ראש השנה כי אתה אלקים אמת - דברי השפ"א שדין של ראש השנה נמשך מהאמת (2 צופים)

[אבא ביתך]

דברי השפ"א שהדין נמשך מהאמת, כי מציאותו אמת ורק המעשים השייכים לעבודתו הם אמת.​

א. כ' בשפת אמת סוכות תרל"ו ד"ה בראשונה:
ואיתא על ג' דברים העולם קיים אמת דין ושלום כו'. והם ראש השנה ויוכ"פ וסוכות. כי ר"ה המשפט מצד שהקב"ה נותן בו חיים לכל הנבראים. וה' אלקים אמת וממילא מתעורר המשפט של כל אחד איך לקבל השייך לו באמת. לכן אומרים בר"ה ודברך אמת כי מצד זה בא המשפט בר"ה. אבל עיקר הדין ביוכ"פ. ושלום הוא בסוכות כדכתיב פורס סוכת שלום. ועל ג' ימים טובים אלו מתקיים כל השנה:

ביאור הדברים לקוצר השגתי, עולה בקנה אחד עם דרך הרמח"ל במאמה"ח, שבחינת הדין של ר"ה הוא מצד מה שהשי"ת עומד כמלך בעולמו ובוחן כאו"א לדעת אם הוא מבני היכלא השייכים לענין מלכותו, ומכח זה קוצב לכאו"א את חלקו השייך לתפקידו. והנה מציאות השי"ת בעולמו היא האמת היחיד, אמת מלכנו אפס זולתו, וכל הנמצאים משמים ומארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו, וע"כ אמת השי"ת לעולם, והשייך לאמיתתו יש לו קיום ומה שאינו שייך לשם הריהו אפס ואכזב.
ובר"ה יום הכסא, נוטל השי"ת נפה גדולה ומכניס לתוכה את כל רגעי השנה של כל יחיד, וכל מה שאינו אמת נופל ומתנפה, ונותרים רק רגעי האמת ובזאת אנו נבחנים. וע"כ עיקר עבודת היום לקבוע בדעתנו מלכותו עלינו ולהתחנן על גילוי כבודו לעיני כל חי, וכולי האי ואולי נזכה שיקבע מחשבת המלכות בלבנו לעמוד ולשרת לפניו ביתר זאת ועוז בשנה הבעל"ט.

ולאור זה מה מפליא דקדוק לשון הרמב"ם הל' תשובה ג,ד ברמזי השופר:
אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה.

וזה כל ענין העבודה שלא לשכוח את אמיתתו של עולם, ולכוון כל מעשינו מול ההכרה הזו.

​

אותם הדברים ממש נמסרו מאדמו"ר מקוצק​

ב. ואחר ראותי דברי השפ"א הנ"ל, בבא יום ר"ה איקלע לידי גליון 'נר לשלחן שבת', וימצא כתוב:
האדמו"ר הזקן מסוכוטשוב הגיד בשם חמיו האדמו"ר מקוצק בזה הלשון: "בראש השנה מבררים על ידי המשפט מה הוא "אמת" שבאדם!"
וציין מקורו: ארץ צבי תורה רי"ח.

ספר ארץ צבי הוא להגאון רבי צבי אריה פרומער זצ"ל מיח"ל הנודע בכינויו הקאז'יגלאבער, ומצאתיו (ובמהדורה זו הוא בעמ' רכ"ב) וז"ל:
ואדמו"ר הזקן מסוכטשוב זצ"ל הגיד בשם חמיו הרה"ק מקוצק זצ"ל בזה"ל: "ר"ה משפט מען אויס וואס וואהר איז" [בר"ה מבררים במשפט מה אמיתי], עכלה"ק. ועי"ש באורך. (התפעלתי מזה שהשי"ת זימן לידי מימרא זו בשעה שהדברים כבר קיבלו איזה ציור בדעתי ממה שהתעוררתי מדברי השפ"א, ובאופן זה התקבלו אצלי הדברים ברושם גדול, אשר בלי העיון המקדים הייתי רואה את הדבר בדרך העברה בלי שום התפעלות. וגם זה מדרכי תמים דעים הרוצה להצדיק בריותיו.)
​

משל נמרץ לחיי אמת ממעשה באדמו"ר מוהר"ש מליובאוויטש​

ג. סיפר לי חסיד חב"ד, שבימי אדמו"ר מוהר"ש היה חסיד שהיה טרוד הרבה בין הסוחרים ולובש כמותם, וכשהיה בא לליובאוויטש היה מתלבש בחסידות.
פ"א אמר לעצמו, את מי אני מרמה, וכי דובר שקרים אני? והגיע לליובאוויטש בבגדי המסחר שלו.
כשנכנס אל הרבי נשאל על שינוי ההופעה, וענה שאינו רוצה לעשות שקר בנפשו.
נענה הרבי ואמר: אוי! מעולם סבור הייתי שמלבושיך הם מלבושי היהדות שלך, וכשאתה הולך בין הסוחרים, שם אתה עושה שקר בנפשך, וכעת אתה בא לומר שההיפך הוא הנכון?...
וזה משל נמרץ מאוד לבירור נקודת האמת.​

 

[שירת העשבים]

" אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דלמא כיון דמפקיד דינא דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי אי הכי דצבור נמי דצבור נפישא זכותיה אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא כיון דאיכא צבורא דקא מצלו לא קא מדחי והא אמרת שלש ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה איפוך ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך תורה דכתיב בה אמת דכתיב (משלי כג, כג) אמת קנה ואל תמכור אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין דין דלא כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין:" ( גמ' ע"ז ד')
ומדברי הגמ' כאן רואים ש"אמת" גורם לדין, ודין זה יותר קשה מדין רגיל.
ואי"ז סתירה למתבאר, כי יתכן שעיקר הדין הוא ביוה"כ, אך בר"ה הוא יותר קשה.