מסכת אבות ליקוט - פרק ה' משנה ב' (2 צופים)

[געגועים]

פרק ה - משנה ב​

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כּוּּּלָּם:

עשרה דורות מאדם ועד נח, וכי מה הוצרך לבאי עולם לכך, אלא ללמדך שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, ולא הביא הקב"ה עליהם את מי המבול, בשביל צדיקים וחסידים שהיו בהם. וי"א כל זמן שהיה מתושלח חי לא ירד מבול לעולם, וכשמת מתושלח עוד נתלה להם שבעת ימים לאחר מיתתו, שנא' ויהי לשבעת הימים, מה טיבן של שבעת הימים הללו, אלו ימי אבלו של צדיק שעיכב את הפורענות, לפיכך נאמר ויהי לשבעת הימים. עשרה דורות מנח ועד אברהם, וכי מה צורך לבאי עולם בכך, אלא ללמד שכל אותן הדורות היו מכעיסין לפניו ולא היה אחד מהם שיהלך בדרכי הקב"ה, עד שבא אברהם אבינו והלך בדרכי הקב"ה, שנא' עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'. (אדר"נ פרק לב)

החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר מעשרה דורות שמנח ועד אברהם, ומכולם לא דברתי עם אחד אלא עמך ויאמר ה' אל אברם לך לך. (ב"ר לט, ד)

היו"ד דורות הם: שם ארפכשד שלח עבר פלג רעו שרוג נחור תרח אברם, הרי ביחד עם אברהם יש יו"ד דורות, ואיך אמר מעשרה שליטים. ולא יתכן לכלול גם נח, שהרי עם נח דיבר כמפורש בסדר נח, ומההכרח לומר שחושב דרך כלל יו"ד דורות עם אברהם. וכן הפירוש במשנה, עשרה דורות מאדם ועד נח עם אדם ונח, ועשרה דורות מנח ועד אברהם היינו מלבד נח. (מהרז"ו)

כף אחת וגו' כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם, וכנגד עשר ספירות בלימה, וכנגד עשרה דורות מאדם ועד נח, וכנגד עשרה דורות מנח ועד אברהם, וכנגד עשרת הדברות, וכנגד עשרה שליטים שבאדם, וכנגד עשרה תולדות שבתורה, וכנגד עשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים, ועשרה נסים על הים, וכנגד עשר בריתות האמורות בפרשת מילה. (במדב"ר יד, יב)

ושמעתי מהרב הגדול וכו' מו"ה ר' אלי' פרץ זצ"ל מ"ץ מווילנא, שחושב כאן יו"ד דברים של יו"ד יו"ד, והמה מרומזים במ"ש כף אחת, כף בגי' מאה, עשר פעמים עשר. (מהרז"ו)

מצינו באגדה שלכך נתנסה אברהם אבינו בעשר נסיונות, כנגד י' מאמרות, ללמדך שבזכותו העולם עומד, וכן אתה מוצא בי' דורות שתלה הקב"ה מאדם ועד נח שמא יעשו תשובה, כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, והאריך להם אפו, ואח"כ הביא עליהם את מי המבול, ואף נח לא היה בו כח להציל אלא אשתו ובניו עמו בלבד. אבל אברהם הציל כל העולם כולו לאחר שהמתין להם הקב"ה עשרה דורות, לפי שהדריכן בתשובה, ונתן לו שכר גדול על שנתקיים העולם בשבילו, לפי שהקב"ה חפץ בתשובתן של רשעים ואינו חפץ במיתתן, וכן הוא אומר ואת הנפש אשר עשו בחרן. (רש"י)

לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו. אף אתה אל תתמה שהאריך לאומות העולם כל השנים הללו שהן משעבדין בבניו, שיותר האריך לדורות שמאדם ועד נח, ואחר כך נשטפו: וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם. עשה מעשים טובים כנגד מה שהיה ראוי שיעשו כולם, לפיכך ניצולו כולם בזכותו. וכמו שנטל עליו עול מצות בעולם הזה כנגד כולם, כך קיבל בעולם הבא שכר כנגד כולם, שכל אדם יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה, נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב, נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנם [חגיגה טו:]: (רע"ב)

מַכְנִיסִין לְפָנָיו כך הגיה הרי"א [הרב יוסף אשכנזי] בשתי הבבות, גם הגיה עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אבינו וְקִבֵּל שְׂכַר כּוּּּלָּם. (מלאכת שלמה)

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ לְהוֹדִיעַ וכו'. כלומר דבר זה מה שהיו עשרה דורות הוא מודיע לנו כמה הש"י ארך אפים. דרך חיים: לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם וכו'. כתב הר"ב אף אתה אל תתמה וכו'. שכן המבול היה אלף תרנ"ו לבריאת עולם, וחורבן הבית היה ג' אלפים תתכ"ח לבריאת העולם, צא וחשוב. חכה לו כי לא יאחר. ומדרש שמואל פי' בשם הר"ר יונה שמודיע שכמו שלבסוף גמולם שילם להם, שהביא עליהם את מי המבול, כך עוד הנה ימים באים ישלם להם כפעלם ויושיענו ויגאלנו במהרה בימינו אמן:

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם. לא דמי למאדם ועד נח, דאדם ונח בכלל עשרה, אבל הכא אין נח בכלל, אלא לפי דסיים בנח, הדר ופתח ביה: לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם וכו'. ומודיע בזה דבר גדול יותר מן הקודם, שהקב"ה מאריך אף ולא גבי דיליה בהשחתה וכליון גמור כמו בדור המבול. ונראה לי דהיינו דכתיב "ארך אפים" ולא "ארך אף", דתרי אף הוו, חדא שיוצא לפועל ולבסוף משחית הכל, ואחד שאינו יוצא לפועל לכליון חרוץ שוטף, כי צדיק מושל ביראת אלקים: (תוי"ט)

עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. דאע"ג דבי"ג מדות כבר כתיב שהקב"ה ארך אפים, עכ"פ לא ידענו עד כמה דורות הוא מאריך אף, להכי קמ"ל בסדר הדורות ההם, שרק עד י' דורות מאריך אפו אולי ישובו. [ואילה"ק הרי כתיב פוקד עון אבות וגו' על שלשים ורבעים, והרי זה מיירי בשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן (כסנהדרין כז:). נ"ל דהכא דהיה תלוי בזה השחתת כל העולם שאני]:

עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם. ר"ל שכר שהיו כולן ראויין לו, דהיינו לקרבן תחת כנפי השכינה, להתגלות להם כמו לאאע"ה, ולכרות להם ברית, וליתן לזרעם תורה, ולעשות להם נסים ונפלאות, ולהשפיע להם נבואה, כי כך היתה הכוונה בתחלה מאתו ית' שיזכו כל בני אדם לכל הדברים היקרים הללו, ומשחטאו י' דורות הראשונים נדחו כולם, רק אברהם והמובחר שבזרעו, דהיינו זרע ישראל עבדו, זכו במתנות הנ"ל. [וכלל תנא כל הנך בהשכר שקיבל אאע"ה, ולא כלעיל בי' דורות שמאדם ועד נח שאמרה המשנה בפירוש ענשם, ה"ט דהכא היה רק הפסד הרווח, כלומר ע"י מה שזכה אאע"ה וזרעו, נראה ונתגלה מה שהפסידו הם, וקמ"ל לעיל שהקב"ה מאריך אפו י' דורות לענין הפסד הגופניות, וקמ"ל הכא שהוא כן ג"כ לענין הפסד רוחניות]. (תפארת ישראל)

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ. קאי אדלעיל, שכל דור קלקל מאמר אחד. וגם בנח איתא במדרש אלא שמצא חן. מֵאָדָם וְעַד נֹחַ. לכאורה תיבת מֵאָדָם מיותר. ואפשר לאפוקי תתקע"ד דורות.

וְעַד נֹחַ. בדורו של שת לא מצינו חטאים. ואולי כיון דבדור אנוש הוחל לקרוא כו', ושת חי נמי בזמן אנוש, שפיר נקרא שכל הדורות היו כו'.

שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל שְׂכַר כּוּּּלָּם. קשה דכיון דהיו מכעיסין, למה היה מגיע להם שכר. ויש לומר כי עיקר הכעס שגרמו אלו הרשעים היה מה שלא היה מי מהם ראוי לקבל השכר והשפע שהיה מיוחד להם, עד שבא אברהם וקבל שכר כולם, ואז שקטה ונחה כביכול גרמת הכעס שלהם. ויש להסביר זאת על פי משל מי שהכניס אורח לביתו ואין בידו לכבדו מפאת איזה סיבה, ודאי זה כדי בזיון וקצף, וכן היה אז עד שבא אברהם אבינו ע"ה ועשה תשובה עבור כולם ותיקן את כולם, ועל ידי זה קבל שכר כולם. ומרומז כן בהפסוק אל תירא כו' שכרך הרבה מאד.

וְקִבֵּל שְׂכַר כּוּּּלָּם. ברש"י שאברהם אבינו ע"ה הדריכן בתשובה, וכן כתוב בזוהר פרשת בהר שהביא את כל דורו לגן עדן. ובהרב עובדיה מברטנורה שכל אחד יש לו חלק בגן עדן ובגיהנם. פירוש, כשנברא האדם יש לו חלק כו'. ומרומז בפסוק וייצר ב' יצירות אחת בגן עדן ואחת בגיהנם. ולהבין ענין זה, דאין הפירוש לגריעותא מה שזה נוטל חלק חבירו בגיהנם, רק לטובה, כי לכל אחד יש מקום ואינו נחלט חס ושלום, רק חבירו הולך תחתיו בתורת שליחות, וממילא זה בגיהנם במקומו, כי הולך תחתיו עד שיתלבן בגיהנם, אז יחזיר לו המקום. ודו"ק. (שפת אמת)
​

 

[געגועים]

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם

והנה צריכים לדעת מדוע קתני מנח ועד אברהם, הול"ל משם ועד אברהם, כי נח בכלל עשרה דורות הראשונים, ובעל תויו"ט כתב, לפי דסיים ביה הדר ופתח ביה עע"ש, ולדעתי נראה מפני שנח הוא האב הראשון בעולם החדש שאחר המבול, לכן פתח ביה.

וראיתי כתוב ע"ס בכת"י מעשה אירע בתלמסאן זה כמאה וחמשים שנה, איש אחד זה שמו מסעוד חזיזא שלא הניח שום חטא ועון ופשע ומרד שלא עשה, וחלל כל קדשי ישראל בכל מין חלול, והזיק צבור ויחיד, והיה נתלה בהשרים והסגנים שהיו אוהבים אותו עד מאד, כי היה לו קול ערב עד מאד, והיה מנעים זמירות בשירי הערביים שהיה בקי בהם הרבה, והיה בדחן טובא, והיו היהודים מצטערים ממנו הרבה, כי היה מתלוצץ עליהם ועוקץ אותם עקיצות חדות בחרב לשונו, ואף שהגיע למעלה מששים לא חזר מדרכו הרעה.

זמן אחד בא מעיר פא"ס לדור בתלמסא"ן ערבי אחד נכבד מזרע נביאם שהיו קורין לו בשם סרי"ף, והיה בעל נכסים, וכל חשקו וחפצו היה רק לקנות חפצי זהב וכסף ואבני חפץ, ובכן היה משכים ומעריב בכל יום תמיד בשוק צורפי זהב וכסף שהיה כולו יהודים, והיה מצר להם מאד, שכל מה שהיה בא לימכר מבני העיר ומחוץ לעיר חפצי זהב וכו', שממנו היו מתפרנסים בעלי השוק הצורפים, היה הוא קונה לעצמו במחיר אשר ירצה, וכל דבר שהיה צריך תקון היה גוזר עליהם לתקנו בשכר מועט עם תוספת קללות וחרפות, ולפעמים גם הכאות בידו או במקלו ורקיקה מקו"ח, ואין מי יאמר לו מה תעשה, כי גם שרי העיר היו מסבירים לו פנים הרבה.

יום אחד ערב שבועות היה, והסרי"ף לא השכים באותו היום לשוק מאיזה סבה, ויבואו הרבה גויים מחוץ לעיר עם כמה חפצים שונים וימכרו אותם ע"י סרסור גוי ליהודים, ומכללם היה איש אחד צדיק תמים זה שמו אברהם בן סעדון, שקנה שני צמידי זהב יקרים, ויהי הוא מונה דמיהם לסרסור, והסרי"ף נגלה עליהם פתאום, ויתן את קולו על הסרסור מה מכרת ליהודי הכלב הזה, וישיבהו שני צמידים של זהב, ויאמר ליהודי הבה כלב הצמידים על ידי ונראה, ויאמר לו היהודי יחזיר לי הסרסור את כספי ואתן לך הצמידים. ויצעק עליו, הוי כלב, לא האמנת בי, כספך לא יוחזר לך, והצמידים תתן בעל כרחך, וירם ידו ויכהו על לחייו מימין ומשמאל, וימשכהו מחנותו ויסחבהו בטיט חוצות, ויכהו מכות חדרי בטן ואין מציל, כי הכל יראים ממנו, והיהודי צועק ומתחנן הרף ממני ואתן, והוא כחרש לא ישמע, רק מכה וחובט וסוחב ורוקק עליו.

ובתוך כך נכנס היהודי מסעוד חאזיזא הנז' לאותו השוק, והוא היה איש חזק ואמיץ לב, וירא את העלבון הגדול שעושה הגוי העריץ לאותו יהודי, ולא יכול לסבול, ויגש בחמת כחו אל הגוי, ויהדפהו ויפילהו ארצה, וישביעהו במרורים חרפות וגדופין ביחסו ודתו, והגוי אחרי נפלו קם והוציא חרבו מתערה להכותו נפש, ואך מסעוד היהודי קפץ ודלג עליו ויגזול חרבו מידו ויתקעה בבטנו ויפול הגוי שדוד מתגולל בדמו בטיט חוצות. ותהי מהומה גדולה בעיר, ויתפשו את היהודי ויתנוהו במשמר עד שיגמר דינו באיזה מיתה ימיתוהו.

והוא היה שמח שמחה גדולה בגבורתו שעשה שהציל את ישראל מצרה תדירית יום יום, וזכות המצוה הגדולה הזאת עמדה לו, ובליל התקדש חג השבועות התקדרו שמים בעבים, ויהי גשם שוטף, ורעש גדול, ויפלו כמה בתים ועליות בעיר, וגם חומת בית הסוהר נפלה, ויברחו כל האסירים, וגם מסעוד הנז' ברח וילך ממקום למקום עד עיר תונ"ס וישב שם ימים אחדים, ויעש תשובה שלמה בלב שלם, וישא אשה ויולד בנים ובנות, כי היה עדין בחור עד אותו זמן, ויחיה חיי שקט ושלוה בעבודת האלקים, ומאותו היום נחו יהודי תלמסאן מאויביהם בשתים הגוי ומסעוד הנז'. ואך הגוי הלך לדראון עולם, ומסעוד היהודי לחיי העולמים העוה"ז והעוה"ב. ע"כ המעשה. הרי לך כמה טובה אריכות אפים אף לרשעים.

(נחלת אבות)​