סיפורי חיזוק כל גניחה ויללה היא בחשבון מדוקדק (2 צופים)

[געגועים]

אבא ז"ל אמר פעם שבעידן השואה האיומה [או אחרי השואה איני זוכר] כשהלבבות צמאו לדברי נוחם וחיזוק באמונת אומן בהבורא יתברך שמו, נשא אז רבי אייזיק שר זיע"א שמוע'ס שהרהיב את כל השומעים, ויהי דבריו לטל של תחיה, בבחינת ותעל שכבת הטל ותכס את כל המחנה.

ואלו דבריו ז"ל: יעויין תוס' ר"ה ל"ג ב' שהביאו בשם הערוך שהמאה קולות שאנו תוקעים בשופר בראש השנה הם כנגר מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא עי"ש, ולכאורה צריך להתבונן האם לא מצאו רמז יותר נאה למאה קולות, אלא מזו העכו"ם אימיה דסיסרא?

אולם לאחר העיון למתבונן היטב נראה שרמז עמוק מאוד רמוז בזה, והוא, מנא לן הא מילתא דאימיה דסיסרא גנחה מאה פעיות, אולי תשעים אולי מאה ועשר, מי גילה לן סוד זה?

אבל התירוץ בזה הוא, שחז"ל הקדושים קבלו או בקבלה או ברוח קדשם, שמאה פעיות בדוקא, לא תשעים ותשע ולא מאה ואחת, אלא בדיוק מאה גנחה ויללה אימיה דסיסרא, פירוש הדברים שעמד מלאך וספר את הגניחות שבהן צריכה להתייסר אימיה דסיסרא, וספר, אחת, שתים, שלש, ארבע, חמש, לא! מן השמים נגזר מאה בדיוק, ואם כן ממשיך המלאך וסופר עשר, עשרים, שלושים, עדיין לא נגמרה הקצבה, חמישים, ששים, שבעים, כל גניחה ויללה היא בחשבון מדוקדק, תשעים, תשעים ואחת, ושתים, תשעים ותשע, לא, מאה! עד כאן!! גניחה אחת יתירה לא גנחה, יותר לא נגזר! בכזה מדה וחשבון והשגחה פרטית גנחה ויללה אימא דסיסרא, עד שחז"ל הקדושים ידעו שמאה במספר לא פחות ולא יותר פעיא אימא דסיסרא.

וכאן המשיך רבי אייזיק ואמר, כן! כאימא דסיסרא שפעיא מאה פעיות, כן אנחנו תוקעים במאה קולות בשופר הקדוש בראש השנה.

והרמז, לתפילה וללימוד.

לתפילה, אנו מבקשים מהקב"ה ואומרים אם עכו"ם זו כאימא דסיסרא מאה פעיותיה היתה בכזה מדת חשבון ועומק הדקדוק, על אחת כמה וכמה להבדיל אנו בני אברהם יצחק ויעקב כלל ישראל עבדיך, זכור רחמנא ויעלו לפניך הגניחות והיללות והדם והדמעות של ששת מיליון אחינו בני ישראל לפניך לטובה.

וללימוד, ללמד לעצמנו חיזוק באמונה בהשגחה פרטית באדון הכל היה הוה ויהיה אם בעכו"ם כאימא דסיסרא כך, אנו על אחת כמה וכמה. עכ"ל.

ידידי, אם היית שומע זאת מאבא ז"ל, היית בוכה ובוכה, אבל עכשיו חבל על דאבדין ולא משתכחין.
​

[פנינים ואגרות תורת זאב לרבי זאב דוב צ'צ'יק ז"ל עמ' מ"ג]​