תמוז יט' בתמוז רבי אלעזר יהודה פינקל (1 צופה)

[מה ידידות]

יט בתמוז יום הסתלקותו של רבי אלעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר במיר ומייסדה בא"י אשר היום הינה מרכז התורה הגדול בעולם. כאן נעלה מאורחותיו תולדות חייו הנהגותיו של האי גברא רבא. מבין שלל מעלותיו וגדלותו יש לציין את מסירות נפשו לעולם התורה לשם שמים כאשר תמך בישיבות שהיו במצוקה גם במחיר שישיבתו עצמה תהיה בקשיים, הלשם שמים שלו התבטא בכך שהכניס לישיבתו את המשגיח רבי ירוחם אף שידע שבכך הוא 'יאפיל' עליו בישיבה ויהיה הכח המרכזי, אך בלשם שמים שבו לא התייחס אך לכך שהדבר יביא לחיזור ורוממות הישיבה, רבים מאין ספור סיפורים על מסירותו למען כלל עולם התורה, היו מגדולי ישראל שהתבטאו כחי יתכן ולכן זכה שלימים ישיבת מיר תהיה מקום התורה הגדול בעולם כאשר יסודותיה הם לשם שמים צרוף כל השנים.

 

[אחד יחיד]

אמר לי פעם רבי אשר אריאלי שליט"א: כולם תמהים איך זכה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל לכזאת ישיבה, ישיבת מיר, שלומדים בה כמה וכמה אלפי תלמידים, כן ירבו. מה הסוד? אגיד לך מה שאני חושב:

מספרים שכאשר ישיבת מיר הוקמה, למדו בה כמה בחורים טובים, עילויים שהגיעו מ"עץ חיים". אבל הסתנן לשם גם בחור אחד, 'חלבנה', שעשה ביזיונות לישיבה, והתלמידים התביישו ממנו מאד. בכל מקום שאמרו שהם לומדים בישיבת מיר לעגו להם: "אה! אתם לומדים עם ביחד עם הבחור ההוא"… ופניהם חפו. הם ניגשו לרבי אליעזר יהודה ובקשו שיוציא אותו מהישיבה, אך הוא לא הסכים.

הגיעו הדברים לידי כך, שהם כבר לא יכלו לסבול יותר, והם ניגשו, כולם ביחד, לראש הישיבה ואמרו לו: "אנחנו כבר לא מסוגלים לספוג כאלו ביזיונות. או שראש הישיבה יוציא אותו מהישיבה, או שאנחנו נעזוב את הישיבה!".

אמר להם ר' אליעזר יהודה: "אני מבין אתכם היטב, ואני גם מבין היטב את המחיר שאני אשלם על מה שאני עומד לומר לכם, ואף על פי כן אני אומר לכם: תעזבו את הישיבה ואני אישאר אתו לבד"!

לתמיהתם הגדולה, הסביר: "אני לא בונה ישיבה בשבילי. אני בונה ישיבה כי הקב"ה רוצה שאני אבנה ישיבה! אם אתם תלכו – הרי לא תלכו לרחוב, תלכו לישיבות אחרות. אז בִּמְקוֹם שתהיה לר' אליעזר יהודה ישיבה טובה – תהיה למישהו אחר ישיבה טובה. אבל הבחור הזה – אמנם קבלנו אותו בטעות, אבל כעת אם הוא ילך מכאן – הוא ילך לרחוב. הקב"ה רוצה, אפוא, שהוא יישאר כאן. ואני, כאמור, בונה ישיבה בשביל הקב"ה!"

"כך זוכים! משום כך זוכים"! סיים רבי אשר.

(רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א – נאה דורש)

 

[מה ידידות]

דברים שכתב רבי י"י וינברג כל ה'שרידי אש'

 

[אחד יחיד]

בהספד שנשא רבי ישראל אליהו וינטרוב זצ"ל על רבי אהרן קוטלר זצ"ל, הוא הביא שבספר תשובות הגאונים "שערי תשובה" (סימן פד) מובא שרב האי גאון נשאל לפשר הכינוי 'צורבא מדרבנן' שבו מכונה תלמיד חכם, וביאר שהוא מלשון "צרבת השחין" (ויקרא יג, כג) שפירושה שהשחין יוצר חימום והצרבת היא רושם החימום, וכך אצל 'צורבא מדרבנן' חמימות התורה נרשמת בו והתורה צרובה ודבוקה בו.

הוסיף רבי ישראל אלי' וסיפר: רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל למד אצל ה"חפץ חיים" זצ"ל והיו לו כיסופים גדולים מאוד ללמוד אצל בישיבתו של בעל ה"אבני נזר" מסוכוטשוב שהתפרסם בגאונותו ובחריפותו. לימים הוא מימש את רצונו, עבר לישיבתו של ה"אבני נזר" למשך חצי שנה, ואז שב בחזרה לראדין.

"מה למדת אצל ה'אבני נזר'?" שאלוהו כאשר חזר.

השיב רבי אליעזר יהודה: "לא למדתי שם סברות מיוחדות, אלא מהי חדוא דשמעתתא. אי אפשר לתאר עד כמה הייתה גדולה התפרצות השמחה והחדווה על כל סברה אמיתית שנאמרה שם!"

לימים זכה רבי אליעזר יהודה להקים את ישיבת מיר בירושלים, מבצר התורה הגדול ביותר בארץ ישראל, ומאז ועד ימינו הגאונים הגדולים ביותר בירושלים לומדים בה והיא מרכזם של האריות שבחבורה. אהבת התורה והחדוא דשמעתתא שרכש אצל ה"אבני נזר" בסוכוטשוב שימשו המנוע להקמת הישיבה והתוו את דרכה כדרך חיים.

 

[אחד יחיד]

האהבה שרכש לכל בן תורה היתה גדולה ועצומה, גם אם לא נמנה על תלמידי ואברכי הישיבה, והוא נהג לשלם על כל חידוש טוב שהשמיעו בפניו. מסופר שפעם הגיע אליו אחד מתלמידיו בערב יום טוב עם סכום כסף גדול מאד שאסף בחוץ לארץ. היה זה בעת שמצבה הכלכלי של הישיבה היה בכי רע והכסף היה בבחינת קרש הצלה.

באותה שעה נכנסו למעונו של רבי אליעזר יהודה שני אברכים חסידי תולדות אהרן והשמיעו בפניו מערכה עסיסית באחת הסוגיות הש"ס. רבי אליעזר יהודה נהנה מדבריהם, ופנה אליהם: "כמה כסף חסר לכם לחג?"

האברכים, שהיו בעלי משפחות מרובות ילדים, נקבו בסכום גדול.

הוציא רבי אליעזר יהודה את הסכום מהכסף שהובא לו זה עתה ונתנו להם.

כאשר יצאו מהבית, פנה אליו התלמיד בטרוניא: "רב'ה, אני לא מבין אותך! אני מתאמץ לאסוף כסף באמריקה משום שהישיבה נמצאת בפשיטת רגל, ואתה נותן סכום כה גדול לאברכים שכלל אינם מהישיבה?"

גער בו רבי אליעזר יהודה: "זה מה שלימדתי אותך? לתורה אין כתובת! תפקידנו לעודד לומדי תורה, ואין זה משנה אם הם לומדים במיר, בתולדות אהרון או בפורת יוסף!"

כך נראית אהבה תורה ללא מצרים!

 

[אחד יחיד]

רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, אחיינו של רבי אליעזר יהודה, היה ילד אמריקאי. דודו רבי אליעזר יהודה משך אותו לישיבת מיר בירושלים, ומאז נשאר לשקוד באהלה של תורה כל ימי חייו.

בהיותו בישיבה התגורר רבי נתן צבי בבית דודו, והוא סיפר שמעולם לא ראה אותו ישן. כאשר חזר מהישיבה, ישב רבי אליעזר יהודה ולמד, וגם כשקם משנתו, כבר היה רבי אליעזר יהודה יושב על משמרתו והוגה בתורה.

באחד הימים, התעורר הנער נתן צבי השכם בבוקר, ובמקום לחזור לישון, החליט לשכב במיטה אך להישאר ער, וכך לעקוב אחר מעשי דודו הגדול. ואז הוא ראה מחזה מופלא: רבי אליעזר יהודה ניגש למדף בו היו מונחים כרכי הש"ס, עבר כרך כרך ונשק אותו. לאחר שסיים, פרס רבי אליעזר יהודה את ידיו, חיבק את כל הש"ס, ואמר: 'ש"ס יקר! הייתי חפץ ללמוד את כולך עכשיו, אך מה אעשה ואני אוחז במסכת יבמות!' לאחר מכן הוא הוציא את מסכת יבמות, פתח והתחיל ללמוד.

