למה בשלו ואפו את המן?

[שבת'ניק]

למה הוצרכו עם ישראל לבשל ולאפות את המן [כמו שכתוב בפרשה "את אשר תאפו אפו, ואת אשר תבשלו בשלו"] אשר ירד להם מן השמים במדבר ארבעים שנה,
הלא כל טעם שרצו יכלו לטעום בו, אף ללא צורך בישול, או אפיה.

 

[הצעיר שבחבורה]

ראיתי למי שכתב שהיה אסור לשנות את טעמו בשבת.

 

[שבת'ניק]

ראיתי למי שכתב שהיה אסור לשנות את טעמו בשבת.

למה אסור אם לא פועל שינוי בדרך חום וכיו"ב?

 

[חכימא]

למה הוצרכו עם ישראל לבשל ולאפות את המן [כמו שכתוב בפרשה "את אשר תאפו אפו, ואת אשר תבשלו בשלו"] אשר ירד להם מן השמים במדבר ארבעים שנה,
הלא כל טעם שרצו יכלו לטעום בו, אף ללא צורך בישול, או אפיה.

מכאן ראיה למה שכתב הביאור הלכה שמצוה לאפות חלות בבית ולא לקנות מן האופה.

 

[הצעיר שבחבורה]

למה אסור אם לא פועל שינוי בדרך חום וכיו"ב?

אנסה למצאו בל"נ.

 

[גרינפלד]

למה הוצרכו עם ישראל לבשל ולאפות את המן [כמו שכתוב בפרשה "את אשר תאפו אפו, ואת אשר תבשלו בשלו"] אשר ירד להם מן השמים במדבר ארבעים שנה,
הלא כל טעם שרצו יכלו לטעום בו, אף ללא צורך בישול, או אפיה.

בדרך שיחה הביא בשם בעלי תוס' שהכוונה לאפות במחשבה ביום שישי.
וכמדומה שכ"ה בחיד"א בפני דוד בשם מהר"ש פרימו.

ועפי"ז מיושב

ראיתי למי שכתב שהיה אסור לשנות את טעמו בשבת.

 

[גרינפלד]

מכאן ראיה למה שכתב הביאור הלכה שמצוה לאפות חלות בבית ולא לקנות מן האופה.​

דרשו סי' רמב הע' 34:
ודוקא בזמנם, שהיו אופים במאפיה לחם לשבת כמו ליום חול, אבל בזמנינו שאופים חלות מיוחדות לשבת, כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פמ"ז תשובה א) שאין זה מחסר בכבוד שבת. ודעת הגרי"ש אלישיב (הלכות שבת בשבת ח"א פ"א הע' 30), שהמתענג מחלה של האופה יותר מאשר חלה ביתית, רשאי ליקח חלה מן האופה, ואינו מחסר בכך בכבוד השבת, כיון שיסוד המנהג ללוש חלות בבית הוא כדי לקיים בכך את מצות 'עונג שבת'.​

 

[גרינפלד]

ודעת הגרי"ש אלישיב (הלכות שבת בשבת ח"א פ"א הע' 30), שהמתענג מחלה של האופה יותר מאשר חלה ביתית, רשאי ליקח חלה מן האופה, ואינו מחסר בכך בכבוד השבת, כיון שיסוד המנהג ללוש חלות בבית הוא כדי לקיים בכך את מצות 'עונג שבת'.

ומשמע מדבריו שאם שניהם שווים - כן צריך לאפות,
וא"ש לפי דבריו א"ש מש"כ הרב @חכימא.

 

[הצעיר שבחבורה]

למה אסור אם לא פועל שינוי בדרך חום וכיו"ב?

פני דוד שמות פרשת בשלח אות טז

ומהר"ש פרימו זלה"ה תירץ דלעולם במן קאי והיה משתנה הכל במחשבה ועם כל זה דוקא בע"ש שרי לחשוב מה שהיה רוצה ולא בשבת ואתיא כי הא דכתבו התוס' בגיטין דף ל"א ע"א בההיא דאמרו כשם שתרומה גדולה נטלת באומד ומחשבה וכו' דהוכיחו דבשתיקה שרי להפריש תרומות בלא דיבור והקשו לפ"ז אמאי אין מגביהין תרומות בשבת דכיון דאפשר במחשבה מ"ש ממדומע דר"י אומר אף מעלין את המדומע בא' וק' ותירצו דשאני מדומע שכבר הוא מתוקן אבל תחלת תקונו של טבל לא שרי אף במחשבה הרי דלתקן דבר אף במחשבה אסור בשבת והשתא א"ש דאמר את אשר תאפו וכו' דהגם דהוי במחשבה אסור בשבת עכ"ד:​

 

[געגועים]

למה הוצרכו עם ישראל לבשל ולאפות את המן [כמו שכתוב בפרשה "את אשר תאפו אפו, ואת אשר תבשלו בשלו"] אשר ירד להם מן השמים במדבר ארבעים שנה,
הלא כל טעם שרצו יכלו לטעום בו, אף ללא צורך בישול, או אפיה.

אולי מתורץ בדברי הרוקח, וזה לשונו:

תאפו תבשלו, א"ת והלא וחם השמש ונמס, אלא אחר שכבר לקטוהו היה מתקשה, והיו צריכין לידוך במדוכה ולטוחנו בכח גדול, זהו לחם אבירים אכל איש, שהיו האבירים טוחנים ומבשלין אותו.
​

ורש"י בפ' בהעלותך כותב: וטחנו ברחים לא ירד ברחים ולא בקדירה ולא במדוכה, אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלין

בדרך שיחה הביא בשם בעלי תוס' שהכוונה לאפות במחשבה ביום שישי

היכן זה בבעלי התוס'?

וכן בפי' רבינו אפרים (אלנקאוה): שאל השואל הרי המן משתנה לכמה טעמים, ואם כן לא היו צריכים לא לאפות ולא לבשל, והתשובה דעל המחשבה קאי, פירוש כשהיו מניחים המן על השלחן היה חושב בלבו איזה מאכל שירצה והיה המן משתנה כרצונו.​