ישיבת קול תורה (2 צופים)

[ידיד נאמן]

ישיבת קול תורה היא ישיבה חרדית-ליטאית השוכנת בשכונת בית וגן בירושלים. הישיבה נוסדה בידי רבי יחיאל מיכל שלזינגר ורבי ברוך קונשטט. כיום עומדים בראשה בנו של הרב שלזינגר, הרב משה יהודה ונכדו הרב שלמה, הישיבה מורכבת מישיבה גדולה, ישיבה קטנה וכולל אברכים.

תולדות הישיבה

בניין ישיבת קול תורה לצעירים בשכונת בית וגן בירושלים
ישיבת "קול תורה" נוסדה בירושלים בשנת ה'תרצ"ט (1939) על ידי רבנים יוצאי גרמניה - הרב יחיאל מיכל שלזינגר, יליד המבורג (ששימש קודם לכן כמורה הוראה ור"מ בפרנקפורט) והרב ברוך קונשטט אב"ד וראש ישיבה בעיר פולדה עבור נוער שעלה ממערב אירופה[1]. הישיבה הוקמה בעקבות אירועי "ליל הבדולח", עבור יוצאי גרמניה שעלו לארץ ישראל. הישיבה לא הושפעה מהגותו של הרש"ר הירש ומאסכולת "תורה עם דרך ארץ", שאותה ייסד, אלא התנהלה על פי דרך הלימוד הליטאית. בשנותיה הראשונות, הורשו תלמידים ממשפחות יוצאי גרמניה ללמוד להשלמת בגרויות, במקביל ללימודיהם בישיבה, זאת במטרה למנוע מהם ללכת לתיכונים. הישיבה התייחדה בכך ששפת הלימוד הייתה עברית (ולא יידיש) ושחלק מסדרי הלימוד הקבועים בה היו שיעורי תנ"ך. שמה של הישיבה ניתן לה על ידי הרבנית מטל שלזינגר, רעייתו של ראש הישיבה, שאמרה כי "קול לימוד התורה של בעלה ערב לה יותר מכל התענוגות הגשמיים שהותירה אחריה בגרמניה".[2] יהודי ירושלים בני היישוב הישן, שלא הורגלו לסוג זה של ישיבות, נהגו לכנותה בעוקצנות: "קולטורה", שמשמעותה תרבות בלועזית.

חבר הרבנים של הישיבה כלל את: הרב יונה מרצבך רב העיר דרמשטאדט, הרב יוסף יהודה ריינר, יוצא הונגריה, והרב חיים יוסף יעקובוביץ[3] ששימש כר"מ בישיבת פרנקפורט יחד עם הרב שלזינגר, ועלה ארצה בתרצ"ד[4]. בשנתה הראשונה למדו בישיבה כ-50 תלמידים[5].

בין השנים ה'תש"ו-ה'תש"ח, קלטה הישיבה נערים ניצולי השואה, בעיקר יוצאי גרמניה, טרנסילבניה והונגריה, אך גם ממדינות אחרות במזרח אירופה, שהגיעו ארצה כמעפילים או במסגרת עליית הנוער.

בחלוף השנים השתנה הקו הלימודי בישיבה והיא הפכה לישיבה ליטאית לכל דבר, ובה לימודים במתכונת דומה לישיבת חברון וישיבת פוניבז'. למרות זאת נשמרו בה מסורות מסוימות האופייניות ליהודים יוצאי גרמניה. כמו כן, עד לסוף שנות ה-70 היו בישיבה הקטנה והגדולה יחד רק שש כיתות (ללא קיבוץ), ובהמשך פנו הבחורים לישיבות אחרות, כשהתלמידים שהיו ממוצא ליטאי עברו בעיקר לפוניבז' וחברון, ואילו התלמידים ממוצא חסידי עברו לישיבת טשיבין.

בשנת ה'תש"ט נפטר ראש הישיבה הרב שלזינגר. את ראשות הישיבה קיבל הרב שלמה זלמן אוירבך, תפקיד שבו שימש במשך 46 שנה (לצידם של הרב ברוך קונשטט ובהמשך בנו הרב אלחנן קונשטט). תפקיד זה כלל את מסירת השיעור לשתי הכיתות הגבוהות (ה'1 וה'2) ובחינה חודשית לכל כיתה. עם פטירתו של הרב אוירבך בשנת ה'תשנ"ה (1995), עברה ראשות הישיבה לבנו של ראש הישיבה הראשון, הרב משה יהודה שלזינגר. בשנת ה'תשע"ז (2017) מונה בנו, הרב שלמה שלזינגר לכהן לצדו בראשות הישיבה[6].

בתפקיד משגיח בישיבה הגדולה שימש הרב גדליה אייזמן החל משנת ה'תש"ד (חמש שנים לאחר קום הישיבה). בשנות השמונים הפסיק הרב אייזמן את שיחותיו, ואת מקומו ממלא הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, חתנו של הרב אוירבך, המוסר שתי שיחות בשבוע ו"ועדים". לצד הרב אייזמן כיהן הרב גבריאל לרר. במשך 20 שנה היה הרב שלמה וולבה מוסר שיחה שבועית בישיבה, במוצאי שבת. בישיבה מכהנים אנשי צוות בני עדות המזרח.

הנהלת הישיבה מנהלת מעקב ובקרה אחר תפקוד הבחורים, ע"י הפעלת משגיחים קטנים לכל שיעור, ונחשבת לבעלת משטר ישיבתי קלאסי.

המנהל הכלכלי של הישיבה בשנותיה הראשונות היה הרב זאב לנג שאף היה נוסע לאסוף כספים עבור ביסוס הישיבה. בהשתדלותו גם נבנו בית המדרש ובניני הפנימיה (בין היתר בזכות תרומתם של האחים שטרן שיצאה לפועל בהשתדלותו). אחריו ניהל את את הישיבה הרב אלחנן משה קונשטט (בנו של רבי ברוך קונשטט) ששימש גם כר"מ בישיבה וגם הוא המשיך את הרחבת הישיבה. לאחר מכן, בין השנים ה'תשמ"ט-ה'תשע"א מנהל הישיבה היה בנימין ליבסקינד. כיום משמש בתפקיד ישראל ברלין בנו של הרב מנחם צבי ברלין.

בנייני הישיבה
בתחילה השתכנה הישיבה בבית הכנסת שבשכונת משכנות הסמוכה לשכונת מחנה יהודה. אחר כך עברה הישיבה לשכונת שערי חסד כשהפנימייה וחדר האוכל שוכנו במבנה המכונה "בית סבא" ברחוב המלך ג'ורג' 47. עם ההכרזה על הקמת אזור ביטחון ב' בפברואר 1947 פונה בית סבא, ובהשתדלות הרב הרצוג אצל הבישוף האנגליקני של ירושלים השתכנה הפנימייה באופן זמני באגף של ירושלים קולג' לבנות ברחוב אוסישקין[7], שבהמשך היה למשכנו של בית הספר אוולינה דה רוטשילד. הישיבה המשיכה בלימודים סדירים במהלך מלחמת העצמאות ולמדו בה באותה עת כ-120 תלמידים[8].

בשנת ה'תשי"ז עברה הישיבה למשכן קבע בשכונת בית וגן[9], מבנה שתוכנן על ידי האדריכל יוסף שנברגר. בעקבות הגידול במספר התלמידים הפך לאחר כחמש שנים המבנה הראשון לשמש כפנימייה לתלמידים, ובצמוד לו נבנו שני בתי מדרש לישיבה הקטנה ולישיבה הגדולה.

בשנים 2000–2003 (תש"ס-תשס"ג) בנתה הישיבה אגף לימוד חדש וביצעה שינויים במבנים הקיימים[10], בשנת 2020 נבנתה קומה נוספת בישיבה.


בית המדרש, 2007
בישיבה הגדולה לומדים כארבע מאות וחמישים תלמידים[11]. לצדה פועלים גם ישיבה קטנה שבה כשלוש מאות תלמידים, מחלקה לתלמידים מחו"ל וכולל אברכים.

מנהגים מיוחדים בישיבה
למרות היות הישיבה כיום ישיבה ליטאית מובהקת, היא ממשיכה לשמר מנהגים וניגונים ייחודיים, בהם מנהגים "יקים" שהנהיגו מקימיה ואינם מקובלים בישיבות ליטאיות אחרות. מנהגים אלה כוללים למשל:

שירת הפיוט "יגדל" בימים טובים ובימים נוראים בסוף התפילות בניגון בנוסח פרנקפורט.
שירת "אנעים זמירות" לאחר תפילת מוסף בשבת בבוקר.
החנוכייה מוצבת בקדמת בית המדרש על יד ארון הקודש כמנהג פרנקפורט (ולא כדעת המשנה ברורה, שיש להעמידה סמוך לכותל).
אמירת פרקי אבות בקיץ וברכי נפשי אחר מנחה של שבת.
אמירת ויתן לך בתפילות ערבית של מוצאי שבת.
בעבר היו שרים באחת ההקפות בצהרי שמחת תורה, את המילים "מחיה מתים אתה... משיב הרוח ומוריד הגשם" תשעים פעם.
לא פותחים את ארון הקודש באמירת תפילת אבינו מלכנו, וסליחת 'שמע קולנו'.
רבני הישיבה
בהווה

רבני הישיבה, 2005
ראשי הישיבה:

הרב משה יהודה שלזינגר (משנת תשנ"ה)
הרב שלמה שלזינגר (משנת תשע"ז)
משגיח:

הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי (משנת תשמ"ב)
רמי"ם:

הרב בן ציון בורודיאנסקי - חתנו של רבי יחיאל מיכל שלזינגר
הרב רפאל צבי וולפין - חתנו של הרב משה יהודה שלזינגר
הרב אליעזר יחיאל קונשטט, בנו של רבי אלחנן משה קונשטט
הרב אהרן קונשטט, בנו של רבי אלחנן משה קונשטט
הרב אברהם מאיר שטיינפלד
הרב יצחק דב שכטר
הרב מיכאל וינקלר
הרב יהודה אורלנסקי, חתנו של רבי שלום פוברסקי
הרב יעקב שטיינהוז (תלמידי חו"ל)
בעבר
מייסדי הישיבה:

רבי יחיאל מיכל שלזינגר (תרצ"ט-תש"ט)
רבי ברוך קונשטט (תרצ"ט-תשכ"ז)
רבי יונה מרצבך (תרצ"ט-)
רבי חיים יוסף יעקובוביץ (תרצ"ט-תשט"ז)
ראשי הישיבה:

רבי שלמה זלמן אוירבך (תש"ט-תשנ"ה)
רבי אלחנן משה קונשטט (תשכ"ז-תשנ"ה)
משגיח:

רבי גדליה אייזמן (תש"ד-תשמ"ב)
רמי"ם:

רבי משה שמואל שפירא (תש"ו-תש"ח)
רבי אלכסנדר דינקל (תשי"ט-תשמ"ד)
רבי אברהם ארלנגר
רבי שמעון משה דיסקין (-תשנ"ט)
רבי שמואל אוירבך (תשל"ז-)
רבי שלום פוברסקי - (תשמ"ב-תשפ"א)
הרב יהודה עדס (-תשל"ז)
רבי ברוך ויסבקר (-תשמ"א)
רבי דוד הקשר (תש"ל-תשנ"ז)
הרב ברוך שמואל דויטש (תשמ"א-תשע"ח)
הרב גבריאל בולק (תלמידי חו"ל)
הרב יצחק לורינץ (בנו של שלמה לורינץ)

בוגרי הישיבה

מצבת הרב שלמה זלמן אוירבך עליה נכתב: "העמיד תלמידים הרבה בישיבת קול תורה"
לקול תורה אלפי בוגרים בישראל ובקהילות היהודיות בעולם. במהלך השנים הוקמו בבני ברק ובמודיעין עילית בתי כנסת המיועדים לבוגרי הישיבה, שבהם מתקיימים מנהגי וניגוני התפילות כמנהג הישיבה. מעת לעת מגיעים אליהם רבני הישיבה למסור שיעורים ושיחות מוסר.