מחזה נורא הוד זה, הוא שנתן לנער נתן צבי את הכח להישאר בעולמה של תורה. הוא נדבק באהבת התורה של דודו, ויתר על עתיד מזהיר בעולם הספורט ושקע בלימוד יומם וליל, ולבסוף התמנה לראש הישיבה.

 

[אחד יחיד]

בשנותיה הראשונות של ישיבת מיר בארץ הקודש, הגיע באחד הימים נשיא המדינה לבקר בהיכל הישיבה. ביקור זה היה אמור להועיל לישיבה מבחינה כלכלית, ולשמש כמנוף להתפתחותה ושגשוגה. לכן ניאות ראש הישיבה, מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, לקבלו בגינוני כבוד כפי שמתאים ומקובל להעניק לאישי ציבור ועסקנים.

סערה גדולה פרצה בעקבות הביקור. אחדים מבני הישיבה – בעיקר אלו שנמנו על בני הישוב הישן, אשר חרטו על דגלם את שיטת ההתבדלות המוחלטת – התקוממו נוראות, ובעקבות כך היו כמה אברכים ובחורים שעזבו את הישיבה בהפגנתיות. אחד מהם היה הרב הצדיק רבי מנחם הכהן פישר זצ"ל.

סיפר לי אחד מבניו של רבי מנחם, כי כשהיה עדיין ילד צעיר, כמה חודשים לאחר שנטש אביו את הישיבה, הוא הסתובב בבנין ישיבת מיר, ורבי אליעזר יהודה פגש בו ושאלו: "לך קוראים פישר? אתה בנו של רבי מנחם?", הילד השיב בחיוב לשתי השאלות, ורבי אליעזר יהודה הגיב ואמר: "אביך הוא ירא שמים גדול!".

הילד השתומם מהדיבורים החיוביים שדיבר על אביו, ושאל את רבי אליעזר יהודה: "כיצד ראש הישיבה אומר כן? הרי אבי עזב את הישיבה לא מכבר, עם נימה של ביקורת כביכול על הנהגת הישיבה?"

רבי אליעזר יהודה השיב בפליאה: "מה השייכות. מסתמא אתה יודע כי אצלי מסתובבים הרבה בני תורה ותלמידי-חכמים, ולא כולם רואים איתי עין בעין כל דבר וענין. למרות כן אני מכבד ומוקיר את כולם, את כל הסוגים והמינים. כל מי שעמל ויגע בתורה ומחדש חידושים ובא להשמיע אותם באוזני, אני משתדל לתמוך בו כלכלית".

"כך גם מה שעשה אביך שנטש את הישיבה", הפטיר רבי אליעזר יהודה, "הוא עשה זאת רק משום שהיה סבור כי כך הוא רצון השם. אמנם אני מבין אחרת ממנו, אבל אין לי ספק כי הוא עשה זאת מתוך יראת שמים, ולכן אני מעריך אותו".

עוד ציין לי בנו של רבי מנחם, כי על אף שאביו עזב את הישיבה עם ביקורת מסויימת על התנהלותה, המשיך רבי אליעזר יהודה לשלוח לו משכורת מידי חודש בחודשו, באמצעות גיסו הגאון הצדיק רבי דב סוקולובסקי זצ"ל, ראש ישיבת 'תורה ויראה', כדי שלא תמוט רגלו ויוכל להמשיך לשקוד על תלמודו הלאה מאין מפריע. כי ידע שנהג כפי שנהג מטהרת נפש ויראת שמים, ולכן הוא ראוי לכל הערכה!

 

[אחד יחיד]

המושכל הראשון של הגאון רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל בכל מה שנוגע לעול הנהגת הישיבה היה אחריות וכובד ראש. כל דבר שפעל ועשה, קטן כגדול היה מתוך מחשבה רבה. שום דבר לא פסק כלאחר יד. בכל דבר הכריע רק לאחר מחשבה מעמיקה, מתוך הרגשת האחריות של הנהגת ממלכת התורה של ישיבת מיר.

