ברכות מעילה בברכות

[שלמה ו.]

ברכות לה.
תנו רבנן אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל מאי תקנתיה ילך אצל חכם ילך אצל חכם מאי עביד ליה הא עביד ליה איסורא אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה

ומה זה יועיל לתקן במה שמעל?

 

[החכם]

כמבואר ברמב"ם הלכות תשובה, שאחד מדרכי התשובה היא קבלה לעתיד שלא לחזור על אותו עוון, א"כ מובן מאוד למה ילך אצל חכם וכו' מפני מתוך
שילמוד הלכותיו לא יחזור שוב על חלילה על פגם זה. כנלע"ד

 

[זוטא]

עיין בפירוש ר' יונה על הרי"ף שכתב וז"ל
כלומר מי שאינו יודע הברכות באיזה ענין יוכל לאכול שאם יאכל יתחייב קרבן מעילה בכל פעם ופעם ומהדרינן שילך אצל הבקי וילמדנו הברכות של כל דבר ודבר וה"ה שאפילו שאם לא ידע אלא ברכת שהכל יצא בה מידי מעילה דתנן (ד' מ א) ועל כולם אם אמר שהכל יצא אלא שצריך ללמוד כדי שיברך הברכה הראויה לכל דבר ודבר עכ"ל וא"ש
ודרך אגב מדברי ר"י אנו למדים דבר נורא בזהירות בברכות הנהנין שהרי כתב שאם יאכל יתחייב קרבן מעילה וזה נורא עד מאוד ה' יצילנו
ונראה שר' יונה דקדק מלשון הגמ' דאמרינן אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל מאי תקנתיה וכו'
ולא אמרינן אכילו מעל כמו שמובא לקמן בגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - כאילו נהנה מקדשי שמים אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - כאילו נהנה מקדשי שמים

 

[שלמה ו.]

כמבואר ברמב"ם הלכות תשובה, שאחד מדרכי התשובה היא קבלה לעתיד שלא לחזור על אותו עוון, א"כ מובן מאוד למה ילך אצל חכם וכו' מפני מתוך
שילמוד הלכותיו לא יחזור שוב על חלילה על פגם זה. כנלע"ד

אם זה כלול בתשובה, למה לא אמר לעשות תשובה?

 

[הצעיר שבחבורה]

ומה זה יועיל לתקן במה שמעל?

לא זה כוונת הגמ' בשאלה "ילך אצל חכם מאי עביד ליה, הא עביד איסורא"?

 

[אחד יחיד]

ומה זה יועיל לתקן במה שמעל?

הגמ' כותבת בבירור שזה לא מועיל, ואין לזה תקנה.
אלא רבא אומר שילך אצל חכם מעיקרא כדי שלא יגיע לכדי מעילה.

 

[שלמה ו.]

הגמ' כותבת בבירור שזה לא מועיל, ואין לזה תקנה.
אלא רבא אומר שילך אצל חכם מעיקרא כדי שלא יגיע לכדי מעילה.

לענ"ד לא מסתבר

 

[הצעיר שבחבורה]

לענ"ד לא מסתבר

יבאר מר את דברי הגמרא בדרך אחרת.

 

[שלמה ו.]

לא זה כוונת הגמ' בשאלה "ילך אצל חכם מאי עביד ליה, הא עביד איסורא"?

השאלה שלי אם הגמרא נשארת בשאלה ואין לו תקנה רק מכאן ולהבא. כי קשה לומר שאדם ששב מעוון והולך אצל חכם ללמוד שלא יטעה עדיין עוונו בידו.

 

[שלמה ו.]

יבאר מר את דברי הגמרא בדרך אחרת.

אולי כשהולך ללמוד הברכות אצל חכם, זה חלק מהתשובה.

 

[הצעיר שבחבורה]

השאלה שלי אם הגמרא נשארת בשאלה ואין לו תקנה רק מכאן ולהבא. כי קשה לומר שאדם ששב מעוון והולך אצל חכם ללמוד שלא יטעה עדיין עוונו בידו.

אולי כשהולך ללמוד הברכות אצל חכם, זה חלק מהתשובה.

הרי השיבו על זה "ילך אצל חכם מעיקרא ... שלא יבא לידי מעילה".

 

[שלמה ו.]

הרי השיבו על זה "ילך אצל חכם מעיקרא ... שלא יבא לידי מעילה".

אז אין לו תקנה לעולם?

 

[אחד יחיד]

לענ"ד לא מסתבר

מפורש כך בגמ'!

אז אין לו תקנה לעולם?

כצ"ל!

 

[הצעיר שבחבורה]

אז אין לו תקנה לעולם?

אית דבר דלית ליה תקנתיה?

הגמ' כותבת בבירור שזה לא מועיל, ואין לזה תקנה. אלא רבא אומר שילך אצל חכם מעיקרא כדי שלא יגיע לכדי מעילה. האמנם יש דבר שהאדם שעובר עליו, אין לו תקנה? יש משהו שעומד מול כוח התשובה?

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[הצעיר שבחבורה]

ודרך אגב מדברי ר"י אנו למדים דבר נורא בזהירות בברכות הנהנין שהרי כתב שאם יאכל יתחייב קרבן מעילה וזה נורא עד מאוד ה' יצילנו

וראה בתשובות להורות נתן (יד י) שהשיב בענין זה להגרמ"מ שולזינגר זללה"ה

 

[נדיב לב]

ומה זה יועיל לתקן במה שמעל?

שפת אמת על אתר
וז"ש כאילו גוזל להקב"ה ולכנס"י. שעי"ז גורם שלא יהי' מיוחד לישראל בפרט ח"ו כנ"ל. וא"ש מ"ש רש"י ז"ל גוזל להקב"ה את ברכתו. ולכאורה הא הוי גוזל ממש כפשוטו כיון דקודם ברכה לה' הוא. ומהרש"א הניח בקושיא. ולהנ"ל אינו קושיא. כי כיון שע"י הברכה נעשה של האדם א"כ גוזל רק הברכה והיינו כנ"ל. כי עיקר רצון הש"י שישפיע ושנכיר טובתו להודות לו ולשבחו. כי כן רצונו. וגוזל ההכרת טובה. אבל גוף הדבר שלנו היא כדכתיב והארץ נתן לבני אדם. ומ"ש חבר הוא לאיש משחית. לפי' רש"י לפי שהוא מיקל כו' קשה כי כן הוא גם בכל מצות שהאדם מיקל. ולהנ"ל הפי' היא כי כיון שכל הבריאה הי' כדי להכיר הטובה כנ"ל. וכשנהנה בלי ברכה הרי הנאה זו השחתה היא מאחר שלא ניתקן הרצון שהי' בהבריאה כנ"ל. וחבר לירבעם כו'. כי באמת זה כמעט עבודה זרה. מה שא"י להכיר טובה וכאילו יש דבר בלי הויתו ית"ש. כי עיקר ע"ז מה שהולכין אחר שכל עצמו. כי אם יודעין שהכל מהש"י וודאי מאמרו קיים לעד ונעשה כן עפ"י מאמרו. וזה שסמכו ענין להא דשמע מוסר אביך כו'. שלא לזוז מדברי תוה"ק לילך אחר השכל עכ"ל.

ולדבריו שלא מיירי במעילה ממש בעצם המאכל, אלא גוזל רק הברכה, אם כן כשמקבל על עצמו להקפיד באמירת הברכות כדבעי, שהולך אצל חכם, וחלק מהל' תשובה לדאוג שלא יחזור לכסלו. ממילא לימוד הברכות יועיל. וכמו שאומרת הגמ' שם, ילך לחכם. כך נלענ"ד.

 

[צריך עיון]

תשובה זה לא בכלל תקנה
להשיב גזילה זה תקנה