טבת י"ט בטבת הכתב סופר - רבי אברהם שמואל בנימין סופר בן רבנו החת"ם סופר

[שירת העשבים]

רבי אברהם שמואל בנימין סופר - הכתב סופר י"ט בטבת תרל"ב, היה בנו של החת"ם סופר ויורשו כרבה של פרשבורג וראש ישיבת פרשבורג. נודע בכינויו "הכתב סופר" על שם חיבוריו.

 

[אחד יחיד]

סיפור מדהים ומפעים התרחש בזמן ה'כתב סופר' זצ"ל שכיהן כרב בפרשבורג לאחר הסתלקות אביו ה'חתם סופר' זצ"ל, וכך ארע הסיפור:

באחד מבתי העסק היהודים שרת גוי ערל אחד, שהיה אדם נבזה רע מעללים.

יום אחד ראה המשרת את שר העיר מתהלך ברחובות העיר לעניני עסקיו. הצליח בערמומיות לשלוף את ארנקו התפוח של השר ולברוח. כשקלט המושל את שהתחולל עימו, כך לאור יום מבלי ששם ליבו לכלום, חמתו בערה בו. חוצפה שכזו לא העלה על דעתו שעלולה לקרות עימו, הוא לא היה מסוגל לעכל פגיעה שכזו וציוה על המשטרה לתפוס את הגנב בכל מחיר.

חיש מהר יצאה הפקודה, ושוטרים התפרסו על פני כל העיר בחיפוש מדוקדק אחר הגנב – עד שימצא!!

כשקלט הגוי הרשע שמצבו בכי רע ואין לאן לברוח, החליט כדרכם של גויים שונאי ישראל, לחלץ עצמו מצרתו על גבו של היהודי בעל הבית שלו. כך – חשב לעצמו – אתפטר משתי צרות גם יחד: גם מן הארנק הבוער הזה, שהמחזיק בו מובל הישר אל הגרדום, וגם מן היהודון הזה המעביד אותי קשות.

הלך אפוא הגוי והטמין את הארנק במקום סתר בביתו של מעבידו היהודי, ואכן לא חלפו מספר ימים והגיעה פלוגת שוטרים שעברו מבית לבית בחיפוש אחר הארנק האבוד. לאחר בדיקה קפדנית נמצאה הגניבה בביתו של היהודי המופתע והנדהם, שידיו נאסרו תיכף ומיד בשלשלאות של ברזל.

הוא בכה במר נפשו על חפותו, אך כמובן שבכיו לא הועיל לו כלום, אם הגניבה נמצאה בביתך, הרי אתה הוא הגנב, פסק מפקד הפלוגה! היהודי הובהל מיד בבושת פנים אל בית הסוהר, ודינו נחרץ במשפט מהיר למוות בתליה על הגרדום בכיכר העיר, למען ישמעו וייראו!

משהגיעה השמועה לאזני ה'כתב סופר' נחרד והזדעזע על הרצון להרוג איש ישר וכשר שכזה, בעל משפחה, על לא עוול בכפו, ונכנס מיד בעבי הקורה כשהוא מפעיל את כל קשריו, ושולח את טובי העסקנים לנסות למשוך בחוטים הנכונים, אך ללא הועיל. גם מעטפות עם שוחד משומנות היטב נשלחו לכל מי שהיה צד כלשהוא שיוכל לעזור, אבל חמתו של המושל כה בערה בו שלא היה ניתן להרגיעו.

משראה ה'כתב סופר' שבפרשבורג נסגרו כל השערים בפניו, קם ונסע אל עיר הבירה בודפסט. בשתדלנות מיגעת ומפרכת בכל דרך אפשרית נפגש עם שרי המלוכה מהדרגים הגבוהים ביותר, וניסה לשכנעם כי היהודי חף מפשע, אולם שר העיר לא היה מוכן לשמוע דבר. הוא שם על כך את כל כבודו, ונלחם כאריה על ביצוע גזר הדין רח"ל.

כשנוכח ה'כתב סופר' שהמצב בכי רע וששתדלנותו וטרחתו אינם מועילים מאומה, חזר לפרשבורג, והגיע לביתו שבור ורצוץ באישון לילה האחרון שלפני ביצוע גזר הדין. כל גויי העיר המתינו בציפיה דרוכה למחרת בבוקר, עת יתאספו יחדיו בכיכר העיר, לחזות בעונש הכבד המוטל על היהודי הנבזה שהעז להתעסק עם ארנקו של מושל העיר.

בשעה מאוחרת מאד בלילה, הניח ה'כתב סופר' את ראשו הקדוש על יצועו, כשהוא לאה ויגע מכל עמל וטרחת הימים האחרונים, כשכולו אפוף דאגה רבה וצער נורא על גורלו המר של איש ישראל כשר וישר מבני קהילתו החשובה. עשתונותיו נבוכו: מה עוד ניתן לנסות לעשות להצלתו של האיש שעוד לא ניסינו?

מתוך מחשבות ודאגות שכאלו נפלה עליו תרדמה, והנה מגיע אליו בחלום הלילה, אביו הקדוש מרן ה'חתם סופר' זי"ע, והנה רואה הוא את פני אביו זועפות עליו.

הוא רעד ופחד מפני אביו הקדוש שהתקרב אליו בפנים קשות. 'היתכן?' זעק ה'חתם סופר' על בנו מנהמת ליבו, 'יהודי חף מפשע צועד אל מותו, משאיר אחריו אישה וילדים חלילה, ואתה שוכב על מיטתך, ואינך פועל להצלתו?'

ה'כתב סופר' נבהל לשמע תוכחת אביו הקדוש, והחל בוכה בכי נורא: 'הלא כל אשר ביכולתי עשיתי, ואף מעבר למה שיכלתי. לא חסכתי בשום טרחה, יגיעה ועמל כדי להצילו. וכי ישנה איזו דרך נוספת שעדין לא ניסיתי?' שאל הכתב סופר כשכולו רוטט מבכי.

'יש ויש', ענה לו אביו ה'חתם סופר' בנחרצות, 'מדוע אינך מתפלל? דאווענענן! דאווענענן! בלילה שכזה לא ישנים!' פסק ה'חתם סופר'.

ה'כתב סופר' קם תכף ומיד ממיטתו בגבורה ובהתלהבות וקרא למשמשו, כשהוא מצוה עליו לגשת תכף ומיד אל ראשי הקהל שיעוררו את כל יהודי העיר, אנשים נשים וטף, ללא יוצא מן הכלל, ועל אף השעה המשונה שבאמצע הלילה, יתאספו כולם אל היכל בית הכנסת המרכזי לתפילות וזעקות להצלת נפש מישראל.

ה'כתב סופר' ניגש לבימה, הרים קול זעקה ואמר: 'ניסינו כוחנו בכל הדרכים והאמצעים האפשריים, אך נראה שהכל סגור ומסוגר בעדנו, אבל אצל הקב"ה אף פעם לא סגור, שערי דמעות לא ננעלו!'

למותר לציין את התפילות והבכיות שהיו באותו הלילה בבית הכנסת, כשבשמים מצטרף אליהם ה'חתם סופר'.

וא-ל כביר לא ימאס תפילת רבים.

אכן נקרעה הגזירה, ולמחרת בעת שהלכו לבצע את גזר הדין, החליט השופט לחקור את המשרת הגוי שבבית היהודי, והלה שלא התכונן לחקירה נשבר מיד והודה, וכך העלה המשרת לגרדום, והיהודי ניצל ושב לביתו.

אכן, תפילה אמיתית לא שבה ריקם.

(אוחילה לא-ל)

 

[אחד יחיד]

מטבע מקורי של מחצית השקל מזמן בית שני, היה ברשותו של הכתב סופר, אותו קיבל במתנה מידיד קרוב. פעם אחת השתתף הכתב סופר בחתונה, והביא עמו את המטבע, כדי להראותו לקהל המשתתפים. המטבע עבר מיד ליד, וכולם התפעלו מן המראה הנדיר, מטבע אמיתי של מחצית השקל!

הכתב סופר קווה, כי לאחר שיסיים הקהל לראות את המטבע – הוא ישוב אליו, אך לא כך היה. המטבע נעלם בין הקהל ולא חזר אל בעליו. חיפשו את המטבע בכל מקום אפשרי, שאלו כל אחד אולי בטעות נשארה אצלו המטבע, אך התעלומה רק גברה, המטבע נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. ככל שחלף הזמן, התעורר החשד שמאן דהוא חמד את המטבע המיוחד, והחליט לגנבו ולהשאירו אצלו. בתחילה, ניסו לדחוק את המחשבה הזו, וכי איך יתכן הדבר לצער כך את הכתב סופר ולגנוב ממנו את המטבע שכל כך ייקר? שום פתרון לא נמצא באופק.

קם הכתב סופר ואמר לקהל: 'מורי ורבותי! הרי המטבע היה כאן, כולכם ראיתם, ועכשיו הוא איננו! מה אפשר לעשות? יש רק דרך אחת לפנינו, לנעול את כל דלתות האולם וכולם יתבקשו לרוקן את מה שבכיסם, אני אהיה הראשון שאעשה כן – אמר הכתב סופר – ואני מבקש שאף אדם לא ייעלב, אדם הוא אדם, ויתכן כי בטעות, תוך כדי התבוננות – הכניס את המטבע לכיסו ושכח אותו שם, ולכן, לאחר שאני ארוקן את כיסיי, יעשו כך כולם…'

הקהל הסכים פה אחד לבקשת הכתב סופר, אלא שאז קם אחד מן הרבנים שנכחו בחתונה, [יש המעידים כי היה זה הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל], וביקש מהכתב סופר שבינתיים לא יעשו את הבדיקה הזו, וידחו את החיפוש בכיסים בחצי שעה.

