מדוע חמור גנב מגזלן?

[גרינפלד]

הטעם הידוע הוא בב"ק ע"ט ב', שגנב מפחד מאנשים ולא מהקב"ה, בשונה מגזלן שאינו מפחד גם מאנשים.
ובספר הבתים כתב שגנב חמור יותר כי הוא גרם לבעלים להתייאש [וזה מסביר טפי את שיטת התורי"ד ב"ק ס"ה ע"א, וי"מ כן ברש"י ס"ד ע"ב, שגנב חמור יותר מגזלן שאינו יכול לומר הרי שלך לפניך, ואפי' אם מחזיר החפץ עצמו והוזל חייב לשלם ההפרש],
ולכאורה זה הסבר אחר מהגמ'; ויתכן שיש כמה טעמים.

עוי"ל שהספר הבתים להלכה שסתם גניבה יאוש בעלים ולא גזילה, משא"כ ר' יוחנן בן זכאי ותלמידיו אולי סברו שסתם גזילה יאוש בעלים.

עוד יתכן שהנה לכאורה קשה על ספר הבתים מלסטים מזויין שיש שיטה בגמ' שחייב כפל כגנב, ומ"מ לגבי יאוש בסתמא הבעלים לא מתייאש [כגזלן], כמבואר בגמ' ב"ק קי"ד ע"א, ובתוס' שם;
וצ"ל שהתורה לא חילקה בגנב, וא"כ י"ל שתלמידיו של ריב"ז שאלוהו לשיטתו שדריש טעמיה דקרא, כמבואר בחידושי הר"ן ר"ה כ"א ע"ב [יל"ע אם כוונתו כר"ש];
ולפי"ז פחות אומרים לא פלוג, ולכן היה צריך לטעם אחר, אבל הספר הבתים הוא להלכה שלא דרשינן טעמיה דקרא, ורק קצת הסבר צריך ועל זה אפשר לומר לא פלוג
[ואם אין הדברים נכונים יש תועלת לזכירת הדברים כמש"כ החת"ס שבת ק"מ ע"ב].​

 

[נר לרגלי]

ובספר הבתים כתב שגנב חמור יותר כי הוא גרם לבעלים להתייאש

לדבריו אתי שפיר למה גם טוען טענת גנב חייב כפל, וטוען טענת גזלן פטור - בגלל שסוף סוף הוא גרם לבעלים להתייאש שהרי הם סבורים שנגנבה(אלא שזה תלוי בסוגיית ייאוש בטעות).
משא"כ לפי ההסבר של הגמרא צריך לומר שהתורה השוותה את דינו כאילו היה גנב.

 

[גרינפלד]

לדבריו אתי שפיר למה גם טוען טענת גנב גם חייב כפל, וטוען טענת גזלן פטור - בגלל שסוף סוף הוא גרם לבעלים להתייאש שהרי הם סבורים שנגנבה(אלא שזה תלוי בסוגיית ייאוש בטעות).
משא"כ לפי ההסבר של הגמרא צריך לומר שהתורה השוותה את דינו כאילו היה גנב.

נפלא ביותר!

 

[גרינפלד]

'לקח טוב' עמ' קמד, מהסבא מקלם:
והעצה שמוצאת התורה במכירתו היא, משום שהושבת הגנב בבית הסוהר אינה משפיעה לטובה על הגנב. להיפך, בבית הסוהר הוא נפגש עם גנבים נוספים ולומד מהם ושוקע בתהום פשעיו. אח״כ כשיוצא מבית הסוהר ואין לו פרנסה לפרנס את עצמו ואשתו ובניו, חוזר הגלגל חלילה. וכן בזמן שהוא יושב בבית הסוהר, עלולה הפרנסה להעיק על אשתו ובניו ולהפכם, חלילה, לגנבים.
אבל כאשר בי״ד מוכרים אותו לאיש הגון, ילמד בודאי מהתנהגותם הטובה של בני הבית נימוס ודרך ארץ ומידות טובות. בנוסף לכך ידאגו לו בבית אדונו שיהיה לו מזון ודי מחסורו - וגם יכבדו אותו ויחשיבו אותו, כמו שאמרו חז״ל: "כי טוב לו עמך", שלא תהיה אתה אוכל פת חמה, והוא יאכל פת קיבר וכו׳. ומובא בירושלמי שאם יש לבעל הבית רק כר אחד, צריך לתת לעבד, והאדון יישן בלי כר. ואז כשירגיש בגדלותו ובחשיבותו - ישפיע עליו הדבר להיטיב את דרכו, וימנע מכל חטא העלול לבזותו.
התורה הקדושה דואגת גם לזמן שמעבר לשש השנים, כדי שלא יחזור לסורו וציוותה עלינו: "הענק תעניק לו מצאנך וכו׳", וזאת אחרי שבכל משך זמן עבודתו זן האדון את אשתו ובניו, כדי שלא יהיו גנבים. עכ״ד הסבא מקלם.​

 

[דבר היושר]

ידוע ומפורסם [גם למי שלא מונח במרובה...] שיש גנב ויש גזלן והם שני עניינים שונים, לא הרי זה כהרי זה ולא הרי זה כהרי זה. ו[אחד] החילוק[ים] המעשי[ים] שקיים ביניהם הוא שגנב משלם כפל וגזלן משלם רק קרן.
וענין החילוק ביניהם מבואר בגמ' לקראת סוף מרובה, שהגנב גונב בסתר והגזלן גוזל בגלוי. אך כמובן שזה לא מבאר מספיק את ענין החילוק, וכי בזה זה תלוי [ונדהמתי לשמוע בחור אחד שטען לי בתמימות שכפל זה אחד על הגניבה ואחד על הכפירה בהקב"ה, וכמובן שזה לא יכול להיות, כי א"כ מה זה תלוי בסכום הגניבה].
והנה, הגר"ח אמר שהגנב מתחייב על החזקת החפץ של חבירו ברשותו, והגזלן מתחייב על עצם המעשה לקיחה, וגם זה צ"ב, למה זה תלוי אחד בשני [ואמנם, אפשר לבאר שהגנב ירא מאנשים והגזלן לא, ולכן אי"ז תלוי אצל גזלן במעשה, אך אפשר לומר יותר טוב, וכדלהלן].
ואשר ייראה לבאר בזה, שהגנב במעשה הלקיחה שלו בעצם אינו מתנגד לבעלים ועל כן הוא עושה את זה בסתר, אך הגזלן במעשה הלקיחה שלו מתנגד לבעלים ולכן עושה את זה בגלוי, ואומר מפורשות לבעלים - אתה לא הבעלים, וזהו הביאור בדברי הגר"ח שהגזלן במעשה הגזילה עשצמו זה הבעיה שהוא מראה לבעלים שהוא לא הבעלים, אך הגנב בעצם המעשה לא מתנגד לבעלים ורק ההחזקה שלא ברשות, היא המתנגדת לבעלים.
אינני בטוח שאני כתבתי זאת, ובכל אופן כך מובא בכתביי.

 

[עומק המושג]

לשיטתו שדריש טעמיה דקרא פחות אומרים לא פלוג​

אינו נכון. עי' תוס' זבחים ז, ב שכ' שלא חילקה תורה אליבא דר"ש שם*, וע"ע שם ה, ב.
*ופשוט מסברא, שהרי פשיטא שלא בכל אלמנה ענייה שייך החשש של חשד, וע"כ שהוא גדר בעלמא, ואכ"מ בביאור פלו' דר"ש ורבנן. ​

הגנב במעשה הלקיחה שלו בעצם אינו מתנגד לבעלים, ועל כן הוא עושה את זה בסתר, אך הגזלן במעשה הלקיחה שלו מתנגד לבעלים ולכן עושה את זה בגלוי​

דברים תמוהים ורחוקים. אין שום דבר בעצם מעשה הגנב שמבטל את בעלות הנגזל יותר ממעשה הגזלן, וברור שאין החילוק רק בדעת בנ"א.
ובכלל, מה בין זה לדברי הגמ' שטעם החילוק הוא שגנב השווה כבוד הבריות לכבוד המקום?​

 

[דבר היושר]

דברים תמוהים ורחוקים. אין שום דבר בעצם מעשה הגנב שמבטל את בעלות הנגזל יותר ממעשה הגזלן, וברור שאין החילוק רק בדעת בנ"א.

אכן.
התמיהה הזו עולה מאליה (וכפי שכבר הזכרתי, לא אני העלתי טענה זו).
אצטט את טענת אותו אחד, במענה למה ששאלתי אותו (פחות או יותר, מה שתמהת פה).
ובכן, אני מבין שיש פה נקודה קצת עמומה בדבריי ואני אשתדל להבהיר אותה, זה ברור שגם גנב וגם גזלן בסופו של דבר מתחייבים על לקיחת החפץ מבעליו בלי רשות וזכות, אולם מצינו חילוק בין גנב לגזלן, וכן מצינו שאצל גזלן יש לו נקודה לרעה במעשה הגזילה, וצריך להבין מהי.
בנקודה זו נכנסתי וביארתי שבגזלן יש בעיה בעצם המעשה שהוא מעשה שמבטא התנגדות לבעלים [וא"צ לברר למה מי שמבטא התנגדות לבעלים הוא בעייתי, זה פשוט וא"צ לפנים, זה כמו שתשאל למה אסור לגזול], אך בגנב המעשה לכשעצמו לא מבטא התנגדות לבעלים, אלא רק המציאות של החזקת החפץ שלא כדין.

 

[עומק המושג]

אין שום בעיה 'לבטא התנגדות לבעלות', הבעיה היא לפגוע בזכויות הבעלות של חברו, ובזה אין שום חילוק בין גנב לגזלן.

ובכלל, מה בין זה לדברי הגמ' שטעם החילוק הוא שגנב השווה כבוד הבריות לכבוד המקום?