מאמר תורני מדוע מברכים על "ביעור" חמץ, ולא על "בדיקת" חמץ?

מדוע מברכים על "ביעור" חמץ, ולא על "בדיקת" חמץ?​

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ו:

כשבודק החמץ בלילי ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל מברך קודם שיתחיל לבדוק ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ. ובודק ומחפש בכל המקומות שמכניסין להם חמץ כמו שבארנו. ואם בדק לאחר הרגל אינו מברך.


ולכאורה קשה, מדוע נוסח הברכה הוא "על ביעור חמץ"? והלא כעת אינו מבער את החמץ, אלא בודק אם הוא קיים בביתו, ולכאורה מן הראוי היה לומר "על בדיקת חמץ"!


ויש בזה שלשה ביאורים:

א] ומן הראוי שיברך קודם בדיקה על בדיקת חמץ, ותקנו לומר על ביעור חמץ לפי שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטל והיינו ביעור לחמץ שאינו ידוע לו ומצניע את הידוע לו ואוכל ממנו עד שעה חמישית ואז מבערו מן הבית, ועל עסק זה נגררה הברכה של בדיקה שהיא תחלת הביעור ונגמר בשעה חמישית. [א]​

רבינו אשר פסחים פרק א סימן י​

ב] ומה שתקנו על ביעור חמץ, ולא תקנו על בדיקת חמץ, כתב הר"א ז"ל, מפני שרצו להכניס הכל בכלל, דהיינו הבדיקה והביטול, והכל בכלל לשון זה, שהבדיקה לשם ביעור היא, והביטול גם כן כיון דעפרא משוי לה, הרי הוא כמבוער. [ב]​

תלמיד הרשב"א פסחים דף ז עמוד א​

​

ג] שהכתוב אומר אך ביום הראשון תשביתו ביעור והבערה[ג] אחד הוא.

חידושי מהרי"ק על הרמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ו​

​

---
​

חידושי הגרי"פ פערלא על הרס"ג עשה נ:

ומש"כ דברכת על ביעור חמץ אינה על הבדיקה דמדרבנן. אלא על הביעור שהוא מדאורייתא. איפכא מפורש ברוב הראשונים ז"ל. כמש"כ בארחות חיים (הלכות חו"מ סי' י"ג) ובכלבו (סי' מ"ח). וזה לשונם וזה שהצריכו לברך על הבדיקה שהיא מדרבנן ולא על הביעור שהוא מה"ת. לפי שהביטול תלוי בלב בלא שום מעשה. ומה שאינו אלא בכוונת הלב לא שייך לברך. ומברך בלשון ביעור שהיא לשון פינוי והשבתה. כדכתיב בערתי הקודש מן הבית. וגם לא תקנו לומר על בדיקת חמץ לפי שהבדיקה אינה לעצמה אלא מפני הביעור מן הבית. ולכן תקנו לומר לשון ביעור שהוא כולל הכל בדיקה וביעור וביטול כמו בערתי הקודש מן הבית וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן ראיתי להר"ב העיטור (ח"ב הלכות ביעור חמץ) שהביא תחלה דעת הרי"ץ גיאת שכתב דמשום דבדיקת חמץ דרבנן והביעור הוא עיקר. עליו מברכין. והשיג עליו וכתב וז"ל ונראה מדבריו שהביעור לשון שריפה והיא ברכה מן התורה (כלומר על מצות ביעור דהיא מן התורה). ומסתברא ביעור לשון ביערתי הקודש מן הבית ומלשון ביעור שביעית שמבערו לאוצר. ועל הבדיקה מברכין שהיא מדרבנן ולא על הביטול. דהבדיקה תחלת המצוה. ואין לנו לברך על בדיקת חמץ. שבבדיקה (כלומר בבדיקה לחוד) לא יצא י"ח. ואנו מברכין על ביעור שהוא לשון בדיקה ולשון ביעור עכ"ל עיי"ש. וכ"כ בפרדס הגדול לרש"י (סי' קכ"ח) וז"ל ולהוציא מבני אדם שמברכין בשעת שריפה וטועים הם שסבורים שהוא ביעור שמברכין עליו. ולא היא אלא מפני שהוא מפנה את ביתו מן החמץ קורא אותו ביעור. כמו ביערתי את הקודש מן הבית עכ"ל עיי"ש. וכ"כ בשבולי הלקט (סי' ר"ו) דעיקר הברכה שאנו מברכין על ביעור חמץ אינה אלא על הבדיקה. ולשון ביעור כמו ביערתי את הקודש מה"ב. ואל תתמה על מה שמברכין בה וצונו. שהרי נר חנוכה ויו"ט של גליות וכמה מצות מדבריהם מברכין עליהן על שם לא תסור וכו' עיי"ש. וכ"כ ברוקח (סי' רס"ו) דברכת על ביעור חמץ הוא מלשון בערתי הקודש מה"ב שמוציאו מן הבית עיי"ש. וכ"כ במנהגי מהרי"ל ז"ל דהברכה אינה אלא על הבדיקה. והא דמברכינן על ביעור חמץ ולא על בדיקת חמץ. היינו משום דהבדיקה צורך הביעור היא עיי"ש. ועוד בכמה ראשונים ועי' ג"כ בטור וב"י (או"ח סי' תל"ב) ובאחרונים שם ואין להאריך. הרי דמש"כ בנו"ב לדבר פשוט דאין הברכה על הבדיקה דאינה אלא מדרבנן. מבואר בראשונים בפשיטות איפכא. ונוסח הברכה אינו הוכחה כלל כמו שפירשו הראשונים ז"ל.
​

---

[א] וכן כתבו המאירי (פסחים דף ז סוף עמוד א ד"ה הבודק), רדב"ז (תשובות, חלק ד סימן אלף שנט), מגן אברהם (סימן תלב סעיף קטן א), ט"ז (שם) והגר"א (סימן תלו סעיף א ד"ה ולא יברך), וכן נקט בפשיטות הדרכי משה (יורה דעה סימן כח סעיף קטן י); וכעי"ז במהרי"ל (מנהגים הלכות בדיקת חמץ אות יד).

[ב] וכן כתבו הכלבו (סימן מח), צרור החיים (דיני הבדיקה, הובא בהערות לתלמיד הרשב"א) בשם הראב"ד, בית יוסף (סימן תלב אות ב) והב"ח (שם).

[ג] בספר המפתח (מהדורת הרב פרנקל) העירו שלכאורה צריך לומר "ביעור והשבתה", שהרי היינו ביעור – היינו הבערה.​