מאמר פרשת שבוע מורשת ה'חיפוש' של יתרו

'יתר פרשה אחת בתורה'​

פרשת יתרו - שיתר פרשה בתורה - אמורה לעורר בנו שאלה גדולה, כולנו יודעים, כי דווקא אותו שבא מבחוץ - והכריז קבל עם ועדה - עתה ידעתי כי גדול ה', עורר יותר התפעלות מאשר כל העבודה הגלויה, של אותו עם היוצא ממצרים, וכדברי הזוהר הקדוש - כדין אסתלק ואתייקר יקרא דקודשא בריך הוא. ככל שהרחוק - רחוק יותר, הרי שעדותו אמינה ומגדלת ומרוממת עד אין קץ ואין תכלית. ברם, בעיונינו, ביתרו זה, מגלים אנו, שהוא גם שר, וגם כומר לעבודה זרה, ולא רק כומר לעבודה זרה אחת, הוא דיגם אמונות רבות לאין חקר, הלוא עליו אמרו רבותינו, שעבד את כל העבודות זרות שבעולם...

והעיון בזה, מעלה את הנקודה הבאה: יתרו, הוא דמותו של האיש המחפש, שהוא פונה לכל צד לבקש קורטוב אמת. ככל שהאמת הזו נראית אמיתית בעיניו - הוא סוגד לה, ולא סתם, אלא ברצינות גמורה, הוא נעשה לאב וראש, הוא כהן לאותה אמונה. בכן מקימים מוסדות ותרבות שלימה סביב האיש ומשנתו, והופס... הנה הוא זיהה שאין זו האמת, הלך לבקש אחרת... וגם שם, כמעשהו בראשון כך מעשהו בזאת. עד שעבד את כל העבודות. לא מקלות ראש, וכתייר המדגם תרבויות. הוא חיפש אמת! הוא יצא החוצה לבקש את האמת שלו, ולא היסס לנתץ ונפץ אותה כאשר התגלתה כמזוייפת.

וכי אנו יכולים להעלות על נס את המחפש ונובר בבתי הטומאה למצוא את אור הטהרה?! כלומר, האם נאמר לנער ירושלמי, על דרך משל - צא ובדוק בכל הכנסיות [מהרה יבטלו] וחזור אלינו כאשר תהיה בדרגה שאז תוכל להכריז - עתה ידעתי?! וודאי שלא. כבר אנו מכירים את מי שאמר והיה העולם, וכבר ניתנה תורה. ובכן, מה מעלתו של יתרו, עלינו, כשאף איננו יכולים להנחיל את מורשת החיפוש שלו. כדי להרגיע אותנו, עלינו רק להזכיר לעצמנו, כי איך שלא יהיה, עשינו הרבה מעשיי יתרו, בין בשוגג ובין בתועה... אבל אנו די מסובבים עם תהיות של בקשה וחיפוש... מלבד זאת, את הנקודה של יתרו - היא לא החיפוש, עליו הוא בטח שב והצטער... אלא נקודת האמת - לדעת להשליך אמיתות, כשאינן אמיתות באמת...

והיא שעמדה לו, שיתר פרשה בתורה, כי הוא הבחין כיצד מקבלים את התורה... לא שמחפשים לתור על פני כל העבודות זרות שבעולם, זה הסיפור שלו, אבל הסיפור שלנו, את התיזוז המוצלח שעשה על גבי ההריסות שהרס את כל האמונות השקריות - את זה עלינו ללמוד, כי היא כל התורה כולה, לברר את הטעויות של החיים שלנו, מתוך כנות הנוקבת ויורדת עד השתין.

התשובה לבירור - מהי המורשת 'שלנו' ממעשה יתרו ומשה. אנו לומדים את זה כך - מורשת משה, היא הארון הספרים שבבית המדרש, תורתו בלבנו, אין לנו לזוז ממה שקיבל במפורש מפי הגבורה, והלא הדרך סלולה לנו לגמרי, מרישא ועד גמירא... אלא שבאמצע מתרחשים דברים. יש נפילות והתרסקויות רוחניות, אלו לא בדיוק מבררים את דעתם של הספרים. הם רוצים לבדוק את הנקודה שבלב, שמסוגלת להיות הכי כנה עם עצמה. לדעת להשיל דברים מיותרים באומץ, מול החיוב להכנע לפני הבורא יתברך בלבד, הבורא האמיתי, שאף העבודה שעובדים אותו - ראוי שתהיה עם אמת, לכך אנו צריך להיות נפעמים דייקא מאמירתו של יתרו, שאז מתגדל כבודו של הקדוש ברוך הוא.

ובהקשר שלנו, כשאנו מצליחים לבטל את עצמיותנו המתגוננת מול אותה נקודה קדושה של דבקות השם, כשהיא תובעת את האמת בלבד, ללא תירוצים והנחות... הרי שבכך אנו זוכים שכבודו של ה' מתעלה ביותר, וכמו שאנו אומרים - ואביתה תהילה מקרוצי חומר. ככל שהחומר יותר סמיך ותובעני, ובכל זאת הקריאה האלוקית מהדהדת את החומריות הנמבזה הלזו - אור ה' מאיר ביותר בעולמנו.

אחר כך מצינו, כי כתוב - וילך לו אל ארצו. התפקיד של יתרו, הוא לרומם את הסביבה שלא מכירה את השם יתברך, כל העולם המתין לגילויו של זה, משום שדווקא אז מתגלה האור של הבורא. לו אין תפקיד כמנהיג עתידי, משום שהמנהיג מורה את הדרך, ויתרו מורה את דרך ההתחזקות. כיצד להחזיק מעמד בתורה. שימו לב, אם לא היתה עבודה זרה אחת שבעולם שהוא לא עבדה, הלוא כמה אכזבות נחל, כמה אפשרויות נסיגה או הדחקת הפערים, שהמין האנושי כה משתמש בו...

אך לא, זו תורת ההתחזקות! אדם שאין לו לפניו אלא את האמת, הוא לבסוף יגיע אליה. ולא רק זאת, אלא שאף הניגודים שהיו מנת חלקו, אלו ישמשו כעת ככתרים מרהיבים לגילוי האמת החדשה.
מה שמועה שמע ובא? לא לכל שמועה יש משמעות כה רוחבית, עד שאדם מחליט לבוא... להיות חלק מהדבר הזה, משום שהשמועה לא היתה רחוקה ממנו... אנו יכולים להתפעל מאיזו שמועה רחוקה... ככל שזה קרוב אלינו, ההתפעלות יותר גדולה. אך כדי לקום וללכת לנסוע אל המקום, באופן פיזי, להיות עמם באותה החוויה - זו כבר שמיעה אחרת זו שמיעה של 'שמע ובא'... כשהשמיעה הזו גורמת לאדם לבוא, סימן שהוא קשור לאותו חיפוש בדיוק, הוא מצא את המקום שלו... את גילוי האלוקות, שזה היה המניע לכל הצעדים שלו ככהן לאמונות רבות. כך גם אנחנו, כשהשמיעה של דברי התורה יגרמו לנו שינוי של ממש, נדע ששמענו.

ואולי אפשר לתרץ בכך את מה שאמרו - מה שמועה שמע ובא, כאשר הפסוק בעצמו מפרש מה הוא שמע, כי השאלה של רש"י לא היתה על השמיעה, אלא ביותר וגם על 'ובא', ושני אלו - קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, העירו את דעתו הרחבה להבחין בין כל העבודות זרות שבעולם, לאותה אמונה שהסתפח בצידה. משום שאלו מורים ביותר על מציאות הבורא המתגלה לעמו ביד עבדו משה, דבר כזה, לא חווה מעולם בפשיטות המוחשית, ומתרץ רש"י, שלכן הוא בא. וביאה זו - היא היתור של הפרשה שבתורה. כי כל משפטי ה' אמת, אבל כדי שתהיה שלימות התורה צריך את קיום התורה: שמע - ובא.​