משה רבינו

בפרשתנו (י, יב) נאמר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ". והנה בברכות (לג:) הקשו: "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי, אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר יראת ה' היא אוצרו"...

לא מן המדרש הוא זה. והכי איתא בתלמוד בבלי (עבודה זרה כה א) תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה ולנקדימון בן גוריון יהושע קראי נקדימון בן גוריון גמרא למשה מנלן אתיא אחל אחל כתיב הכא (דברים ב, כה) אחל תת פחדך וכתיב התם ביהושע אחל גדלך ורבי יוחנן אמר אתיא תת תת כתיב הכא אחל תת פחדך...

ראיתי בספר מרגניתא דר' ברוך לבעל הברוך טעם שהבין שמה שהפריש משה רבינו ערי מקלט בעבר הירדן הוי רק בגדר אינו מצווה ועושה שהרי עדיין לא היה מצווה ועושה אז כי החיוב להבדיל ערי מקלט הוא רק כשעוברים הירדן כמפורש בפרשת מסעי [לה י] כי אתם עוברים את הירדן וכו' ולכאורה יש להקשות למה לא נחשב כחוטף מצוה...

רמז : מוזכר בביאור הגר"א [שו"ע].

יודע היה משה רבינו שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש שבארץ כנען ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה עיין שם. והשתא כיון דאין המצוה מתקיימת אלא בכל שש הערים. הו"ל לומר דבשלש לא זו שלא עשה מצוה אלא דאיכא נמי עבירת לאו דבל תגרע.

צ"ע איך משה רשאי לעשות תנאי עם בני ראובן ובני גד, וכי הארץ שלו לחלק אותה כפי ראות עיניו, הרי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ורק הם יכולים להתנות עם בני ראובן ובני גד, וא"כ איך משה רבינו עושה תנאי עם בני ראובן וד ליתן להם את עבר הירדן ולקחת מהם את חלקם בארץ ישראל?

הנה, בכתובים נסמכו סילוק משה רבינו ומינוי יהושע תחתיו לפרשת הקרבנות בכלל, ולפרשת התמיד בפרט. ובספרי על אתר מבאר את הסמיכות "וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי - למה נאמר? לפי שהוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם; משל למה הדבר דומה? למלך שהיתה אשתו נפטרת מן העולם, והיתה...

יִפְקֹ֣ד ה' אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה: אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְקֹוָ֔ק כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה: ומפרש רש"י (פסוק טו) "להודיע שבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם...

משה רבינו בא"י בחיותו ולאחר פטירתו?

על הסלע הך ויצאו מים, בצדקו חון חשרת מים. וקשה וכי מה שמשה היכה את הסלע הוה זכות לבקש בעדה גשם? הרי הקב"ה אמר לו לדבר? א. הגרח"ק כתב שהיה זה מעשה הנאמר בבשלח ששם אמר לו הקב"ה למש להכות על הסלע. ב. במקראי קודש (סוכות סי' ק"מ) כי כוונת משה רבינו בהכאת הסלע היתה לשם שמים, כדי שלא יהא ח"ו קטרוג על...

התרגום יונתן כתב (פכ"ט) וז"ל: וחמון כל כנשתא דאתא משה נחית מן טוורא מנוי בזיעין, ע"כ. והיינו דמשה ירד כשהוא קרוע בגדים משמע דאלעזר לא קרע בגדיו, והייו כי אלעזר היה לבוש בגדי כהן גדול ואיכא לאו לקרוע כדאיתא ביומא (ע"ב ע"א), וברמב"ם (פ"ט מהל' כלי המקדש ה"ג), ועל כן לא יכל לקרוע בגדיו לאבילות אביו.

ויקם משה וילך וגו' (טז, כה). צריך לדעת טעם אומרו ויקם, ואם להודיע שהיה יושב מה יצא לנו מהודעה זו? אכן ירצה על דרך אומרו (משלי טז, יח) לפני שבר גאון, ולפני כבוד ענוה, ואמרו ז"ל (שמו"ר מה ה) השפלתי הגבהתי, והוא מאמר הכתוב ויקם משה קימה היתה לו, במה שהלך לדתן ולאבירם האנשים הרשעים אשר חרפוהו ולא...

מפני מה בחר קורח במצוות אלו, ציצית ומזוזה, לחלוק על משה רבינו מבאר רבינו המהר"ל בספר גור אריה ויש לפרש גם כן ששני הדברים היו על משה בלבד, והיו חולקים על המעשה, ועל התורה שהוא מלמד אותם לעשות. כלומר בשני חלקים - שהם התלמוד והמעשה - אין אנו צריכין למשה; אם לקבוע בנו מעשה לעשות התורה, אין אנו...

בפרשת השבוע נקרא "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם" וכו' פי' רש"י שויקח קורח הכוונה "לָקַח אֶת עַצְמוֹ לְצַד אֶחָד, לִהְיוֹת נֶחֱלָק מִתּוֹךְ הָעֵדָה לְעוֹרֵר עַל הַכְּהֻנָּה. וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "וְאִתְפְּלֵג", נֶחֱלַק מִשְּׁאָר הָעֵדָה...

ויקם משה וילך וגו' (טז, כב). צריך לדעת טעם אומרו ויקם, ואם להודיע שהיה יושב מה יצא לנו מהודעה זו, אכן ירצה על דרך אומרו (משלי טז) לפני שבר גאון ולפני כבוד ענוה, ואמרו ז"ל (שמו"ר פמ"ה) השפלתי הגבהתי, והוא מאמר הכתוב ויקם משה קימה היתה לו במה שהלך לדתן ולאבירם האנשים הרשעים אשר חרפוהו ולא רצו לבא...

שמעתי בקו ריתחא דאורייתא שהגאון ר' צבי שטיינבערג שליט''א הקשה בפסוק מבואר ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וכו' ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכו' כדי למנוע המגיפה ולכאורה למ''ד בזבחים שמשה רבינו כהן היה למה הוא בעצמו לא הקטיר הקטורת וצ''ע

מדוע הציג משה את שני הצדדים הטובה אם רעה, ולא נתן למרגלים להביע את דעותיהם מבלי שיאמר את השלילי

"וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר" (במדבר י"ד, י"ז). החזקוני ומפרשים נוספים מדגישים כי המילים "כאשר דברת" מוסבות על התגלות י"ג מידות הרחמים במעשה העגל. ומכאן צועקת הקושיא: אם משה רבינו מזכיר ומסתמך על אותה הבטחה – מדוע הוא משמיט כאן את רוב י"ג המידות? היכן נעלמו...

מדוע כאן רע בעיניו של משה? ובספרי על אתר מציין זאת "כאן הקב"ה ממיך ומשה מגביה, אבל במעשה העגל הקב"ה מגביה ומשה ממיך." מבאר המלבי"ם, שאכן כאן רע בעיני משה.... מסיבה שאינה שייכת במקומות אחרים ואביא זאת בלשונו לבאר פסוקים אלה צריך להקדים עוד הקדמה אחת. הנה מה שהמן שירד לישראל במדבר היה מזון...

מה ביאור הכפילות במקרה הזה? מפרש הרמב"ן "על דעת אונקלוס כמו על ברכות הורי (בראשית מט כו) כי האב יקרא הורה מפני שנותן ומזמין ההריון יאמר אם אני אביהם או אמם שילדתי אותם ובעלי הפשט אמרו בהפך האנכי אמם שהייתי הרה בהם ויולדת וכן ותהר את מרים ואת שמי (דברי הימים א ד יז) שהרתה וילדה אותם או אנכי...