- הודעות
- 4,715
- תודות
- 17,132
- נקודות
- 895
אורו של רבינו זרח בליובאוויטש ביום י"ב בתמוז תר"מ, כבן יחיד לאביו הרה"ק רבי שלום דובער [הרש"ב] זיע"א.
התחנך אצל מלמדים שונים, אך עיקר חינוכו קיבל מפי אביו. בהיותו בן אחת עשרה, נעצר בפעם הראשונה בימי חייו, אחר שיצא להגן על יהודי שהותקף בידי השוטר המקומי על לא עוול בכפו.
בגיל חמש עשרה נתמנה על ידי אביו לשמש כמזכירו הפרטי, כשהוא מטיל עליו משימות רבות למען הכלל. בהגיעו לפרקו, היה לחתן רבי אברהם שניאורסון, נכדו של הרה"ק הצמח צדק זיע"א. אחר נישואיו התמסר ביתר שאת בפעולותיו הרבות עבור הכלל, ברוחניות ובגשמיות.
בשנת תר"פ נסתלק אביו לבית עולמו ורבינו נקרא למלא את מקומו, היו אלו ימים קשים ליהדות, ימיו הראשונים של המשטר הקומוניסטי ברוסיה, אשר רדף באותה עת ביתר שאת כל מושג הקשור ליהדות ולתורה.
רבינו שקע עצמו בעבודת הכלל במסירות נפש, ולא הביט על התנאים הקשים ששררו אז ברוסיה ועל הרדיפות שרדפוהו הרשעים, דאג שמוסדות התורה שיסד אביו יוסיפו להתקיים, כשנאסר ללמד תורה לילדי ישראל, פעל לאסוף ילדים במרתפים ובעליות גג שילמדו תורה במחתרת.
שבעה פעמים נאסר בימי חייו, הפעם השביעית היתה הארוכה והמפורסמת ביותר, גם בבית הכלא הראה אז אומץ לב, דרש שיביאו לו את טליתו ותפליו, וכאשר לא נתמלאה בקשתו, הכריז שלא יטעם מאומה עד שיתנו לו להניח תפילין. גם כשנקרא לחקירה השיב שלא יענה לשאלות אלא אם תינתן לו האפשרות להתפלל בטלית ותפלין, והוא אכן ניצח, הרשעים הביאו לו תפיליו בעל כרחם.
הקומוניסטים זממו להורגו רח"ל, אך בזכות תפילות חסידיו בכל רחבי העולם, והתערבות בין לאומית למענו שיצרה פרסום רב וגל מחאות בכל רחבי העולם, שוחרר מידיהם בחיים.
אחר ששוחרר עבר בשנת תרפ"ח לריגה שבליטא, ומשם בשנת תרצ"ד לוורשה, ממנה פרש רשת ישיבות ברחבי פולין, לאחר שהנאצים נכנסו לפולין, נמלט בשנת ת"ש בניסים לארצות הברית וקבע בה מושבו, בכל מקום בו שהה, הקים חדרים ישיבות ומקוואות, נפטר בניו יורק בהיותו בן שבעים. (המאירים לארץ, גדולי הדורות גליון מחוברים).
התחנך אצל מלמדים שונים, אך עיקר חינוכו קיבל מפי אביו. בהיותו בן אחת עשרה, נעצר בפעם הראשונה בימי חייו, אחר שיצא להגן על יהודי שהותקף בידי השוטר המקומי על לא עוול בכפו.
בגיל חמש עשרה נתמנה על ידי אביו לשמש כמזכירו הפרטי, כשהוא מטיל עליו משימות רבות למען הכלל. בהגיעו לפרקו, היה לחתן רבי אברהם שניאורסון, נכדו של הרה"ק הצמח צדק זיע"א. אחר נישואיו התמסר ביתר שאת בפעולותיו הרבות עבור הכלל, ברוחניות ובגשמיות.
בשנת תר"פ נסתלק אביו לבית עולמו ורבינו נקרא למלא את מקומו, היו אלו ימים קשים ליהדות, ימיו הראשונים של המשטר הקומוניסטי ברוסיה, אשר רדף באותה עת ביתר שאת כל מושג הקשור ליהדות ולתורה.
רבינו שקע עצמו בעבודת הכלל במסירות נפש, ולא הביט על התנאים הקשים ששררו אז ברוסיה ועל הרדיפות שרדפוהו הרשעים, דאג שמוסדות התורה שיסד אביו יוסיפו להתקיים, כשנאסר ללמד תורה לילדי ישראל, פעל לאסוף ילדים במרתפים ובעליות גג שילמדו תורה במחתרת.
שבעה פעמים נאסר בימי חייו, הפעם השביעית היתה הארוכה והמפורסמת ביותר, גם בבית הכלא הראה אז אומץ לב, דרש שיביאו לו את טליתו ותפליו, וכאשר לא נתמלאה בקשתו, הכריז שלא יטעם מאומה עד שיתנו לו להניח תפילין. גם כשנקרא לחקירה השיב שלא יענה לשאלות אלא אם תינתן לו האפשרות להתפלל בטלית ותפלין, והוא אכן ניצח, הרשעים הביאו לו תפיליו בעל כרחם.
הקומוניסטים זממו להורגו רח"ל, אך בזכות תפילות חסידיו בכל רחבי העולם, והתערבות בין לאומית למענו שיצרה פרסום רב וגל מחאות בכל רחבי העולם, שוחרר מידיהם בחיים.
אחר ששוחרר עבר בשנת תרפ"ח לריגה שבליטא, ומשם בשנת תרצ"ד לוורשה, ממנה פרש רשת ישיבות ברחבי פולין, לאחר שהנאצים נכנסו לפולין, נמלט בשנת ת"ש בניסים לארצות הברית וקבע בה מושבו, בכל מקום בו שהה, הקים חדרים ישיבות ומקוואות, נפטר בניו יורק בהיותו בן שבעים. (המאירים לארץ, גדולי הדורות גליון מחוברים).
נערך לאחרונה: