זבחים סיכום הדף היומי, זבחים מז (1 צופה)

[סיני]

(מו: במשנה – מז: מילה אחרונה)​

חלק א – משנת "לשם שישה דברים…"
כוונות נוספות בעבודות הקרבן –
המחשבות שיכולות לפסול/שלא יעלה לשם חובה – 1. לשם הקרבן (הזבח). 2. לשם הבעלים (הזובח).
בנוסף לזה:
כוונות על ההקטרה: 1. לשם אישים (על מנת להקטיר על האש ושיישרף לגמרי, ולא שרק ייצלה). 2. לשם ריח (על מנת שיהיה ריח בהקטרה, ולא שיצלה לפני כן וכך לא יהיה ריח).
כוונות רוחניות: 1. לשם ה' (רמב"ם- בפשטות, רמב"ן – לשם של 4 אותיות). 2. לשם ניחוח (שיעשה נחת רוח לה').

דיני הכוונה:
ב-2 הראשונות – יכול לפסול/שלא לעלות, אך בסתם כשר.
בשאר – גם כוונה הפוכה לא תשפיע. ובסתם ודאי שכשר.
האם צריך לכוון או לא? ת"ק – כן, ר' יוסי – לא (זה תנאי בי"ד שכך יעשו לכתחילה).
רי"ס מסיים – שהכוונה תלויה בכהן, ולכן חששו.

הגמרא
א. המקור לשאר הכוונות:
"והקטיר הכהן את הכל המזבחה עולה (לשם עולה) אישה (לשם אישים) ריח ניחוח לה'".

ב. חטאת לשם חולין
A. רב – ר"י – כשר ("ולא יחללו את קדשי בני ישראל" – שכונה לא מחללת).
מקשה רבה ממשנתנו – רי"ס מכשיר כשלא חשב כלל, אך אם חשב לשם חולין – פסול (בחטאת).
מתרץ אביי – הדיוק נכון, אך דייק ש"כשר ולא מרצה" (בחטאת), ולזה התכוון רב.
(האחרונים דנים לגבי שאר הקרבנות, בהם גם שלא לשמה כשר ולא מרצה, מה הדין ב"לשם חולין").

B. ר"א – חטאת "משום חולין" (חשב שהיא חולין) – פסולה (רש"י – מתעסק)
[שמואל – מניין שמתעסק פסול?
רב הונא – 2 פסוקים (שנלמד שמעכב) –
"ושחט את בן הבקר לפני ה'" – שתהא שחיטה לשם בן בקר + "לרצונכם תזבחוהו" – לדעתכם.

ג. האם הבעלים יכול לקלקל?
A. המחלוקת בקרבנות
רי"ס במשנה – המחשבה תלויה בעובד (הכהן).
ר"א ברי"ס – הבעלים מפגלים ("והקריב המקריב קרבנו לה'", וחל עליו "המקריב אותו לא יחשב").

B. אביי – תחומים נוספים בהם מחשבת הבעלים משפיעה – ע"ז ושבת
1. ר"א בע"ז – ששחט בהמה של גוי (והגוי מכוון לע"ז) – פסול.
2. ר"ש ב"א בשבת – שאם הבעלים מחשיבים דבר/כמות, ואחר הוציאו – המוציא חייב (בשני המקרים רבנן חולקים).
ההיררכיה בין שלושת הנושאים, מהקל לכבד:
בקרבנות – כתוב בפירוש "לא יחשב"/ר"ע איגר – יש לימוד מ"המקריב"
בע"ז (קשור לקרבנות – "זובח לאלהים יחרם, בלתי לה' לבדו").
בשבת – הכי פחות סביר, שהרי מלאכת מחשבת אסרה התורה.


חלק ב – פרק איזהו מקומן
א. כותרת – שוחטים קודשי קדשים בצפון (חטאת, אשם, עולה, כבשי עצרת (שלמי ציבור).
ב. פירוט לגבי חטאות הפנימיות: שחיטה בצפון, קבלה בצפון בכלי שרת, הזאות: בפר כהן העלם ושעירי ע"ז – 7 על הפרוכת + 4 על מזבח הזהב. בפר ושעיר של יו"כ – 8+8 בתוך קה"ק 8+8 על הפרוכת + 4 על קרנות מזבח הזה + 7 על גגו.
ההזאות מעכבות, שפיכת שיירי הדם לא מעכבת, הבשר נשרף בשפך הדשן מחוץ לעזרה.
ג. גמרא – למה המשנה לא הזכירה את קבלת הדם בכלי שרת בקדשי קדשים?
כי אשם מצרע מתקבל גם בכלי שרת אך גם ביד (ויש אחרונים שאומרים שהקבלה ביד אינה בצפון).
הערות:
1. זה לא סותר את המשנה בדף נד: שכן הזכירה שקבלת דם מצורע בכלי שרת בצפון.
2. המקור לקבלה ביד באשם מצורע – "ולקח… ונתן…".