מה המקור ש"הודאת בעל דין כמאה עדים דמי"?

[גרינפלד]

כתב רש"י קידושין ס"ה ב' שהמקור הוא מהפסוק "כי הוא זה" האמור במודה במקצת, "הרי שסמך על מקצת הודאתו",
ובפשטות הכוונה מזה שזה מחייב שבועה.
וממו"ר הגרב"ד פוברסקי שליט"א שמעתי שזו כעין דרשא שנאמן בקצת שמודה.


וברמ"ה שם כתב מקור נוסף מדחייב רחמנא שבועה במודה במקצת ובשבועת השומרים כדי שיודה - מוכח שאם יודה יתחייב לשלם, עכ"ד,
וכעי"ז כתב בתרומת הכרי סי' א', ובהערה שם [כמדומה] מיד אליהו (רגולר).

ורואים מדבריהם שא"א לומר שהחיוב שבועה הוא כדי שישלם, אלא החיוב הוא שיתברר בבית דין האמת.

ואשמח אם יוסיפו בזה.

 

[הצעיר שבחבורה]

וברמ"ה שם כתב מקור נוסף מדחייב רחמנא שבועה במודה במקצת ובשבועת השומרים כדי שיודה - מוכח שאם יודה יתחייב לשלם, עכ"ד,

וצ"ע דא"כ אינו נלמד דוקא מ'אשר יאמר כי הוא זה' אלא עיקרה מ'שבועת ה' תהיה בין שניהם'.

 

[הצעיר שבחבורה]

וממו"ר הגרב"ד פוברסקי שליט"א שמעתי שזו כעין דרשא שנאמן בקצת שמודה.

ובס' בד קודש כ'

דהנה יש לדון ביסוד דין שבועת מודה במקצת, ויתכן הי' לפרש דהתובע מנה לחבירו והוברר לנו ע"י הודאת הנתבע שהוא חייב חמישים הרי מה שהוא חייב חמשים נמצא מקצת טענת התובע אמת והוא הדבר המחייב שבועה על השאר, אולם אם כן הוא אי"צ לדון ק"ו בהעדאת עדים שהרי ודאי דעל פי שנים עדים יקום דבר והם נאמנים בכל מקום ובכל דבר וכבר ידוע לנו שחייב לו חמשים, וע"כ מוכח דיסוד דין שבועת מודה במקצת אינו החיוב בלבד אלא מעשה ההודאה, והוא יסוד דינה של שבועה זו שהתובע מחבירו לו ומודה לו במקצת הטענה הוא המחייב שבועה.​

וקצת צ"ב לפי"ז היכא מוכח משבועת מוב"מ דנאמן בהודאתו.