מאמר תורני עד דלא ידע, למה לא לדעת?

בעזהשי"ת אנו עומדים בתקופה נפלאה ביותר. תקופה של חג הפורים. כבר נמצאים בימים שלפי הגמרא בני הכפרים מקדימים ליום הכניסה והיו קוראים בהם את המגילה ונעמוד בעז"ה על נקודה מאד מעניינת בחג הפורים.

בפורים יש מצווה לשתות יין יותר מלימודו, עד כמ, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. פשוט ביותר, לשתות עד שהוא לא יודע הוא לא בר הכי להבין אפי' דברים פשוטים מיהו ארור ומיהו ברוך.

ולכאורה הדברים תמוהים עד למאד, כי לא מצינו ולא שמענו שיהיה מצווה בתורה לא לדעת. כלומר, יש מצווה של לא תתורו, אל תפנה אל דברים מסויימים אחר מחשבת הלב וראיית העיניים ר"ל. אבל לא לדעת לא מצינו.

ועוד שהרי אנו מתפללים כל בוקר שנזכה להבין את דברי תורתך. אנחנו רוצים להבין ואנחנו מייגעים עצמנו על ההבנה הדקה והברורה על תורת ה', וממילא מה נשתנה חג הפורים שאנחנו לא יודעים ועוד שאנו מצווים לא לדעת.

איתא בגמ' "הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אד"ר". וואי, רבותי! אתם רוצים השקעה סולידית ובטוחה לנכסייכם, התשובה היא אדר. זה משמר זה מקיים את הנכסים ולכאורה מה יש באותו אדר מוזר.

אדוננו דוד המלך ע"ה אמר בפרקיו "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". האדם יכול לתכנן דברים לחשוב מחשבות לעשות תכניות אבל הכל בידיים של הקב"ה. דהיינו, הבחירה לא נשללת מהאדם לברר את דבריו ולתכנן את תכניותיו אבל זה לא בטוח שזה יקום אלא רק עצת ה' היא תקום. זה יסוד גדול שראוי להאריך בו במקום אחר.

האיש הראשון שהיה בעולם זה 'אדם הראשון'. הקב"ה ברא אותו עפר מן האדמה ושם אותו בגן עדן לעבדה ולשמרה ושם המלאכים היו צולין לו בשר ומסננין לו יין. והקב"ה ציווה אותו לא לאכול מעץ הדעת והוא אכל.

ובאותו רגע שהוא אכל הוא נהיה בריאה אחרת. נכנס לו שכל לראש. פתאום הוא רואה דברים מוזרים הוא ערום! הוא ישר עושה לעצמו חגורות מעלי תאנה כי הוא מרגיש לא טוב עם המראה שלו. וכפי שהוא אומר לה' "ואירא כי עירום אנכי" הוא קלט פתאום שהוא בלי בגדים. והקב"ה עושה לו כתנות עור.

ואז הקב"ה אומר שצריך להוציא אותו מגן עדן ובנוסף 'וישכן ה' מקדם לגן עדן את הכרובים ולהט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים'. אדם הראשון נזרק מג"ע ובנוסף ה' שם אמצעי מניעה חזקים שהוא לא יוכל להיכנס ח"ו. וכל זאת למה? כדי שלא יאכל מעץ החיים ואכל וחי לעולם.

ולכאורה יש להבין הרי אדם הראשון עד עכשיו היה בלי דעת, אבל עכשיו הוא אדם עם שכל וכפי הגדת הבורא 'כאחד ממנו לדעת טוב ורע' אז למה לזרוק אותו משם, הוא הרי אדם גדול ומבין.

מעשה באדם שנכנס למעבדה שהיו בה כל מיני מרקחות שריחם ערב וצבועים בכל מיני צבעים מעניינים, וכמובן שהחומרים האלה היו חומרים מסוכנים מאד מאד שברגע שיחברו אחד עם השני במינון מסויים תווצר פצצה או יצא וירוס וכל מיני מרעין בישין, אבל אותו אדם לא הבין יותר מדי והוא ראה מרקחת שריחה טוב מאד והוא סך עצמו בה. ובנוסף הוא התחיל לשחק עם התרכובות שופך מפה לשם ומשם לפה מהאדום לורוד מכתום לצהוב שמחה וששון ממש. ופתאום הוא רואה שיש לו צרעת כמו ושתי ופתאום הריחות כבר לא כ"כ נעימות כמו שהוא חשב.

ולכאורה אותו אדם היה משכיל ולא היה חסר לו כלום, עם כשירות מנטלית מעל מאה אחוז ובכל זאת היה חסר לו מרכיב קריטי ידע במעבדות כימיות ואי ההבנה שלו בזה הייתה הגורם מספר אחד לפצעיו וחבורותיו וכל ההרס הגדול שהוא עשה. כי הוא רק חשב שהוא מבין. אבל באמת הוא לא הבין.

סיפור מגילת אסתר הוא לכאורה סיפור פוליטי בנאלי לחלוטין שני אנשים מפוצצי אגו המן ואחשוורוש בתחרות שנאה לעם ישראל וכמו שמביאה הגמ' משל לבעל התל ובעל החריץ, הוא אחשוורוש הוא ברשעו, מחליטים לגזור גזירות על עם ישראל, המלך אחשוורוש עושה מסיבה ענקית לכל אוהביו והנה פתאום קופץ לו הג'וק של הכבוד והוא מבקש להביא את ושתי המלכה חשופה להראות את המלכה שלו, היא מסרבת בין היתר בגלל שגדל לה זנב וכו', אחשוורוש בעצת המן שורף אותה והוא מחפש לו אשה, במקרה אסתר בת דודתו של מרדכי היא הנערה שנושאת חן בעיניו, והיא פותחת בקרב מאסף על ליבו של המלך בהוראת מרדכי אחרי שתי סעודות שהיא עושה הפרנויה של אחשוורוש משתלטת עליו בעזרת כמה חלומות ועוד ועוד המון מודח מושפל נתלה על עץ מרדכי עולה לגדולה וליהודים הייתה אורה ושמחה.

והשאלה הנשאלת, נו? מה הטראסק המן ירד מרדכי עלה והפריץ נשאר אותו פריץ והים אותו ים.

אלא אומרים הספה"ק כל הסיפור הוא לא סיפור רגיל, בתוך כל המעשה הזה עם כל הצירופי מקרים שאירעו בו, זה לא צירוף מקרים. אלא מאי? השגחה פרטית בתוך הטבע. שינוי דיסקט. "השגחה פרטית".

בנו של הרה"ק בעל התניא סיפר לאחר פטירתו של אביו, שזה לו פעם ראשונה שהוא שומע על הדמויות של המן ואחשוורוש מרדכי ואסתר, כי כשהוא שמע את קריאת המגילה של אביו היה שם דברים אחרים לגמרי. היה קריאה אחרת לגמרי.

ולכאורה מה היה שונה, המסר היה שונה, זהו לא סיפור אלא הטמעת ההשגחה פרטית בליבותינו שהקב"ה הוא בורא ומנהיג ואין דבר שקורה סתם, אין צירוף מקרים אלא הכל יד הבורא, וכמו שכותב הרמב"ן בסוף פר' בא שכל מעשינו בעולם הזה נסים נסתרים אין בהם טבע כלל ומי שלא מאמין בהשגחה פרטית הרי הוא כופר בתורת משה רבנו עליו השלום.

וזה הפירוש, 'עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה'. עיניהם של עניים בדעת נשואות למקרא מגילה שכפי שכותר ה'קדושת לוי' שהטבע מזדכך בקריאת מגילה כי הנס היה בתוך הטבע. מקבלים בקריאת הסתכלות אחרת על סיפור לכאורה פשוט שהוא לגמרי יד ה'.

הרוצה שיתקיימו נכסיו, הנכסים האמיתיים הם תורה ותפילה ועבודת ה' באהבה ויראה. יטע בהם אד"ר. א' דר, אלופו של עולם. שיכניס בכל דבר ודבר את הקב"ה את האמונה והביטחון הגמורים שהכל זה מה' בכל מצב ובכל דבר במה שנראה טוב ומה שנראה להיפך, שום דבר לא בא לבד, אלא ממך הכל ומידך נתנו לך. ורק ככה אפשר לחיות חיים מאושרים ומתוקנים.

ולכן כדי לקבל את ההכרה הזו האמיתית שהכל מידו של הבורא והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ואין לאדם בעולם הזה כלום מעצמו, אלא הכל נגזר בגזירת עליון. דבר ראשון צריך להכניע את הדייעס' שלו את כל מה שנראה לו שהוא מבין והוא עושה והוא חושב. תכלית הידיעה שנדע שלא נדעך. ורק ככה שאנחנו בטוחים שאנחנו לא פועלים אלא מופעלים ע"י בוכ"ע אז טוב לנו כל הימים.

ולכן שולחים משלוח מנות כדי להרבות אחווה וריעות וכפי שכתב בעל ה'מנות הלוי' שהוא היפך מאמר אותו רשע "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" שעכשיו אנחנו חוגגים ביחד כל עם ישראל כאיש אחד בלב אחד בלי חציצין ומחיצין בין אחד לשני כי כולנו בני איש אחד נחנו ואין לנו להשתרר איש על רעהו כי לתאווה יבקש נפרד אבל ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.