשות עצומה בקרב כל כלל ישראל ובכללם תלמידי החכמים שבאותו כולל. אחד מהם הזכיר מה שמובא בספרים שצדיקים אחרי פטירתם נישאים לארץ ישראל, כשהוא מוסיף ותוהה כיצד זה נתגלה כי גופו הקדוש של רבי אלימלך שוכן עדיין באדמת פולין.

אחר הצהריים, כששב ר' הירש-דוד לכולל, היתה נהרה שפוכה על פניו. הוא החל לשיר ולרקוד, ולפליאת חבריו סיפר: "בביתי נטלתי באקראי ספר, והיה זה 'אביר הרועים' המכיל את תולדות חייו של הרה"ק רבי אברהם מסוכטשוב זיע"א ה'אבני נזר'. והנה הספר נפתח לי בדיוק במקום שבו סופר – כי פעם ישב ה'אבני נזר' עם תלמידיו בסעודת ל"ג בעומר, ואמר כי אף שיש צדיקים שגופם מועתק לאחר פטירתם לארץ ישראל, שונה מהם גופו הקדוש של רבי אלימלך מליז'ענסק, שנותר בחוץ לארץ מפני טעם שמור וכמוס הידוע ליחידים בלבד".

הרב אדלר סיים לספר את סיפורו באוזני האיש, והשניים הנרגשים הבינו היטב למה התכוון הרבי ה'בית ישראל' בדבריו.

עתה היתה בפני החסיד תשובה נחרצת לשלילה, ובכך נגנז לו לעד רעיון העתקת הציון לארץ הקודש.

(מתוך גיליון 'לודמיר', ע"פ ספר 'את אשר חוויתי', מאת א' מרגלית)
 
הרה"ק הרבי ר' אלימלך נולד בשנת תע"ז בפולין לאביו רבי אליעזר ליפמן. נתקרב אל 'המגיד הק' ממעזריטש' ע"י אחיו הרה"ק הרבי ר' זושא מאניפולי.
במשך שמונה שנים נדד במקומות שונים עם אחיו הצדיק ר' זוסיא מאניפולי, כשבדרכם מחזירים הם רבים בתשובה.
ואח"כ התיישב בליז'נסק, שבזכותו הפכה לעיר חסידות מרכזית.
הירבה במעשי צדקה וחסד, ונהג מנהגי פרישות וסיגוף.
וכל צדיקי החסידות בדור שלאחריו בפועלין וגאליציע היו מתלמידיו.
בכ"א אדר בשנת תקמ"ז נתבקש לישיבה של מעלה ומנו"כ בליז'נסק. והמקום הקדוש נעשה לאבן שואבת עד היום הזה. הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זי"ע אמר, כי תפילה על ציונו של הרבי ר' אלימלך סגולה להתעוררות תשובה.
הותיר אחריו ברכה את ספרו הק' "נועם אלימלך" שהוגדר על ידי הרה"ק בעל ה'תניא' זי"ע, ספרם של צדיקים. זי"ע.
גליון מחוברים​
 
הקטע בספה"ק 'נועם אלימלך' - המסוגל לשמירה ולרפואה​
כאשר נסע הגה"צ רבי מנחם ארנסטר ראש ישיבת ויזניץ שליט"א להשתטח על ציון קדשו של הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע בכ"א אדר תשמ"ח, הורה לו חמיו הרה"ק הישועות משה' מויז'ניץ זי"ע ללמוד על יד הציון הק' למען ישועת הכלל והפרט את דברי קדשו של הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע בספרו הק' נועם אלימלך בפרשת בשלח על הפסוק (טו, כו) "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" וזה לשונו הקדוש:
"רש"י ז"ל הקשה בוודאי כאשר לא ישים למה לרפואה. ונראה לפרש, הנה כתיב (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ומקשים למה לא אמר 'אשר בראתי שמים וארץ', שלפי הנראה זה חידוש יותר.
אך נראה דבאמת זה חידוש יותר שהוציאנו מארץ מצרים, דהנה בריאת עולם היה מחמת שהשי"ת ב"ה רצה להיטיב לברואים, ואין הבריאה חידוש נגד השי"ת, כי טבעו להיטיב. אבל יציאת מצרים שהכה השי"ת את המצרים במכות מופלאות וזה נגד טבעית הבורא ב"ה, כי מפי עליון לא תצא הרעה, אך מחמת שזה היה הטבה לישראל מה שהכה את מצרים ועיקר הטובה היה לישראל, עשה השי"ת נגד הטבעית להכות אותם וזה חידוש יותר גדול.
וזהו "כל המחלה לא אשים", אך איך הכה אותם הלא מפי עליון לא תצא הרעה, לזה אמר "כי אני ה' רופאך" ונמצא היה ההכאה הזאת הטבה לישראל, אבל להשים חלילה שום מחלה על ישראל זה בלתי אפשר, כי מה הטבה יבא מזה, וק"ל.
הרה"ק ה'ישועות משה' מויזניץ זי"ע, הורה מאז לרבים שנסעו להשתטח על הציון ללמוד על הציון מאמר זה.
(שרפי קודש עמ' רצד, גליון מחוברים)​
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון