שבט כ' שבט - יומא דהילולא הגאון חכם רבי עובדיה הדאיה זצ"ל בעל שו"ת ישכיל עבדי

[התורה]

הגאון רבי עובדיה הדאיה נולד ביום כ"ז בטבת תר"ן בעיר חלאב שבסוריה (ארם צובא), לאביו חכם שלום הדאיה. כשהיה כבן חמש, זכה לעלות עם משפחתו לארץ ישראל ולהתיישב בירושלים. את תחילת לימודו עשה בתלמוד תורה 'דורש ציון', ובהמשך התעלה בתורה אצל חכמי ירושלים המפורסמים: חכם שלום בוחבוט, חכם יצחק אלפיה וחכם יצחק שרים, וזכה ללמוד רבות גם מאביו הגדול.
בבחרותו הצטרף לישיבת המקובלים 'בית אל' שבין חומות העיר העתיקה, שם העמיק בתורת הנסתר. רבי עובדיה לא רק למד אלא גם הרביץ תורה לאחרים; הוא כיהן כר"מ בישיבת 'פורת יוסף' ומסר שיעורים קבועים בשכונת 'אהל משה'. בשנת תרצ"ט נקרא לכהן כדיין בפתח תקווה, ובתקופת מגוריו שם שימש למעשה כסמכות הרוחנית העליונה של העיר. בשנת תשי"א חזר לירושלים עם מינויו לחבר בית הדין הגדול.
אחד המפעלים החשובים של חייו היה שיקומה של ישיבת המקובלים 'בית אל', שנהרסה במלחמת השחרור. רבי עובדיה פעל לחידוש הישיבה והקימה מחדש בשכונת 'יגיע כפיים' שבמערב העיר. הוא הותיר אחריו אוצרות רוחניים עצומים בכתב, ובראשם שו"ת 'ישכיל עבדי' בשמונה כרכים, 'דעה והשכל' בענייני קבלה, 'עבד המלך' על הרמב"ם וספרי דרוש וחידושים נוספים.
רבי עובדיה נסתלק לבית עולמו בשבת פרשת יתרו, כ' בשבט תשכ"ט, ונטמן בהר המנוחות בירושלים, כשהוא מותיר אחריו דורות של תלמידים וספרי הלכה המלווים את עולם התורה עד היום.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

גודל שבח פירות ארץ ישראל​

כתב בשו"ת ישכיל עבדי, כי הדבר ברור שפירות ישראל יש להם עדיפות מצד קדושתן, שהם גדלו בקדושה וטהרה, שהרי אויר ארץ העמים ועפרו טמא כידוע, וא"כ כשגדל הפרי בעפר ואויר ארץ העמים הרי גדל בטומאה, לא כן אויר ארץ ישראל ועפרה הוא טהור וקדוש, והרי מצינו בגמ' דכתובות רבי מנשק כיפי דעכו, ר"ח בר גמדא מגנדר בעפרא שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחונינו, ובמד"ר פ' מסעי נאמר חביבה עלי ארץ ישראל יותר מכל, וכן מוציאין מנוה יפה של חו"ל לנוה רעה של א"י, ומכיון שכ"כ גדלה מעלתה וקדושתה, הרי ודאי עלינו להקדימה בכל מיני ענינים, דוגמת מה שמצינו בכהן, שמכיון שהבדילן הקב"ה בקדושתן משאר שבטים מצווים אנו להקדימן לכל דבר שבקדושה. ואם עפר הדומם הוא חביב כ"כ, מכ"ש הצומח המעולה והדומם, בודאי שעלינו לחבבו משאר צומח שבחו"ל הגדל בטומאת העמים, ודבר זה פשוט וברור לכל.
(שו"ת ישכיל עבדי - ח"ו או"ח סי' כ"א אות ג, גליון מחוברים)​

 

[התורה]

רבי עובדיה הדאיה – המכלול

www.hamichlol.org.il

א. עובדיה נולד בחג החנוכה (כ"ז כסלו) תר"נ (1889), בעיר חאלב שבסוריה. אביו רבי שלום הדאיה היה דיין ומקובל ידוע,בן למשפחת רבנים שמוצאה מארם צובא. אימו הרבנית שרה. סבו, אבי אביו היה רבי משה חיים וסבו מצד אימו היה רבי יצחק לבטון,ראש ישיבת אר"צ רבה.

ב. כשהיה עובדיה בן חמש, החליטה משפחתו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בירושלים. החל ללמוד בתלמוד תורה "דורש ציון", בהמשך למד בישיבות "חסד אברהם ו"תפארת ירושלים". בלומדו בישיבות שמו לב רבותיו על התמדתו בלימוד התורה וידעו כי הנער נועד לגדולות.

ג. אביו שהבחין בשקדנותו של בנו עובדיה, שכר את שירותיו של המקובל הידוע רבי שלום בוחבוט כדי שילמד את בנו סודות הקבלה. בהמשך למד אצל רבי יצחק אלפייה ואצל המקובל חכם ששון בכר משה פרסיאדו בעל "שמן ששון". מורו זה עמד אז בראש ישיבת המקובלים "בית אל".

ד. בשנת תרס"ז (בן 17) נשא לאשה את שולמית ביתם של מזל והרב עזרא שבובי שרים. קיבל הסמכה לרבנות. בעת הזמנים הקשים של מלחמת העולם הראשונה נאלץ לברוח לעיר הולדתו חאלב וכעבור ארבע שנים חזר לירושלים.

ה. בשנת תרפ"ג, עת עמדה להיפתח ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים, הוצע לרבי עובדיה הדאיה להיות ר"מ בישיבה. הרב הדאיה לקח על עצמו להעביר שיעורים בעיקר בנושאי הפשט והסוד. שמו יצא למרחקים כמגיד שיעורים מעולה. בו זמנית היה גם פעיל בישיבת "עוז והדר", שהייתה מתיבתא למקובלים במסגרת "פורת יוסף". הלומדים בה נהגו יחד עם רבם להתפלל בנוסח על פי כוונות האר"י זצ"ל. בישבה זו שימש רבי עובדיה הדאיה כשליח ציבור במשך שנים רבות.

ו. בשנת תרפ"ט התמנה כחבר בית הדין של העדה הספרדית בירושלים ובשנת תרצ"ט, הסכים להתמנות כדיין בבית הדין הרבני בפתח תקווה. למעשה כיהן אז כרב הראשי הספרדי בפ"ת. לאחר פטירת אביו, חזר רבי עובדיה לירושלים וכיהן כראש ישיבת המקובלים "בית אל". בתפקיד זה כיהן עד לנפילת העיר העתיקה במלחמת השחרור. הירדנים החריבו את הישיבה.

ז. לימים החליט הרב עובדיה הדאיה לשקם את ישיבת המקובלים והעבירה לפעול על גג ביתו. לצידה הקים ישיבה ללימוד הניגלה וקראה ע"ש אביו "שלום עבדו". לאחר מלחמת ששת הימים חלם הרב להחזיר את הישיבות לעיר העתיקה.

ח. בשנת תשי"א התמנה הרב הדאיה לחבר בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים וכמובן שירת בקודש כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. לתפקידים אלה נבחר שנית בשנת תשט"ו. כאן החובה לציין כי הרב הדאיה היה פוסק שתמך בכמה החלטות למרות הלחצים עליו . לדוגמא הרב תמך בחום רב בהיתר מכירה בשנת שמיטה ועל כך כתב "והנח להם לישראל שלא להרהר אחרי המכירה ושלא לפרוש מן הציבור,שרב ככל שסומכים על הפוסקים שהנהיגו ענין המכירה וגו'…". בפסק הלכה אחר בתשובה לשאלה שנשאל תמך בזכותה של מדינת ישראל לגבות מסים.

ט. חכם עובדיה הדאיה ניחן בכישרון כתיבה מיוחד במינו. התמיד לכתוב ספרים תורניים, חלקם בנגלה וחלקם בסתר. המפורסם בכתביו הוא ספר השו"ת "ישכיל עבדי". ספר הכולל 8 כרכים עבי כרס. הייחודי בחלק מספרים אלה היא התייחסותו הנרחבת לתקומת מדינת ישראל ולקיבוץ הגלויות בה -כתב "בימינו מצווה עלינו לעשות כל מיני השתדלויות להחשת הגאולה ולהגברת העליה בחינת "בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס". בעצמאות ישראל ראה אתחלתא דגאולה.

י. הרב הדאיה זכה בפרס הרב קוק לספרות רבנית מקורי על חלקו החמישי של שו"ת "ישכיל עבדי". בשנת תשכ"ח זכה הרב לפרס ישראל היוקרתי לספרות תורנית. באותה שנה כיבדה אותו העיר ירושלים באות "איש ירושלים". בשבת פרשת "יתרו" כ' בשבט תשכ"ט (פברואר 1969), היום לפני 46 שנים ,בעת תפילת מנחה, החזיר נשמתו לבוראו.

הרב עובדיה הדאיה זצ"ל נטמן בהר המנוחות בירושלים. שם יפקדו היום רבים את ציונו, זכותו תגן עלינו.
אמס​