חד מבתראי

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
1,625
תודות
6,959
נקודות
333
דבר שגור הוא בפיפיות עמך בית ישראל ומשגיחיהם, שבכל אסון שמתרחש, הקב"ה 'מדבר איתנו'. אמנם מאז חדל חזון מישראל פסק ה' מהשמיע דברו, אך הרמזים לא פסקו.
ואף הגדיל להפליא הח"ח באמרותיו שאף האסונות אצל אומות העולם, רמזים הם בעבורינו.
דבר ניכר לכל הוא, שבשני האחרונות נמוטו מוסדי ארץ, יעלו שמים וירדו תהומות, עברה וזעם ניתכה על כל יושבי חלד.
הגדיל ה' לעשות עימנו, כשמכה רודפת מכה וכל יום קללתו מרובה משל חברו, ובפרט בתקופה האחרונה שכל לבב דווי וכל ראש לחלי.
אז בתור יהודים מאמינים בני מאמינים, ברי לנו שמאת ה' הייתה זאת, כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך, עלינו להתעורר ולהתחזק.
אל לנו להיות מהאכזריים המיחסים הכול לטבעו של עולם או 'לרשלנות החרדית', לבל יקויים בנו "לשוא הכיתי את בניכם, לא לקחו מוסר".
אבל כיצד עלינו לדעת על מה עבדה הארץ?
על מה יצא חרון אף ה'?
ולא מפני שצדיקים אנחנו ולא חטאנו, אלא דווקא מחמת שעוונתינו רבו למעלה מראש, ואין איש מאיתנו יודע על מהם עלינו לשוב עתה.
והשאלה מנסרת ומהדהדת בחללו של עולם,
מה ה' אלוקינו שואל מעימנו??
 
ואין איתנו יודע עד מה...
אך היה כאן בפורום אחד הרבנים שעורר על עניין חשוב מאוד, והוא הציפייה לגאולה, ואולי לזה באים לעורר אותנו?
 
ואין איתנו יודע עד מה...
אך היה כאן בפורום אחד הרבנים שעורר על עניין חשוב מאוד, והוא הציפייה לגאולה, ואולי לזה באים לעורר אותנו?
ציפיה לגאולה?
סה"כ ביקשתי שהיחס להר בית ה' יהיה יותר טוב. נכון שיש טומאה, אבל למה היחס הוא כמו למת או מצורע, ולא כמו לאישה נידה?

אחדד את השאלה, מאיפה בכלל אנחנו אמורים לדעת?
הקב"ה סומך עלינו שכל אחד יבין מעצמו מה הוא רוצה ממנו?
 
ציפיה לגאולה?
סה"כ ביקשתי שהיחס להר בית ה' יהיה יותר טוב. נכון שיש טומאה, אבל למה היחס הוא כמו למת או מצורע, ולא כמו לאישה נידה?
לא יודע למה כת"ר התכוון, אני בכל אופן התחזקתי בעניין הנ"ל.
הקב"ה סומך עלינו שכל אחד יבין מעצמו מה הוא רוצה ממנו?
ככל הנראה כן...
אך נחלק את הדברים.
ישנה ההתחזקות הכללית של כל העם, ויש את הנושאים האישיים של כל אדם בנפרד שבהם הוא נצרך לחיזוק.
ואמנם בדברים הכלליים לכאו' אין האדם הפשוט יודע, אך בדברים הפרטיים, על כך ניתן לומר לב יודע מרת נפשו, ובהחלט נדרש מהאדם לדעת מה בוראו מצפה הימנו, כנלענ"ד.
 
ככל הנראה כן...
אך נחלק את הדברים.
ישנה ההתחזקות הכללית של כל העם, ויש את הנושאים האישיים של כל אדם בנפרד שבהם הוא נצרך לחיזוק.
ואמנם בדברים הכלליים לכאו' אין האדם הפשוט יודע, אך בדברים הפרטיים, על כך ניתן לומר לב יודע מרת נפשו, ובהחלט נדרש מהאדם לדעת מה בוראו מצפה הימנו, כנלענ"ד.
הא גופא.
אני 'באישי' לא חטפתי מאומה, שלום עלי נפשי.
אם נדרש ממני חשבון הנפש, זה מצד השתייכותי לציבור - וממילא גם החשבוה"נ שלי אמור להיות כחלק מהציבור, לא?
 
הא גופא.
אני 'באישי' לא חטפתי מאומה, שלום עלי נפשי.
אם נדרש ממני חשבון הנפש, זה מצד השתייכותי לציבור - וממילא גם החשבוה"נ שלי אמור להיות כחלק מהציבור, לא?
הרי כבודו כתב -
ובפרט בתקופה האחרונה שכל לבב דווי וכל ראש לחלי.
וכי אינך מרגיש צער נורא על הדברים?
ברי לי שאף אם אי"ז צער נורא, אך לכה"פ ישנה מועקה בליבך, אמנם ב"ה אתה לא "חטפת" באישי, אך בהחלט מדברים גם איתי ואיתך.
 
אחדד את השאלה, מאיפה בכלל אנחנו אמורים לדעת?
לב יודע מרת נפשו
פעם ששאלו את הרב אלישיב אחרי כמה אסונות ל"ע שקרו במה להתחזק
הוא חזר על זה שוב ושוב "לב יודע מרת נפשו"
תמיד אחרי שקרה משהו מיד פרסמו שרב מסוים אמר להתחזק בזה ורב אחר בזה
ונלענ"ד שלזה נתכווין הרב אלישיב
לא יתכן שבן אדם יודע טוב מאוד את בעיותיו וכשהוא מתעורר לתקן אותם
הוא מבזבז את זה על אמרית פרק תהילים כל יום....
נ.ב. לא שח"ו אני מזלזל בזה רק הקב"ה מעורר אותנו לתשובה ומזה אנחנו בורחים!!!
 
ייתכן מאוד וה' רוצה שנתאחד כל היהודים החרדים אל דברו, יחד לעשות רצונו בלבב שלם. וזה ניכר שכמעט בכל "סריה" של אסונות המלחיה מתפזרת בשווה בין כל סוגי הציבור, ואולי ה' מצפה שישבו יחד ראשינו ושופטינו ויטכסו עצה כיצד להחזיר עטרה ליושנה כנגד חורפינו.
אבל האמת היא כפי שאמר @הרב מרודוש שכל אחד צריך להתחזק לעצמו במה שהוא יודע שהוא צריך.
והוראות ציבוריות צריכות לצאת מרבותינו, וכל רב יודע מרת נפשה של קהילתו.
 
לענ"ד, ה' מדבר אל כל הציבור, ולכן צריך תשובה כללית.
אני לפעמים חוטף, ואז אני מפשפש במעשי.
כשהציבור חוטף, צריך לפשפש במעשי כלל הציבור, מעין מה שהיה בימי עזרא.
שהרי ה' לא העניש אותי, הוא העניש אותנו.
 
"תניא: ר' נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים.
בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין שנא' (ישעיהו ט, טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו [ואת] (ו) אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה מאי ועוד ידו נטויה א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנאמר (משלי כב, יד) שוחה עמוקה פי זרות רב נחמן בר יצחק אמר אף שומע ושותק שנאמר (משלי כב, יד) זעום ה' יפול שם."
(שבת לב - לג)
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון