רבי שבתי כהן נולד בפולין לפני כארבע מאות שנה, והיה תלמידו של רבי העשיל מקראקא שנחשב לגדול וגאון הדור. בישיבתו של רבי העשיל למדו כל גדולי ופוסקי הדור: הב"ח, הט"ז ועוד רבים.
בגיל 24 הדהים הש"ך את עולם התורה בחיבורו "שפתי כהן" על
שולחן ערוך יורה דעה. ההיקף והעומק של החיבור היו בממדים שגם רבנים גדולים מזקני הדור לא יכלו לחבר, ושמעו יצא במהירות בכל הארץ. הספר פורסם בשנת ת"ו.
כשנתיים לאחר מכן התחילו הפרעות המפורסמות בשם "פרעות ת"ח-ת"ט", שפגעו אנושות בפולין וביהודיה. הש"ך נמלט מעיר לעיר, ויחד איתו נמלטו הרבה מגדולי התורה.
לפי אחד הסיפורים, בעת הימלטותו אבדה ממנו ביתו אסתר, ביער עבות וחשוך, והוא התנחם עליה, שוודאי לא הצליחה לשרוד את פגעי הטבע והרודפים האכזריים.
אך לאחר כמה שנים, בהתארחו בבית יהודי אחד, ישב בפינתו ולמד. באותו זמן נקראה המשרתת להגיש את האוכל, ולפתע החלה המשרתת לצעוק – היא שומעת את ניגון לימודו של אביה.
התברר שגם היא היתה בטוחה שאביה נאבד ונהרג, והיא מצאה את עצמה נמכרת כמשרתת במשך שלש שנים.
הש"ך התאחד עם בתו, ומצא לה חתן תלמיד חכם כראוי לה.
בעיצומם של ימי הפרעות והצרות חיבר הש"ך ספר בשם "תקפו כהן", והוא ספר אדיר בגאונות ובפלפול. הש"ך חיברו במשך חודש אחד! ועד היום הוא נלמד בכל בתי המדרש והישיבות כשמגיעים לסוגיית ספק ממון.
הש"ך כתב ספר מיוחד בשם "מגילת עיפה", ובו תיאר את כל הצרות שעבר עם ישראל בפרעות ת"ח-ת"ט ובפרעות שאחריהן, שנקראו "מלחמת הריקים".
בנוסף הספיק הש"ך לכתוב גם פירוש לשולחן ערוך חושן משפט, וגם הוא פירוש שנדפס על דף השולחן ערוך לדורות, ונחשב למפרש החשוב ביותר לשולחן ערוך.
כל זאת הספיק הש"ך תוך כדי הצרות והמלחמות, ובזמן כה קצר! הוא נפטר למגינת לב בגיל 42, ונקבר בעיירה הלישוי, שם שימש כרב. בית הכנסת שלו קיים עד היום, והוא משמש כמוזיאון יהודי. (מתוך כתבה אחת)