באותן שנים היה מרבה להיוועץ עם רבו, הגאון רבי חיים קמיל זצ"ל, שהיה מנחה אותו בעניינים רבים ומסר לו מסורות רבות בדרכי הישיבה, כפי שקיבל מרבו הגרא"י פינקל זצ"ל. במקרים רבים התייעץ עם מרן הגרא"מ שך זצ"ל, אשר הכרעות רבות בענייני הישיבה והנהגתה נפסקו על שולחנו. בני ביתו של הגרא"מ שך סיפרו שלמרות שמרן הכירו והעריכו מאוד עוד קודם לכן, התפעל מאד מהנהגתו, הליכותיו, יראת השמים והערלכקייט שראה בכל דרכיו, ועל כולם ממסירות הנפש להרים את קרן התורה. כל אימת שהיה רבינו נכנס אליו היה הגרא"מ שך קם לכבודו, וכשיצא היה אומר לבני הבית: "למה הוא מטריח את עצמו אלי? אני אבוא אליו".

בעניין מסוים שלגביו התלבט, זכה לקבל תשובה בחלום מהגאון רבי אליעזר יהודה פינקל עצמו. רבינו התלבט באותם הימים, האם עליו לבטל מתלמודו ולנדוד לחוץ לארץ בעצמו, או שדי לו להשתדל בתחומי ארץ ישראל ולהסתמך על כך שבחו"ל תיעשה מלאכתו בידי אחרים. הוא התייעץ בעניין זה עם רבו הגר"ח קמיל. הגר"ח התלבט, והציע שיסעו יחדיו לבני ברק לשאול את דעת תורתו של יבדלחט"א שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א כדת מה לעשות.

בבוקר התקשר הגר"ח קמיל לרבינו ואמר לו שאינו צריך לצאת לבני ברק, שכן הלילה הופיע בחלומו הגאון רבי אליעזר יהודה זצ"ל ושאל אותו: "מדוע אתה מעכב את רבי נתן צבי מלצאת לחו"ל לצורך קיום הישיבה?" רבי חיים ראה בכך פסק ברור של הגרא"י, שעל רבינו לנסוע לחו"ל לגייס כספים כדי להרים את קרנה של תורה.

כשנשאל פעם הגר"ח אם הסיפור נכון, אמר שכן. והוסיף, שלא היתה זו הפעם היחידה שהגרא"י הופיע בחלומו בקשר להנהגת הישיבה בראשות רבינו.

על מקרה נוסף, סיפר חתנו של הגר"ח רבי דוב סלומון זצ"ל. היה זה בתקופה שהישיבה היתה שרויה במצב כלכלי קשה. רבינו סבר שעליו לנסוע לחוץ לארץ לקיים את חובת ההשתדלות, אלא שמצב בריאותו באותם ימים היה קשה, והיו שניסו להניאו מנסיעה זו. כדרכו, התייעץ עם הגר"ח קמיל זצ"ל והוא הורה לו לנסוע. אחד מבני המשפחה שדאג לשלומו, התקשר להגר"ח ושאלו אם ידוע לו מצב בריאותו המדויק של רבינו.

השיב רבי חיים: "יתכן שאתם צודקים, אלא שהגרא"י עצמו בא אלי בחלום והורה לי שיסע. אגב אורחא, באותה פעם שב רבינו עם סכום גדול מאוד, עד כדי כך שהיה צד לרכוש בסכום זה מבנה גדול בסביבות הישיבה".

 

[אחד יחיד]

אל ראש ישיבת מיר, הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, הגיע מידע על בחור מסוים מהישיבה שנהג שלא כהוגן בענין של בין אדם לחבירו, והוא החליט שעליו להוכיח את הבחור ולהעמידו במקומו. רבי נתן צבי ביקש מראש הישיבה, דודי הגאון רבי אריה פינקל זצ"ל, ומיבדל לחיים טובים המשגיח הרב הכסטר, לשבת יחד עימו בשעה שישוחח עם אותו בחור.

הבחור הגיע, וכבר כשראה את שני ראשי הישיבה ואת המשגיח התחיל לחשוש ולרעוד. ומה אתם חושבים אמר לו רבי נתן צבי? גער בו? צעק עליו? לא. הוא פנה אל הבחור ואמר לו: "אני רק רוצה לספר לך סיפור" –

לפני הרבה שנים, כשלמדתי בישיבת מיר, ביקש דודי ראש הישיבה, הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, מהגאון רבי חיים קמיל זצ"ל שישים את עינו עלי. ואכן, נהפכתי לתלמידו המובהק של רבי חיים. הוא היה מורי ורבי לכל ענין, וכל דבר עשיתי על פי הוראותיו.

פעם אחת הייתי צריך לטפל באיזה ענין שהתעורר, ואכן עשיתי זאת על הצד הטוב, וכדרכי לאחר התיעצות עם רבי חיים. אבל, למתבונן מבחוץ נראה היה ממה שעשיתי שבמהלך הענינים נפגע בחור אחד, שהיה מעורב בסיפור.

למחרת, עוד לפני תפילת שחרית, קורא לי ראש הישיבה רבי אליעזר יהודה כשפניו חמורות, ואומר לי: "שמעתי עליך שעשית דבר חמור של פגיעה בבין אדם לחבירו!" התנצלתי ואמרתי: "כל מה שעשיתי היה על פי ההוראות של מורי ורבי". נחה דעתו של ראש הישיבה, ויצאנו להתפלל.

וכאן פנה רבי נתן צבי אל הבחור ושאל אותו: "מה אתה חושב, שלרבי אליעזר יהודה לא היה מה לעשות לפני התפילה חוץ מלברר את הענין הזה? היה לו משום מה זמן פנוי באותו בוקר?… אלא שהענין של פגיעה בעניינים של בין אדם לחבירו טעון טיפול דחוף עד כדי כך שלא נותן לדחותו עד לאחר תפילת שחרית, ולפני שהוא בירר את הענין הזה, הוא לא יכל אפילו לגשת להתפלל!".

הבחור התרגש עד מאוד. אז הוכיחו רבי נתן צבי בנועם: "אז מה יהיה איתנו?"…

רבי נתן צבי סיים את דבריו ולא הוסיף מילה. הבחור הוריד את ראשו במבוכה, כשהוא מבוייש נוראות להיות מוכח כך לפני שלושה תלמידי חכמים.

הבחור יצא מהחדר, ובאותו רגע פרץ רבי אריה פינקל בבכי מצמרר. "אוי לנו", אמר בדמעות, "כשהקדוש ברוך-הוא יבוא להוכיח אותנו, אלו בזיונות יהיו לנו!… הוא לא יגיד כלום, הוא רק יספר לנו סיפור דברים, הוא יראה לנו את מעשנו מול העינים, כיצד נוכל לעמוד בפניו?!"…

 

[אבא ביתך]

דברים שכתב רבי י"י וינברג כל ה'שרידי אש'

לחץ כדי לכווץ...

הריני מוסר כאן ידיעה נוראה ועצומה מה שהעיד לי נאמנה הרב הישיש ר' צבי אלימלך נויגרשל שליט"א (שנשא את ביתו היתומה של רבי שאול וינגורט, תלמיד ה'שרידי אש' שהחזיקו והחיה אותו בעיר מונטריי בשנים אחר המלחמה, עד שנפטר על פניו בצורה טרגית), דבר ששמע מרבו רבי יחזקאל סרנא זצ"ל.
כולם מכירים את העובדה שבלוויית השרידי אש הגיע ר' חצקל ממיטת חוליו והפנה את ההלויה להר המנוחות לקבר שהיה מוכן לו בעצמו (ולא לסנהדריה), והטעם הידוע שבא להראות שהוא היה 'משלנו'.
אבל לא כך הסביר רבי יחזקאל עצמו לתלמידו הרב נויגרשל! הוא הסביר כך: הכרתי את הרב וינברג בשנות צעירותו, וידעתי היטב שהוא היה בטבעו אדם בודד עד מאוד, אמנם זאת ידעתי, שאדם אחד הצליח לבקוע את החומות והפך לידיד נפש שלו, והאחד הזה הוא רבי אליעזר יהודה (פינקל), לכן רציתי שיקבר סמוך למקום מנוחתו של חברו היחיד!

 

[מה ידידות]

מה היה כתוב במכתבים ששלח הסבא מסלבודקה לבנו רבי אלעזר יהודה בהיותו בחור?

 

[מה ידידות]

שאלה ששאל רבי אלעזר יהודה את הרב מבריסק: