סיפורי חיזוק מה קורה ללימוד התורה בלי חיות ושמחה (1 צופה)

[אחד יחיד]

סיפר הגאון רבי אליעזר לופיאן זצ"ל ששמע מאביו מרן ר' אליהו לופיאן זצוק"ל: בעיר בריסק היה ילד שמלמדיו בתלמוד תורה היו מתפעלים ממנו מאד, הוא היה משמיע הערות חריפות וסברות גאוניות, והיו כולם משוכנעים שיצא ממנו גברא רבא.

שמעו הגיע גם לאוזנו של מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל, שתהה על קנקנו ולא התלהב ממנו… ואכן כעבור שנים גדל הנער, ונעשה עוזר לעגלון.

ככשאלו את מרן הגר"ח, איך ידע שלא יצא ממנו גדול בתורה, אמר ראיתיו לומד בלא שמחה בלא חיות, ועיקר לימוד התורה הוא בשמחה וחיות, ללא זה לא יתכן להתגדל ולהתרומם מהתורה הקדושה. (הרב בנימין בירנצוויג)

 

[פנחס ע]

מוכר שכך זיהו את הגרש רוזובסקי (אולי החזוא לכן המליץ עליו לפונביזער רב)

 

[יש קונה עולמו]

וידוע הזוהר פקודי רסד: שהיצה"ר וגונדא דיליה אורבים למי שלומד כדי להעציבו וכו'.
וכתוב: "כשאדם עושה מצוה בשמחה זה סימן שליבו שלם עם אלוקיו"
וכמ"ש בס' המידות בערך שמחה וע"ש במקורות ועו"ש.

 

[נאר תיירה]

מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל ביאר מפני מה דווקא בתפילת מעריב נקבעו דברי הברכה על השמחה בתורה הקדושה ובמצוותיה ולא בתפילת שחרית, כיון ששמחה בתורה הקדושה אינה באה מאליה. אין זו שמחה חיצונית רופפת, זוהי שמחה הבאה מתוך ההשקעה וממילוי פנימי. תפילת שחרית הינה בתחילתו של יום, אז, אין עדיין שייכות אמיתית לשמחה בתורה הקדושה. בתפילת מעריב, לאחר שבמשך היום עסק האדם בתורה ועבד את אלוקיו בקיום מצוותיו, מלא הלב בשמחה.