משה ואהרון היו שקולים? - מעלת השמחה

[אור חדש]

הוא אהרן ומשה (ו, כו). בפסוק הזה מקדים הכתוב את אהרן למשה, ואילו בפסוק כז מקדים הפסוק את משה ("הוא משה ואהרן"). וכבר עמד על כך רש"י וכתב, "לומר לך, ששקולים כאחד". והמשמעות הפשוטה של דברי רש"י היא, שאהרן ומשה היו שקולים בדרגתם, ולכן פעם מקדים הכתוב את זה ופעם את זה. אך כבר הקשה הכתב סופר בשם השל"ה, כיצד ניתן לומר שהיו שקולים, הרי נאמר על משה "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, י)?

ומאריך הכתב סופר במספר תשובות אפשריות על כך (וכן מביא את תשובת השל"ה עצמו, עיין שם), ואחד מהסבריו הוא כך:
אכן, משה הגיע לדרגת נבואה גבוהה משל אהרן, אך בעיני הקב"ה שקולים היו לכל דבר; כי ההבדל בדרגת נבואתם לא נבע משוני במעשיהם או קדושתם, אלא מההבדל בנסיבות חייהם. השכינה שורה יותר על האדם כאשר הוא שרוי בשמחה (שבת דף ל ע"ב), ולאהרן, בהשוואה למשה, היה קשה יותר להגיע לשמחה, כי היה במשך כל השנים במצרים וראה יום יום את עניים וצערם של ישראל (בניגוד למשה שלאורך הזמן היה מחוץ למצרים, במדבר עם צאן יתרו). בנוסף, עצם שהייתו של אהרן במצרים, שהיא מקום טומאה, הפחיתה את מדרגת נבואתו. לכן היה משה בדרגת נבואה גבוהה יותר. אך בעיני הקב"ה לא היה בכך כדי להפחית מאומה מדרגתו של אהרן, כי כל אדם נמדד לפי נסיבותיו, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים.

ומסיים הכתב סופר, שלפי האמור מדויק היטב מדוע בפסוק כ"ו מקדים הקב"ה את אהרן ובפסוק כ"ז את משה: פסוק כ"ו מתייחס לעצם דיבורו של הקב"ה עמהם ("הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם להוציא…"), ולכן שם מקדים הכתוב את אהרן, לבטא את החידוש וההתפעלות ממנו, שעל אף שהיה במצרים, זכה לנבואה; ואילו פסוק כ"ז מתייחס לדיבור עם פרעה ("הם המדברים אל פרעה…"), ושם מקדים הכתוב את משה, שהיה השליח העיקרי לפרעה מאחר שדרגת נבואתו הייתה גבוהה יותר.