למה אנחנו מניחים תפילין כל יום, ועוד בתחילת היום?

[המאושר!]

ולמה דווקא על היד השמאלית? ולמה דווקא בתפילה?

חו״ר הפורום,
אני מבקש הסבר וטעם שגם הנפש הבהמית שלי תוכל להבין!
שאוכל, בכוח אותו טעם, למשוך ולדרבן אותה להניח תפילין מיד עם שחר, בעוד היא מעורפלת וכל רצונה לחזור לישון או לכל היותר לשתות קפה.​

יצוין: אין ספק כי "כך ה' ציווה" הוא נימוק יסודי, נכון וחשוב. אך אין זו שאלתי.

 

[מידה טובה]

למיטב ידיעתי, פעם היו מניחים תפילין כל היום.
כיום, המעיטו שיהיה רק בזמן התפילה, היות וכמעט בטוח שיהא היסח הדעת ממנו.

ועל יד שמאל, כי צריך על היד החלשה ('לאות על ידכה' - יד כהה),
וי"א שהוא מדברי קבלה.

 

[הצעיר שבחבורה]

כל יום? בכדי לזכור בכל יום ויום.
בתחילת היום? מעיקר הדין החיוב הוא כל היום.
ביד השמאלית? אם בטעם לנפש הבהמית רצונך, יתכן (מסברא דנפשאי) מכיון שהחיוב הוא ללכת עם תפילין כל היום, שלא יגביל את היד הימנית החזקה מפעילות יומיומית.

 

[מידה טובה]

וכדי להרגיע את הנפש הבהמית, טעם המצווה:

כתב הרמב"ם (תפילין פ"ד):
"קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה, ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק."

ובספר החינוך (מצוה תכא) כתב שהתפילין מהווה אחת מן התזכורות לאדם שיש לו נשמה וצלם, מכיוון שטבע האדם להימשך אחר תאוות ויצרים.
של יד - למען נחדל מעושק ידינו, ושל ראש - כדי שלא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו.

 

[הצעיר שבחבורה]

ולמה דווקא על היד השמאלית?

והרמב"ן כתב שהוא לפי שהלב נוטה לו.

 

[נפקא מינה]

והרמב"ן כתב שהוא לפי שהלב נוטה לו.

טעם שאינו שייך באיטר.

 

[ארץ הקודש]

איני יודע אם זה עיקר הטעם, אבל אם לא היו מניחים בתחילת היום, היה צריך לצום עד הנחת התפילין, כשאר מצוות.

 

[לב טוב]

להניח תפילין מיד עם שחר,

אינך צריך להתחזק כלל בהנחת תפילין מיד עם שחר!!
אתה צריך להתחזק באפיק אחר לגמרי !!

כיון שאתה מודה שסיימת את השינה שלך מה שהגוף צריך לשעות שינת הלילה
עליך להבין שהקב''ה וכל פמליא שלו רוצה לראות אותך כעת יושב מול הגמרא או המשנה או החומש
לא משנה מה תבחר

הרעיון הוא שאדם קם בבוקר זה לא בשביל ציצית ולא בשביל תפילין וכו' וכו'
אדם קם בשביל הרבש''ע והתורה כוללת את הכל ושם החיבור החזק להשי''ת והלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהאור שבתורה מחזירן למוטב וכל שכן במצב כאן
ברגע שאדם פותח את היום עם לימוד הוא מחובר ומקושר ומדובק להקב''ה הוא מקבל הנאה הוא מקבל סיפוק מעוד דף ומעוד דף ומעוד דף
ואת ההנאה הזו אתה מכיר וההנאה הזו מושכת עליך חסד ורחמים לכל היום כולו
ויש הרבה שעושים כן ובפרט בישיבות הקדושות כמדומני יש הרבה מקומות שבית המדרש מלא בהרבה לומדים לפני התפילה
ועכשיו
כאשר הנך מתעורר תעביר במחשבתך מה כדאי... ובעצם אפשר לחשוב כן גם לפני השינה...ובעצם אפשר לחשוב על זה גם כעת...
וכאשר תעשה כאמור למעלה
תתענג, והתפילין והטלית והקריאת שמע והתפילה ירוצו לפניך כמו מים...

 

[דוד רוטנברג]

הנפש הבהמית שלי תוכל להבין!

קשר ישיר עם קודשא בריך הוא לא מספיק?

 

[זוטא]

איתא בגמ' ברכות יד: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין - כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים
ומבואר דמצות תפילין היא באותו עניין של מצות ק"ש
ועיין ברש"י וכן בתוס' שכתבו וז"ל והוא הדין דמצי למימר כאילו הקריב עולה בלא מנחה ונסכים דהא עולה נמי טעונה נסכים, אלא לישנא דקרא נקט עולה ומנחה זבח ונסכים עכ"ל
ועיין במהרש"א חדו"א שביאר מדוע נקט הפסוק כך והלא בשניהם שייך גם זבח וגם נסכים וביאר וז"ל ונראה משום דעולה המקריבה ודאי לבו לשמים דכולה כליל וע"כ נקט לגבה מנחה שגם היא בדוגמת העולה כדאמרינן דכתיב גבי מנחה ונפש כי תקריב וגו' מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו מה שאין כן בזבח שאינה כולה כליל ולא מצינו גם בנסכים שיאמר בהם נפש ולכך נקט להו בהדדי זבח ונסכים
ולפי"ז ביאר את ההקשר בין ק"ש עם תפילין לבין עולה עם מנחה
וז"ל וא"ש השתא דנקט האי קרא בדמיון לענין קריאת שמע בשתי דברים משום דבקריאת שמע איכא ב' פרשיות דאית בהו מצות תפילין, בפרשת שמע דמקבל עליו עול מלכות שמים וקורא בה מצות תפילין ואינו מניחן, הרי זה כמקריב עולה, דכל לבו לשמים אבל המנחה שהיא גמר המצוה דמקריב בה נפשו חסרה. ובפרשת והיה אם שמוע דמקבל עליו עול מצות, וכתיב בה גם כן מצות תפילין אם אינו מניחן הרי זה בדמיון כמקריב זבח וגמר מצותה שהיא הנסכים חסרה ודו"ק עכ"ל
ומבואר שתפילין הם גמר המצוה הן בקבלת עול מלכות שמים והן בקבלת עול מצות ולכך מניחים אותם בתחילת היום הואיל וזמן קבלת עול מלכות שמים ועול מצות הם בתחילת היום שבו אנו מקבלים עלינו שכל היום אנו כפופים למלכותו של הקב"ה

 

[המאושר!]

לעניות דעתי, אפשר להסביר ולהטעים את העניין כך:

הנחת תפילין על הבוקר דומה לחיבור בטרייה לשקע.

אמנם החיבור נמשך רק חצי שעה או שעה, אך הוא מטעין את הבטרייה, כך שתוכל למלא את תפקידה למשך כל היום כולו.

כך גם אנו – מתחברים אל ה' למשך שעה בתחילת היום, ושואבים ממנו את האנרגיה לכל היום כולו.

באנרגיה הזו כלול השפע הרוחני והגשמי, היורד אלינו בעת התפילה ובלימוד התורה שלאחר מכן – והכול מכוח החיבור שלנו אל ה', שהוא מקור האנרגיה.


מה אתם אומרים על כך, חבריי חו"ר הפורום?

 

[כיכר הלקש]

וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ עַל הַיָּד לְזִכְרוֹן זְרוֹעַ הַנְּטוּיָה, וְשֶׁהִיא נֶגֶד הַלֵּב לְשַׁעְבֵּד בָּזֶה תַּאֲוַת וּמַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ לַעֲבוֹדָתו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְעַל הָרֹאשׁ נֶגֶד הַמֹּחַ, שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁבְּמֹחִי עִם שְׁאָר חוּשַׁי וְכֹחוֹתַי כֻּלָּם יִהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.
ובזה צריך להיזכר על הבוקר, שאתה, וכל אבריך ומחשבותיך, משועבדים לבורא יתברך