הכלל בתפילה הוא:
שלש ראשונות מקדים האדם בהודאה להקב"ה ומספר את גדולות ה', ועדיין אין מבקשים בקשות צרכים גשמיים.
שלש אחרונות נותן האדם הודאה להקב"ה ששמע תפילתו.
ומזה נשמע שכל הבקשות שמוסיפין בעשי"ת בשלש ראשונות ואחרונות, אין הכוונה על בקשות צרכים גשמיים, אלא על בקשות צרכים רוחניים.
וזהו הכוונה: זכרנו לחיים - לחיות בדבקות אלקות.
מלך חפץ בחיים - הקב"ה רוצה שנדבק במקור החיים, ובדבקות להקב"ה.
וכתבנו בספר החיים - בספרן של צדיקים גמורים, לחיות כמו צדיק גמור דבוק בהקב"ה.
למענך אלקים חיים - תפילה כזו הוא למען ה' שנהיה יכולים לעבדו בלב שלם, למען אלקים החי לנצח, ומחיה את כל העולמות עליונים ותחתונים.
 
האם הכוונה היא שאני אומר לה' שזה בכלל בשבילך ובבוטות בא תעשה טובה לעצמך, הבוטות הזו היא המפריעה לי כל פעם בתפילה אני מרגיש לא נח עם המילים למענך?
למענך נותן משקל שהבקשה תהיה רוחנית ולא רק גשמית, ויש בזה לימוד זכות, למען תענה הבקשה.
 
אתה מרגיש בנח לבקש למענך, אתה מזדהה עם הלמענך? אני אישית מרגיש קצת מס שפתיים, קצת שקר, קצת משהו לא ברור
וזה לא רק בלמענך יש עוד רשימה של כמה תפילות דומות כמו עשה למען שמך ועוד שהתחושה שלי שם זהה קצת
 
הרבי ר' ברוכ'ל ממזיבוש נכדו של הבעש"ט פירוש להקב"ה בדרך מליצת זכות:
טענת היצר הרע והמקטרוגים הוא שכל המצוות אנו עושים שלא לשמה, רק למענינו, הלא הקב"ה אתה מתנהג בדרך מדה כנגד מדה, א"כ גם אתה לא תעשה בשבילנו ובזכותינו, אלא למענך למענך תעשה, וזה - למענך אלקים חיים. תכוון להנאת עצמך, ולא למען ישראל.
 
אתה מרגיש בנח לבקש למענך, אתה מזדהה עם הלמענך? אני אישית מרגיש קצת מס שפתיים, קצת שקר, קצת משהו לא ברור
ממש לא! אני באמת רוצה לעבוד את השי"ת, כמו כל יהודי, ולכן אני צריך בריאות פרנסה, וכו', כי בלי זה יהיה לי קשה לעבוד את הקב"ה.
 
שמעתי אתמול על אחד מהגדולים זי"ע מדור העבר, ששאל לו בחור שהוא לומד טוב כדי שזה יועיל לו למצוא זיווג הגון.
אמר לו אותו גדול שזה הוא בכלל תורה לשמה, כי לשמה הפירוש בשביל השכינה, ולמה אתה רוצה זיווג הגון? כדי לבנות בית נאמן בישראל שהשכינה ישרה בתוכה, ואם כן אתה לומד בשביל שתשרה שכינה בעולם התחתון, ובפנימיות אתה מתכווין לשכינה הקדושה.
וכן באמת כל הכוונות, יהודי שחיי כיהודי הגון, הוא רוצה כל הטובות הגשמיות, אבל בפנימיות מונח בזה רק השראת השכינה.
 
ולכן אני צריך בריאות פרנסה, וכו', כי בלי זה יהיה לי קשה לעבוד את הקב"ה.
אבל האם רק בגלל זה אתה מבקש? אם כן כל הכבוד, אני מרגיש שגם בגלל רצון לעבוד את ה', אבל גם אני רוצה חיים, ויותר מזה הרצון שלי לעבוד את ה' הוא בשבילי ולא למענך כך שגם שאני ממש ברוממות זה עדיין למעני ולא למענך, ומרגיש לי עדיין איזה צליל לא נעים שאני אומר את זה
 
בקשות גשמיית אכן יתכן שמבקשים למען עצמו, אבל כאן מבקשים לחיות חיי דבקות בהקב"ה, והטעם שרוצים לחיות דבוק עם הקב"ה זה בוודאי למענך אלקים חיים.
כי למען עצמי אני יכול לחיות גם חיי בהמיות.
 
כי למען עצמי אני יכול לחיות גם חיי בהמיות.
אני לא, אני כבר רוצה בשבילי דבקות, אבל הטוב האמיתי וכו' לשון המס''י וזה לא חידוש או רמה גבוהה זו מציאות של כולנו, הבנו את האמת התרגלנו אליה ואותה אנו רוצים למעננו
 
אני לא מבין מה לבקש בשפת הלב?
 
זה נקרא בלשון הרש"ב מליובאוויטש "רע בשנוגה". דהיינו "נוגה" הוא קליפה שעושים למען עצמו, עושים חסד למען הנאת עצמו, רוצים להתקרב בשביל הנאת עצמו.
וחלק הסור מרע, כגון יראת העונש, שמתייראין לטובת עצמו שלא יקבלו עונש על זה, זהו טוב שבנוגה, שלמעשה זה מועיל שלא יעשו חטאים.
אבל בחלק העשה טוב, שמקיימין מצוות בשביל הנאות עצמו, זהו רע שבנוגה, שממשיכין את המצוות שצריכין לקרב אל הקב"ה, אל תוך קליפת נוגה.
ויש על זה הדרכות רבות בדרושי הרש"ב כיצד אפשר להינצל מזה בדרך הביטול, אבל אין בכוחי ללמד היסודות על רגל אחת.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון