גירוש ישראל
אזהרה לבעלי לב חלש!
רצפת הקרמיקה המהודרת של טרמינל 3 בנתב"ג נרטבה קמעא, זרזיפי דמעות מאופקים שהתערבו בקולה הרם של המוזיקה. הרבנים הורו שצריך להעמיד נגנים מיוחדים, ממש כפי שהיה בגירוש ספרד.
תינוקות עטופים בבגדים זעירים תואמים לגילם חבוקים בידי אמהות דאוגות מררו בבכי. אבל לא, לא היתה שום אנדרלמוסיה, שקט מעיק הורגש באויר. כולם עמדו וציפו שיגיע תורם לעלות לרכבת האווירית. על פי התוכנית בעוד דקות ספורות ישמע ברמה משאו המרכזי של מרן שליט"א, מרן שבכה והזהיר מראש, שניסה להתריע ולהרעיש עולם ומלואו ולא שמעו לו. זלזלו. עשו צחוק.
המחשה חיה של ירמיהו שמכניס את עצמו לתוך הכבלים של הגולים היהודים הכפופים ממשא, וזרועותיהם נחתכות משלשלאות הברזל, כשירמיהו בוכה ומקונן אליהם. למה לא שמעתם אלי כשהזהרתי מראש...? והוא מתעקש לצאת עמם אל הגלות הנוראה אל הבלתי נודע. "וענה ירמיה ואמר להם, אני מעיד שמים וארץ. אלו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון לא גליתם! היה ירמיהו הולך ובוכה וכך אמר, חבל עליך יקרת המדינות" (פסיקתא כו ו).
אילו הפגנתם הפגנה אחת עד שאתם בציון...
בשולי הטרמינל בעיניים מושפלות עמדה קבוצה קטנה נושאת ארון קבורה עטוף טלית, בתוך הארון עצמותיו של רבינו זצ"ל. הם היו מראשי הרודפים, הם ארגנו ציד מכשפות לכל מי שהלך בדרכו של מרן ז"ל, וכעת, יחפי רגלים ובראש מורד, בדומיה הם נושאים את ארונו. הרבנים התירו את הוצאת הגוף הקדוש מקברו כדי שיגן על שארית הפליטה הגולה בצירוף החשש שהשלטון החילוני יחלל את קברו כאקט של נקמה. רגש למתים כבר אנו יודעים שאין להם.
אלפים נושאים ספרי תורה מכל הנוסחאות, מחפשים מקום ישיבה להקל על המשא הכבד עד שיבוא המטוס המיושן שיוביל אותם בין כיסי האויר לארץ מרחקים.
"
סליחה ר' שמואל, סליחה ר' צבי, סליחה שלא שמענו בקולכם, סליחה שזלזלנו, סליחה שביזינו"
אברך רציני שספרון קודש עם כריכה רכה אחוז בידו לוחש בכאב לחברו, עכשיו אני מבין עומק נוסף במשמעות של שנאת חנם שרפה בית מקדשנו. באיזו תזזיתיות רדפנו והשפלנו. כמה נואלים היינו, אוי אם היינו יוצאים למערכה לפני 15 שנה, או לפחות לפני 3 שנים.
תיכף כבר מגיע תורם לעלות למטוס לבירוביג'אן
[1], להפיח רוח חיים באדמות המוות שסטאלין ייעד ליהודים לפני מאה שנה. אל המזרח הרחוק, בערבות רוסיה קרוב יותר לשנחאי מלמוסקבה, להיכן שהציוויליזציה עוד לא הגיעה... למצער השלטים שבאוטונומיה זו בכתב עברי. לשפה הם יסתגלו לפחות חסכו את הלימוד של האותיות הקיריליות. מבטים מקנאים בדוברי האידיש לא נעלמו ממי שחיפש אותם
בהתחלה הרחש בחש נטה לכך שיקלטו אותם באיראן או מדינה אחרת מארצות ערב, אולם הרבנים הורידו את הרעיון מהפרק. ולאחר סירובה של אמריקה לקבלת מהגרים חסרי כל בנימוק שלא יובילו לה שגשוג כלכלי, ובעיקר בעקבות היותם אנשים דתיים שיכולים להחזיר את אמריקה לימות הביניים, בלית ברירה נפל הפור להכנס תחת חסותו של פוטין הגדול. כמה עיתונאים חרדיים שבעבר כתבו בזלזול נגד המשטר שירש את הסובייטים נאלצו להפרד משאר הציבור החרדי בחשש לעורם ולנצל אזרחות אמריקאית, יחד עם עוד כמה מאושרים שמימי קדם החזיקו בכיסם דרכון של מדינת חמישים הכוכבים.
חסד ה' הוא שפוטין הסכים להכניס את כל האוכלוסיה הזאת כשהוא מראה פנים הומניטריות. הלוואי שאכן יהיה זה לעיר מקלט, ושלא נעבור את מה שזקנינו מגורשי ספרד עברו בבואם פורטוגלה.
הערים שנותרו מאחור הם ערי רפאים. כמה בחורים צעירים קלי דעת שחשבו שישאירו שטח חרוך פשוטו כמשמעו, כלומר הצתת האדמות שנותרו מאחור, כמובן שנשארו להנמק בכלא הישראלי בתנאים קשים.
צחוקו המר של הגורל התגלגל על מאמנים כלכליים ומעבירי סדנאות שתפסו מקום בשנים האחרונות בהרצאות על השקעות במדדים כאלו ואחרים. הכל נשאר מאחורה ברישום הבנקים של מדינת ישראל. מעולם לא היה מופשט יותר עניין ארעיות העולם הזה.
זקן לבן ארוך נבלל בגרגרי בוץ יבשים עת שנשק בדביקות את רגביה של ארץ הקודש, ללכת על מנת לשוב עם המשיח, בציפיה להתגשמות חזון עוד ישבו ברחובות ירושלים. אהה ארץ הקודש, מי יודע מתי נזכה שוב ללטף את אבניך...
גם זה לא הושג בקלות. אך בקושי אולצו הרשויות "להואיל בטובם" להענות ללחץ חובק העולם ולאפשר לתושבים לשעבר להתפנות מרצון, לצאת את גבולות המדינה. ברמה העקרונית הם טענו בנימה מצטדקת שאסור לאפשר וויתור על הגיוס בשום מחיר, כי בתור "יהודים" גם החרדים מחוייבים לערבות הדדית ועוד כל מיני מילים יפות. עד שהושגה הסכמה שאיכשהו המדינה תפסיק להכיר בחרדים כיהודיים כיון שהם אינם ציונים, וכך הם יפטרו מלהגן על היהודים "האמיתים".
סעיף הרסני שהוכנס ב"ברקזיט" הזה היה שבחור צעיר שיחפוץ לשוב מבירוביג'אן ולקבל על עצמו את הדת הציונית יוכל לעשות זאת בלי "גיור" כי הוא ממוצא יהודי... גם רוסיה התחייבה לחתום על החוזה. הרבנים רצו להתנגד, ומאוד חששו, מי יודע כמה בחורים יחזיקו מעמד באותה ארץ לא זרועה, אך כנראה שלא מצאו שום מוצא אחר.
לא ממש ברור איך הגיע הפיצוץ, אותו "מפץ הגדול" שכל כך חיכו לו שלל גורמים. במשך תקופה ארוכה הדברים התנהלו כפי שהם התנהלו עד שלהי שנת תשפ"ה, בהסתגלות הדרגתית.
נעצר בחור בנתב"ג ושוחרר תוך פחות מיממה, הבא שנעצר לא היה מספיק דתי בשביל הפלג והם כבר עשו את העבודה השחורה ולכלכו אותו כמו שרק הם יודעים להשמיץ, וכולם קיבלו אישור להמשיך לישון. האברך הבא אמנם זכה לעצרת סולידריות בשערי הכלא כשהגיע המימון... לאברכים בלבד... הציבור החרדי הבין היטב את הרמז והרגיש מיותר במשחק הזה. מכאן והילך חל דין "מסגיר עצמו" לכל עובר בשערי נתב"ג וגלילותיו כולל תחום עירוב לשיעור חזון איש. עד שהפלס חדל מלדווח על מעצרים כאלו מחוסר עניין לציבור, "בשופטני נעסוק?" במסגירי עצמן לדעת? וכשהדברים נאמרו ב"רוממות" בהגייה של לשון הקודש ובקול גרוני עמוק מי יהין להרהר אחר מידותיו.
כשהקימו מחסומים בכניסות לערים החרדיות שוב עבדו באותה השיטה: עצרו, שיחררו, עצרו בחור ע"מ, וכו' הרבה בחורים חבשו קסקטים מחופשים לחילונים עברו במחסומים והבריחו את הדרך בקלות, צחקו כל הדרך אל הבנק. מדי פעם נתפסו. באיזשהו שלב יצאה הנחיה שמי שעובר במחסום כזה הוא גם כן מסגיר עצמו לדעת, עד ש...
כנראה אחרי שלפיד וליברמן ישבו בקואליציה הם לא היו מסוגלים להתאפק, שנים של חינוך קומוניסטי התפרצו באחת, ומשהו בשיטת ההסתגלות התפקשש, איכשהו. אמנם גיוס בנות לא היה הטריגר, אבל בסוף זה קרה, הבודדים שנשארו התעוררו, כשהחיים כבר הפכו לבלתי נסבלים. ייתכן והיתה זו גזירת השחיטה (שתתבצע תחת שוק חשמלי, באישור הרבנות) או גזירת המילה (שתערך ע"י רופא מוסמך בלבד... בפיקוח רבני צהר). מילא רשיונות נהיגה, מילא מס על דירה ראשונה, למי בכלל יש כסף לקנות. ההנחה בביטוח לאומי אף פעם לא הייתה מדי משמעותית וגם לא לקבל דתות זה לא אסון. אבל כנראה שהיצירתיות הציונית לא נגמרת ברמת גן ילדים [או בסבסודו]. אז בסוף בסוף זה הגיע.
כמה קנאים תכננו "מצדה במאה שערים" תוכנית שגרמה למאות מוסרי נפש להתבצר בשכונה הירושלמית הוותיקה, אבל הכוחות שהבקיעו את ההגנה האווירית האיראנית חדרו ל"שטבילאך מיישרים" ועשו שם שמות, עד שלא נותרה ברירה אלא לברוח ולהשאיר את הכל מאחור, בניינים של בתי כנסת וישיבות, בתי מגורים ומוסדות ציבור, הכל ננטש.
הבנקים התייחסו ברגשות מעורבים לסיפור הזה מהפן הכלכלי, מחד טובת מדינת ישראל ברורה, ציבור פרזיטי ועלוקות מהווה נטל, חד וחלק! אך מאידך, כשתהיה חדלות פרעון משכנתא וכל הבתים ימושכנו לטובת הבנקים מחירי הדיור יקרסו, ומי ירצה להכנס אליהם? אז המדינה הגתה רעיון נפלא, מילוני גויים אוקראיניים ולא רק הם, שהסכימו לעבור הליך גיור מהיר, להכריז על עצמם כיהודים, אפילו מסורתיים, הם ידליקו נרות כל שבת אחרי השקיעה, ויעשו קידוש על וודקה, ובכוס מלאה... יתחפשו בפורים ויסעו על אופניים ביום כיפור, ממש כמו חילונים צברים. אבל הכי חשוב הם יקחו ערבות לגורל העם היהודי, הם ישרתו בצבא. בקיצור "יהודים מושלמים".
ואם כבר הזכרנו את הבלגן של הדיור, מיותר לציין שלא ניתנה לבעלי דירות אפשרות לקבל עבורם תמורה, [דוקא אלו שחיו כל השנים תחת שכירות הודו מלב נרגש לה', עליונים למטה...] שכל השחורים האלו יגידו תודה על שנים של אכילת לחם חסד ותקציבי עתק שקיבלו החרדים כל השנים, ובעיקר על החסות וההגנה הטובה ביותר בעולם בצילו של הצבא הבלתי מנוצח... כסף הם רוצים???
הכי עצוב היה לראות את המשפחות שבלט אצלם חסרונן של ילדים בטווח גילאי 18-21 כמעט תמיד זה אומר שהם שיכלו בן ל"ע. בן יקיר שיכל לגדול, ונשאר שם... בבלורית וחאקי... סבים זקנים על כסאות גלגלים שהתלוו למשפחות כאלו לא הצליחו לעצור את עצמם מלהתייפח כתינוקים בני יומם חרף הפצרות ילדיהם-הורים לעוללים רכים שלא קלטו את עוצמת הטרגדיה. לבי על חלליהם, מעי על חלליהם.
מנגד, עגום היה לראות את אותם אנשים שהשתבשה עליהם דעתם, עומדים בפאתי השדה עד הרגע האחרון וממשיכים להתריע בנחרצות מפני החוק ההרסני... נעבעך מרוב צרות דעתם נתבלעה, אולי ברוסיה יהיו פסיכיאטרים שיוכלו לעשות משהו.
כשהגיעו ליעד, מיד ביציאה משדה התעופה התכבד אחד הרבנים בהדלקה הגדולה של המדורה, מאות אלפי תעודות הזהות הכחולות לבנות בערו באור יקרות, ותוך דקות לא נותר מהם אלא גל אפר מצחין בטעם פלסטיק שרוף. שירת בר יוחאי נמזגה בקינת אזכרה אלוקים, וזעקה בקעה "ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה."
סבא עצר את סיפורו כשגרונו נשנק, מיין טייערע קינדערלאך, מי יודע אם אני עוד אזכה לשפוך שיח בכותל המערבי, אולי אתם נכדים אהובים שלי תזכו לחזור וללחך את עפר ארץ הקודש בגאולה האמיתית אחרי שיתבטל שם שלטון הערב רב הציוני. העיקר שניצלנו ונשארנו יהודים. נכון שבגירוש ישראל נחתמה תקופת האחרונים וראשי הישיבות, אבל לפחות לא כלינו.
רק את המסר הזה אל תפספסו, כשזקני הדור מזהירים ומתריעים, אל תעשו להם מה שעשו לירמיהו ותשליכו אותם לחצר המטרה, ואל תעוללו להם מה שאנו עשינו לר' שמואל ולר' צבי, אל תטמנו את ראשכם בחול, ותחשבו שהכל ייפתר מאליו. תלחמו על היהדות כשעוד אפשר להלחם, אל תחכו לרגע האחרון.
[1] חבל בפדרציה הרוסית לשעבר במחוז חברובסק שבמזרח הרחוק שנקבע עלידי ממשלת ברית המועצות בשנת ה'תרפ"ח כאיזור להתיישבות יהודית.