הכתב סופר הסכים לבקשתו של הרב הצדיק, הוא בוודאי רצה להימנע מן הבדיקה המביכה הזו. כעבור חצי שעה, ביקש שוב אותו רב לדחות את החיפוש בזמן מה, הדבר היה לפלא בעיני כולם, ואף העלה חשדות כי הרב יודע דבר מה בקשר למטבע, ומשום מה אינו רוצה לגלותו לכתב סופר, אך משום כבודו של הרב, נאות הכתב סופר לבקשתו ודחה את החיפוש בעוד רבע שעה.

כעבור כעשר דקות, נכנס לפתע אחד המלצרים ולתדהמת המשתתפים הביא עמו את המטבע, וסיפר כי מצא אותו בתוך האשפה….

שמחתם של הכתב סופר ושל כל המשתתפים במציאת המטבע היתה גדולה מאוד, אך יחד עם זאת גדלה פליאתם, לשם מה ביקש הרב להמתין עם החיפוש? ומה הועילו לו דקות אלו כדי למצוא את המטבע בפח האשפה? אין זה כי אם מופת שיצא תחת ידיו של הרב – חשבו כולם.

הרב פתח את דבריו לעומת הנוכחים, והסביר: "אין זה מופת ואף לא פלא", תוך כדי דבריו הוא הוציא מכיסו מטבע של מחצית השקל, בדיוק כמו אותו מטבע שהיה לכתב סופר, אף הוא אמיתי ומקורי.

"הביטו", המשיך הרב את דבריו, "אף לי יש מטבע כזה בדיוק, וגם אני הבאתי את המטבע לחתונה כדי להראותו לכולם, אך מיד כשראיתי שהכתב סופר מראה את המטבע, החלטתי שלא אראה את שלי, כדי לא למעט משמחתו ומהתרגשותו של הכתב סופר על המטבע הנדיר שיש ברשותו. תארו לכם – זעק הרב – אם החיפוש היה נערך והמטבע היה נמצא בכיסי, ודאי לא הייתם מאמינים לי כי המטבע הזה הוא שלי ואינו של הכתב סופר, איזה חילול ה' נורא היה מתחולל כאן?! לכן ביקשתי מעט זמן כדי להתפלל לה' 'אל תביאני לידי בזיון', וכשראיתי שעבר הזמן ולא התקבלה תפילתי, לא התייאשתי וביקשתי דחיה נוספת כדי שאוכל להמשיך ולהתפלל, וחזקה על תפילה שאינה שבה ריקם, והנה נמצא המטבע בפח האשפה…"

מוסר השכל גדול נלמד מספור זה, לעולם אסור לחשוד באף אדם, ק"ו אם הוא צדיק וישר דרך, גם כאשר הדבר נראה ברור מעל לכל ספק כי החשד הוא נכון. (הרב ישראל ליוש)

 

[אחד יחיד]

מעשה נורא, המלמד על קדושתו וגדולתו של רבן של ישראל, מרן החתם סופר זיע"א, סיפר בנו הגדול, הוא ה'כתב סופר'.

בילדותו, חלה ה'כתב סופר', ואחרי שהבריא ממחלתו שנטה ממנה כמעט למות רח"ל. זאת, לאחר שאביו הגדול אמר, שהוא הצליח ופעל להחיותו עוד יובל שנים…

ואף על פי כן, היה הילד עדיין חלש, ועל כן מיטתו היתה מונחת בחדר תורתו ותלמודו של מרן החתם סופר שישגיח עליו בעת שינתו.

באחד הלילות, התעורר הכתב סופר, והנה הוא רואה שפניו של אביו הוארו בשמחה ומבהיקים באופן מיוחד, תהה הנער למראה, ופנה לאביו לשאול אותו מה פשר אור שעלה על פניו.

רבינו החתם סופר, ניסה בענותנותו להתחמק ולענות דברים אחרים, אולם הילד שהיה סקרן, אמר כי אם אביו לא יאמר לו, או אז הוא ירד מהמיטה…

חשש האב לבריאותו של הנער, בגלל חולשתו הרבה, לא יכול היה לסרב להפצרותיו, ואמר לו כי בשעת חצות ליל, מתחלפים המשמרות בשמים, וכששמע החתם סופר את קול שירתם וזמרתם של שרפי מעלה באימה ובנעימה, הביא לו הדבר שמחה וגילה. והוא סיים בברכה לבנו שאף הוא כשיגדל יזכה גם הוא לשמוע את השירה! (הרב ישראל ארלנגר)