על הסלע הך ויצאו מים, בצדקו חון חשרת מים.
וקשה וכי מה שמשה היכה את הסלע הוה זכות לבקש בעדה גשם? הרי הקב"ה אמר לו לדבר?
א. הגרח"ק כתב שהיה זה מעשה הנאמר בבשלח ששם אמר לו הקב"ה למש להכות על הסלע.
ב. במקראי קודש (סוכות סי' ק"מ) כי כוונת משה רבינו בהכאת הסלע היתה לשם שמים, כדי שלא יהא ח"ו קטרוג על...
התרגום יונתן כתב (פכ"ט) וז"ל: וחמון כל כנשתא דאתא משה נחית מן טוורא מנוי בזיעין, ע"כ. והיינו דמשה ירד כשהוא קרוע בגדים משמע דאלעזר לא קרע בגדיו, והייו כי אלעזר היה לבוש בגדי כהן גדול ואיכא לאו לקרוע כדאיתא ביומא (ע"ב ע"א), וברמב"ם (פ"ט מהל' כלי המקדש ה"ג), ועל כן לא יכל לקרוע בגדיו לאבילות אביו.
ויקם משה וילך וגו' (טז, כה).
צריך לדעת טעם אומרו ויקם, ואם להודיע שהיה יושב מה יצא לנו מהודעה זו?
אכן ירצה על דרך אומרו (משלי טז, יח) לפני שבר גאון, ולפני כבוד ענוה, ואמרו ז"ל (שמו"ר מה ה) השפלתי הגבהתי, והוא מאמר הכתוב ויקם משה קימה היתה לו, במה שהלך לדתן ולאבירם האנשים הרשעים אשר חרפוהו ולא...
מפני מה בחר קורח במצוות אלו, ציצית ומזוזה, לחלוק על משה רבינו
מבאר רבינו המהר"ל בספר גור אריה
ויש לפרש גם כן ששני הדברים היו על משה בלבד, והיו חולקים על המעשה, ועל התורה שהוא מלמד אותם לעשות.
כלומר בשני חלקים - שהם התלמוד והמעשה - אין אנו צריכין למשה;
אם לקבוע בנו מעשה לעשות התורה, אין אנו...
ויקם משה וילך וגו' (טז, כב).
צריך לדעת טעם אומרו ויקם, ואם להודיע שהיה יושב מה יצא לנו מהודעה זו, אכן ירצה על דרך אומרו (משלי טז) לפני שבר גאון ולפני כבוד ענוה, ואמרו ז"ל (שמו"ר פמ"ה) השפלתי הגבהתי, והוא מאמר הכתוב ויקם משה קימה היתה לו במה שהלך לדתן ולאבירם האנשים הרשעים אשר חרפוהו ולא רצו לבא...
שמעתי בקו ריתחא דאורייתא שהגאון ר' צבי שטיינבערג שליט''א הקשה בפסוק מבואר ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וכו' ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכו' כדי למנוע המגיפה
ולכאורה למ''ד בזבחים שמשה רבינו כהן היה למה הוא בעצמו לא הקטיר הקטורת וצ''ע
"וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר" (במדבר י"ד, י"ז).
החזקוני ומפרשים נוספים מדגישים כי המילים "כאשר דברת" מוסבות על התגלות י"ג מידות הרחמים במעשה העגל.
ומכאן צועקת הקושיא: אם משה רבינו מזכיר ומסתמך על אותה הבטחה – מדוע הוא משמיט כאן את רוב י"ג המידות? היכן נעלמו...
מדוע כאן רע בעיניו של משה?
ובספרי על אתר מציין זאת "כאן הקב"ה ממיך ומשה מגביה, אבל במעשה העגל הקב"ה מגביה ומשה ממיך."
מבאר המלבי"ם, שאכן כאן רע בעיני משה.... מסיבה שאינה שייכת במקומות אחרים
ואביא זאת בלשונו
לבאר פסוקים אלה צריך להקדים עוד הקדמה אחת.
הנה מה שהמן שירד לישראל במדבר היה מזון...
מה ביאור הכפילות במקרה הזה?
מפרש הרמב"ן
"על דעת אונקלוס כמו על ברכות הורי (בראשית מט כו) כי האב יקרא הורה מפני שנותן ומזמין ההריון יאמר אם אני אביהם או אמם שילדתי אותם
ובעלי הפשט אמרו בהפך האנכי אמם שהייתי הרה בהם ויולדת וכן ותהר את מרים ואת שמי (דברי הימים א ד יז) שהרתה וילדה אותם או אנכי...
מקרא אחד אומר "וְהֵנִיף֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־הַלְוִיִּ֤ם תְּנוּפָה֙", ומקרא אחד אומר "וְהַֽעֲמַדְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן וְלִפְנֵ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה".
אם כן מי הניף את הלויים, אהרן או משה?
מחדש המלבי"ם "הנה היו בלוים שתי תנופות א' ע"י אהרן וא' ע"י משה".
ומבאר...
כתיב בפרשתנו (במדבר יא, כח): "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם".
ויש להקשות טובא: הלא נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות תלמוד תורה פ"ה ה"ה) שאסור לתלמיד לקרוא לרבו בשמו. ואם כן, חזינן שיהושע בן נון, שהיה מובהק בתלמידיו של משה, קרא לו בשמו...
שמעתי בקו ריתחא דאורייתא ששאל הגאון ר' יהודה אריה דינר שליט''א
שהלא פרחה נשמתן של כל בנ''י בשעת מתן תורה ונמצא שכל הכסף וכל הירושה הלך חזרה ליעקב אבינו, ומשם הלך למי שנשאר בחיים, והיינו משה רבינו, ונמצא שמ''ר ירש כל הכסף של בנ''י?
כתב בספר הילולא רבא דף כב להרב יעקב אנהורי דבישראל מתאבלים בפטירת משה על שלא נכנס לארץ ובל"ג לעומר אנו עושים משתה ושמחה ששמחים שניצוצי נשמת משה שנכנסו ברשב"י שנכנסו לארץ. עכ"ד. (דא רשב"י)