ילד חייב בברכת משנה הבריות?

[קטלא קניא]

הלכתי עם ילדי הקטן לגן החיות, והוא ראה לראשונה בחייו קוף, עליו מברכים ברכת "משנה הבריות".
הסתפקתי. הרי הילד אינו מחויב אלא מדין חינוך בלבד, שיהא מורגל לכשיגדל.
אך ברכת משנה הבריות לא אומרים אלא בפעם הראשונה שרואים את הבריה המשונה.
נמצא, שבפעם הבאה, לכשיגדל ויראה שוב קוף כבר לא יהיה חייב בברכת "משנה הבריות".
אם כן, אין הוא מחויב מצד חינוך לומר את הברכה. הלא כך?
מה דעת כבודכם?

 

[מעיינות]

הלכתי עם ילדי הקטן לגן החיות, והוא ראה לראשונה בחייו קוף, עליו מברכים ברכת "משנה הבריות".
הסתפקתי. הרי הילד אינו מחויב אלא מדין חינוך בלבד, שיהא מורגל לכשיגדל.
אך ברכת משנה הבריות לא אומרים אלא בפעם הראשונה שרואים את הבריה המשונה.
נמצא, שבפעם הבאה, לכשיגדל ויראה שוב קוף כבר לא יהיה חייב בברכת "משנה הבריות".
אם כן, אין הוא מחויב מצד חינוך לומר את הברכה. הלא כך?
מה דעת כבודכם?

יש להסתפק בקטן שמקיים מצוות האם חשיב שקיים מצווה,
דהרי זה ודאי ששוטה שקיים מצווה, לא עשה ולא כלום ולא נחשיבו שקיים מצווה, שהרי זה כמתעסק בעלמא שהרי אין בו דעת כלל. ולכאו' ה"ה בקטן,
ומעתה י"ל דאף שבירך בקטנותו מצד שחינכו אותו לכך, לא הפסיד כלום ולא כלום, ויתחייב שוב בגדלותו לברך.

 

[דוד רוטנברג]

יש להסתפק בקטן שמקיים מצוות האם חשיב שקיים מצווה,

אם המצווה מוטלת על אביו אולי אתה צודק, אבל אם על הילד מהיכי תיתי?

 

[קטלא קניא]

ויתחייב שוב בגדלותו לברך

@מעיינות למעשה אתה אומר שאני יכול לברך ברכת משנה הבריות?
כי תמיד אני מבכה את העובדה שבילדותי ראיתי קופים ופילים ולא ברכתי, כי לא אמרו לי לברך, ועתה אני כבר לא יכול לברך כיון שכבר ראיתי בחיי.

 

[שוחר דעת]

יש להסתפק בקטן שמקיים מצוות האם חשיב שקיים מצווה,
דהרי זה ודאי ששוטה שקיים מצווה, לא עשה ולא כלום ולא נחשיבו שקיים מצווה, שהרי זה כמתעסק בעלמא שהרי אין בו דעת כלל. ולכאו' ה"ה בקטן,
ומעתה י"ל דאף שבירך בקטנותו מצד שחינכו אותו לכך, לא הפסיד כלום ולא כלום, ויתחייב שוב בגדלותו לברך.

גם אם כן, במקרה דנן יל"ד שאף בגדלות אינו חייב כיוון שמ"מ עיניו ראו במציאות, ואינו יכול לומר בגדלותו שלא ראה מעולם. אא"כ נאמר שראיית קטן שאין לו דעת ג"כ אינה ראיה גמורה, ואז כשרואה בגדלותו זו היא ראיה חדשה.

 

[הצעיר שבחבורה]

אא"כ נאמר שראיית קטן שאין לו דעת ג"כ אינה ראיה גמורה, ואז כשרואה בגדלותו זו היא ראיה חדשה.

לא מסתבר לומר כן, וזיל בתר טעמא.

 

[אחד יחיד]

לא מסתבר לומר כן

אפשר לומר, שברכת משנה הבריות ענינה הוא שכשאנו רואים פלאי בריאתו של הקב"ה אנו צריכים לברך.
ועל כן, קטן שרואה - אע"פ שראייתו היא ראיה גמורה, מכל מקום אין בו דעת להבין מראיה זו את גדולתו יתברך.
ולכן לגבי הברכה נחשב כמי שלא ראה.
ורק כשרואה שוב בגדלותו, ואז יש בו דעת להבין הענין, אז צריך לברך.
כ"ז כתבתי לענ"ד, וצ"ע לדינא.

 

[הצעיר שבחבורה]

ועל כן, קטן שרואה - אע"פ שראייתו היא ראיה גמורה, מכל מקום אין בו דעת להבין מראיה זו את גדולתו יתברך.

אבל, הרי לא תליא בידיעתו את גדולת הבורא, אלא בהתפעלותו מהראיה

וז"ל השו"ע "ואינו מברך אלא פעם ראשונה, שהשינוי עליו גדול מאד".

 

[אחד יחיד]

וז"ל השו"ע "ואינו מברך אלא פעם ראשונה, שהשינוי עליו גדול מאד".

אכן, אך אין די בהתפעלות מעצם השינוי, אלא שיבין ששינוי זה מראה את עוצם גדולת הקב"ה, וזה לא שייכא בקטן.
דאי לא תימא הכי, מה רווח יש בזה שמברך.
ושוב, זה רק לענ"ד - ויתכן שטעות בידי.

 

[הצעיר שבחבורה]

אך אין די בהתפעלות מעצם השינוי,

אף אם אין די, אך כל שראה בקטנותו, הרי כשגדל כבר אין השינוי גדול עליו מאוד, שכבר ראהו.

 

[אחד יחיד]

אף אם אין די, אך כל שראה בקטנותו, הרי כשגדל כבר אין השינוי גדול עליו מאוד, שכבר ראהו.

אפשר לומר שעדיין נחשב אז שהשינוי עליו גדול מאד, מפני שאז מכיר ומבין בפעם הראשונה בחייו שהשינוי מראה את גדולתו יתברך, ולכן לגבי הברכה זה נחשב כראיה ראשונה.
וצ"ע לדינא וכנ"ל.